אני שונאת

[חרסינה משורינת]

אני שונאת

אני שונאת מילים מנופחות
מעורבבות במליצה
שמסתירים על אנשים שרקובים
מהמסד עד הטפחות

אני שונאת את החרוזים שלי
שמתאמצים לצאת מתוך מסגרת
מצוצה של שירים ילדותיים
וז'רגונים עייפים

אני שונאת את השחיתות שבעיינים
של כל הנפשות העייפות
שהזדון הפך להם לתירוץ
של כן בדרך אגב
וארץ האבות

אני שונאת את המילים שלך
כשאתה מתנפץ על הקירות
מצייר ציור מקושקש של קווים שחורים
וטל של דם ואנשים נופלים
אני שונאת שכבמטה קסם הגוף שלי נענה
כי אין לך בכלל שום מסכה
אני שונאת אותך

אני שונאת שאתם לא רואים
את הצרחה שלי שטבועה עמוק בבשר
שאני נטע זר שמהנהן ומחייך
ומגלף לכם דמויות כמו זונה
כמו פסילים להשתכשך בהם
לעולה , שרק תרדו ממני כבר
חבורת בני עוולה

אני שונאת שהאימה קפואה
כמו פסל שיש מעל הקרחונים
ורק רעידת אדמה ונטף האקלים
חש במתק השפתיים של קיומכם
האפרורי והנדלה
שמעכל את עצמו פיסה אחר פיסה
ומשתהה לספר לי

שכך לא מדברים
זה לא יאה , לא מנומס
אני שונאת שכל סוג של פתיחות
תחת מגפכם נרמס

הייתי מעלה אתכם
ואת צאנכם
וכל חן מעלותיכם באש
התבהלה
הייתי מוציאה חרם דרבנו גרשום
עליכם ועל בניכם
עד כלות העוולה

שלא יבוא בכם עד דור עשירי
חבורת ממזרים שמנים ותאבי בינה
שרק שוחקים את שיניהם על בוסר
המילה- אין בכם כלום ,

שמעתם ? כלום ממש!
לא מתק נפש ,
לא חידוש ולא צורה
בוץ שהתייבש ושר את מותו
בחריצי האדמה

אתם אדמת לס לא פוריה
כל אחד ואחד מכם שקרים קטנים
ומתוקים שלי ואני לובשת את אדרת הפרווה
שלא תדעו שאני כבש באמת
בחשכת יער זאבים -
הייתי נושכת אתכם עם טפרים ועם ניבים
אם היו לי לומר כמה העולם הזה אכזר
כשבצלכם חוסים -

אני שונאת אתכם
ושום שרביט שלא יונף
ימעיט במאומה
מניצחון ההמולה
בדרך קסם ויחזיר בי אהבה
אני שונאת אתכם
חבורת שוד ושבר,
גזלנים של הקבר
רעי מתים

אני מאחלת לכם
שתעלמו כמו הברק
שתכלו מן העולם כמו הסער
ושדימום החניכיים יעיר
אתכם על הפער
המחריד.

 

[קרנף לבן 1]

שיר מהלב

אהבתי

 

[jwin]

גדול! עוד אחזור לשיר! כפיים.

 

[חרסינה משורינת]

(זו תגובה סרקסטית?)

 

[jwin]

בהחלט לא! הכתוב טוב ואחזור כשאהיה בבית...

יהודהשמחתי לקרא אותו, מוגש יופי (!!) - אני פשוט בקונגרס ...אחזור ביום א...
תודה.

 

[שחרזדה האחת]

שיר קשה מלא שנאה- אך מה את כן אוהבת?

 

[חרסינה משורינת]

את מניחה שאדם שונא לא יכול לאהוב?

כי עד כמה שאני יודעת בכל אדם יש את כל הרגשות כול
ואפילו כעומק השנאה עומק האהבה- אבל זה כבר להיות קלישאתית

 

[שחרזדה האחת]

את צודקת מאד בין שנאה לאהבה יש חבל דק

 

[שמים1]

קראתי ללא נשימה את שירך

שורות שנכתבו מהקרביים , מחדרי ליבך הפועם
שיר שהוא זעקה נגד העוולות , והצביעות , המסכות והרוע שבעולם
השנאה הזו לכאורה של כל הדברים הללו מהולה ברגש עמוק ותסכול
כעס על הקיים , על מה שמעוללים על הצורך להיות זאב בעור של כבש
אבל הכבש שבתוכך מעיד על רכותו , על תמימותו , על הרצון לבוא חשבון .

 

[ציקימינגו 22]

חרסינה קחי אותי בכיוון החיובי .אוהב את הפרדוקס.ואת שירך.

