אני תקועה.
שלום לכולם
לפני 3 שנים עברתי חוויה טראומטית. הייתי במצב נפשי קשה. לא חלקתי עם אף אחד.לא יכולתי לדבר, לתאר מה אני מרגישה. הייתי כולי כאב. כשלא יכולתי להסתיר שרע לי ממש, פשוט ניתקתי קשרים עם אנשים. בניתי חומה. השארתי את כולם בחוץ.
כל בוקר קמתי כמו למלחמה כי כל פעולה היה נדרש מאמץ.כל כוחותיי הלכו על למשיך להתנהג פחות או יותר כמו שכולם התגרלו לראות אותי.בערך שנה הייתי מכורה לכדורי נרוון. לקחתי אותם כל יום לפני עבודה. אחרי שהגעתי לכמות של 6-8 כל פעם ולא הרגשתי שום השפעה, הפסקתי.
בתקופות קשות יותר הרגשתי כאבים בחזה, חנק, בכיתי בהיסטריה ולא יכולתי לעצור. בקושי שלטתי בעצמי. עליתי אחרי העבודה הביתה, התישבתי על הרצפה ובכיתי. פחדתי שאני אעשה נזק ואף אחד לא יהיה לידי כדי למנוע את זה. אבל לא יכולתי לגרום לעצמי לדבר על כל מה שעובר עלי אפילו עם אנשים שאני לא מכירה באינטרנט.
האמת שאני לא מבינה איך עברו 3 שנות חיי. אבל כל הזמן הזה המשכתי לתפקד, לעבוד. להתמודד עם דברים אחרים שקרו. לאט לאט נרגעתי.זה לקח המון זמן, זה כמו ללמוד הכל מחדש. חנקתי את כל מה שכאב בפנים ואסרתי על עצמי לחשוב, לזכור. התפצלתי לשניים: חלק שהמשיך לחיות וחלק שני כואב מוגלתי נסתר שממשיך להרעיל אותי. למדתי לצחוק מכל הלב למרות שבפנים רע לי.
אבל אין לי כח לשמור על קשרים סוציאליים. התרגלתי להיות לבד. אני יכולה לשתוק ימים ולדבר רק כשפונים אליי. העבודה שלי (מכירות) מאלצת אותי לדבר הרבה, אבל מחוץ לעבודה בשביל לדבר אני צריכה להתאמץ פיזית ונפשית.
מעייף אותי נורא להקשיב לסתם שיחות על שיגרה. אני לא נפגשת יותר עם חברים. לא רוצה. לא יודעת מה לעשות אתם. אם נפגשים פעם ב, אני שותקת והם מדברים, וכאילו הכל בסדר.
הכי טוב לי כשאני עם עצמי ולא צריך אפילו לחשוב.
אני מבינה שצריך להמשיך. ללמוד. להתפתח. אבל אין לי כוחות להתחיל. למדתי לבצע משימות קטנות שאני נותנת לעצמי. ניקיתי את הבית אחרי חודשים ארוכים של בלאגן מחריד. פירקתי השבוע מזוודה שאתה חזרתי מחופשה לפני חצי שנה.
אני לא יודעת איך לגרום לעצמי לזוז מהמקום הזה. אני תקועה לגמרי.
אני לא מתלוננת. כולם מתמודדים עם מה שיש וגם אני. התרגלתי.
אני מבינה שכנראה צריך עזרה של איש מקצוע. אני לא מבינה איך…???? . כל דבר שאני עושה זה כי אני מכריחה את עצמי בכח. חלק ממני חי ומרגיש, ואכפת לו לא להכאיב לאף אחד בהתנהגות שלי. אבל החלק השני שלי עייף. ואדיש. ואין לו כח !!!!! ולא אכפת לו. הוא שורד איך שהוא מסוגל.
ושניהם אמיתיים. שניהם אני. התעייפתי מקיצוניות שכזאת.
לקח לי יומיים לכתוב את ההודעה הזאת.
שלום לכולם
לפני 3 שנים עברתי חוויה טראומטית. הייתי במצב נפשי קשה. לא חלקתי עם אף אחד.לא יכולתי לדבר, לתאר מה אני מרגישה. הייתי כולי כאב. כשלא יכולתי להסתיר שרע לי ממש, פשוט ניתקתי קשרים עם אנשים. בניתי חומה. השארתי את כולם בחוץ.
כל בוקר קמתי כמו למלחמה כי כל פעולה היה נדרש מאמץ.כל כוחותיי הלכו על למשיך להתנהג פחות או יותר כמו שכולם התגרלו לראות אותי.בערך שנה הייתי מכורה לכדורי נרוון. לקחתי אותם כל יום לפני עבודה. אחרי שהגעתי לכמות של 6-8 כל פעם ולא הרגשתי שום השפעה, הפסקתי.
בתקופות קשות יותר הרגשתי כאבים בחזה, חנק, בכיתי בהיסטריה ולא יכולתי לעצור. בקושי שלטתי בעצמי. עליתי אחרי העבודה הביתה, התישבתי על הרצפה ובכיתי. פחדתי שאני אעשה נזק ואף אחד לא יהיה לידי כדי למנוע את זה. אבל לא יכולתי לגרום לעצמי לדבר על כל מה שעובר עלי אפילו עם אנשים שאני לא מכירה באינטרנט.
האמת שאני לא מבינה איך עברו 3 שנות חיי. אבל כל הזמן הזה המשכתי לתפקד, לעבוד. להתמודד עם דברים אחרים שקרו. לאט לאט נרגעתי.זה לקח המון זמן, זה כמו ללמוד הכל מחדש. חנקתי את כל מה שכאב בפנים ואסרתי על עצמי לחשוב, לזכור. התפצלתי לשניים: חלק שהמשיך לחיות וחלק שני כואב מוגלתי נסתר שממשיך להרעיל אותי. למדתי לצחוק מכל הלב למרות שבפנים רע לי.
אבל אין לי כח לשמור על קשרים סוציאליים. התרגלתי להיות לבד. אני יכולה לשתוק ימים ולדבר רק כשפונים אליי. העבודה שלי (מכירות) מאלצת אותי לדבר הרבה, אבל מחוץ לעבודה בשביל לדבר אני צריכה להתאמץ פיזית ונפשית.
מעייף אותי נורא להקשיב לסתם שיחות על שיגרה. אני לא נפגשת יותר עם חברים. לא רוצה. לא יודעת מה לעשות אתם. אם נפגשים פעם ב, אני שותקת והם מדברים, וכאילו הכל בסדר.
הכי טוב לי כשאני עם עצמי ולא צריך אפילו לחשוב.
אני מבינה שצריך להמשיך. ללמוד. להתפתח. אבל אין לי כוחות להתחיל. למדתי לבצע משימות קטנות שאני נותנת לעצמי. ניקיתי את הבית אחרי חודשים ארוכים של בלאגן מחריד. פירקתי השבוע מזוודה שאתה חזרתי מחופשה לפני חצי שנה.
אני לא יודעת איך לגרום לעצמי לזוז מהמקום הזה. אני תקועה לגמרי.
אני לא מתלוננת. כולם מתמודדים עם מה שיש וגם אני. התרגלתי.
אני מבינה שכנראה צריך עזרה של איש מקצוע. אני לא מבינה איך…???? . כל דבר שאני עושה זה כי אני מכריחה את עצמי בכח. חלק ממני חי ומרגיש, ואכפת לו לא להכאיב לאף אחד בהתנהגות שלי. אבל החלק השני שלי עייף. ואדיש. ואין לו כח !!!!! ולא אכפת לו. הוא שורד איך שהוא מסוגל.
ושניהם אמיתיים. שניהם אני. התעייפתי מקיצוניות שכזאת.
לקח לי יומיים לכתוב את ההודעה הזאת.