"אני שונאת מילים מנופחות
מעורבבות במליצה "
.
הזכיר לי את אבי ז"ל
שהפליא בי מכותיו וצעק
.
" אני שונא אלימות תפסיק להכות את אחותך"
.
ואני לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.
אם כל זאת שירך יפה.
צ'י

 

[חרסינה משורינת]

זאת התגובה שהכי דייקה לי פה צ'י

האמת שדי הצלחת לשקף לי משהו -
זה בדיוק מה שאני מרגישה
האדם שמפליא את מכותיו מלמד אותך איך להמנע מאלימות בו ובאותו הרגע.
ממש תודה, לא רגילה לקבל ממך את זה.

 

[ציקימינגו 22]

חרסינה סליחה על האיחור שמח שאהבת .ולפרטים.

אני כותב מה שאני מרגיש ביחס לשיר
בדרך כלל ביקורתי פוגעת . (תרתי משמע)
והתגובה שאני מקבל היא בהתאם.
צ'י

 

[חרסינה משורינת]

אתה היחיד שהצליח הפעם לקלוע

בדיוק לטעם של השיר ,
וגרמת לי לפקוח את עיני כמו כלבלב משתאה-
כי גם הפרדוקס והביקורת היו באמת בחזקת "המעולה" .

בכל מקרה אני באופן אישי לא נעלבת כלל מביקורתך ,
אולי זה אופי ופעם תנסה לשתף במה שנאמר לך שנראה מה פוגע
כל כך בציפור נפשך.

 

[ציקימינגו 22]

חרסינה אנסה להסביר.

יש אמן שיצירתו טובה. אבל הוא ממש לא.
דוגמא אני מעריץ את שירתה של פאטמה איברהים
המכונה "אום כולתום" אבל היא היתה אדם רע
ושונאת ישראל . כנראה שלא אחמיא לה
או עמיר בניון אני מעריץ את יצירתו .אותו ממש לא.
זה המקרה שלפנינו .
צ'י

 

[חרסינה משורינת]

אני לא מבינה בענייני טובים ורעים

כהכללה אחד יכול לקבוע שאחר הוא אדם רע כי דעותיו שונות
ופה לפחות - וכי אין לי מידה על הכרותכם האישית
אי אפשר למדוד דברים כאלה

אז בכל הקשור לדיונים פה ואם מבוסס רק על המקום הזה
אני לא חושבת שזה המקום ובסבירות גבוה גם שדעותי
ודעותיך לא מסתדרות בשורה-
אבל זה לא אומר שאני או אתה רעים ,
אז אל תגיבו או תגיבו אם זה משהו אישי שלכם-
מה שכן אם מדובר בשמץ על "וירטואליה" גם אם סוג של מציאות
הייתי ממליצה להעזר באחר במקום לרוקן אותו ממשמעות

אבל שוב לגמרי שלכם וסביר פה כבר אין לי בכלל מקום להתערב-
עשה מה שנראה לך וכמו שאמרתי , אל תחשוש כל כך מביקורת כנגדך.

 

[jwin]

יופי של שיר!

שיר גדול לטעמי!
חזרתי וקראתי עוד מספר פעמים ואני עושה את זה כל יום - ועדיין אני לא יכול לקבוע מה הפואנטה בשיר!! אוסף רב של ״עליות״ ועוד עליה ועוד אחת... ואני מחכה לנפילה.......ואין! יש עוד עליה!!!
שהזדון הפך להם (ל)תירוץ...וארץ האבות...
...בכלל שום מסכה...
ושום שרביט שלא יונף
ימעיט במאומה
מנצחון ההמולה ... גדול!!!

השיר ריגש אותי מאוד - כתוב טוב מאוד.
בהחלט נהדר.
יהודה.

 

[חרסינה משורינת]

טנקס

רק - מה זאת אומרת פואנטה בשיר ,
מרכז? תחושת לקח? מסר?
אתה בוודאי יודע שגם לשירים שקטים לכאורה דרך העקיף שבהם- אפילו תמונות טבע תיתכן פואנטה , אישית זה דווקא משמח אותי מה שאמרת כי אני שואפת שלא תהיה שורה תחתונה . אבל רק הבהר לי בדיוק מה אתה מגדיר פואנטה ולמה חשוב בשיר- באופן כללי לא פרטני לשיר המטופש שלי כרעיון זה מעניין אותי מאוד.

 

[jwin]

מהר מהר.......

הפואנטה היא נקודה חשובה בטקסט, היא אמירה, מלה או שורה או גם בית שלם שהקורא מרגיש שהיא מרכז האמירה בשיר. הפואנטה (״נקודה״ דה פויינט) דוקרת את תודעת הקורא כמו מחט חדה. עוצמת הגילוי החדש (הפואנטה הרבה פעמים זורה אור חדש על המתרחש) מפתיעה ומזעזעת. זורה אור שונה על כל מה שחשבנו קודם ומשנה את מהלך הדברים. לדוגמא - הסיפור בפשוט של שמשון...האהבה, כוחו הרב ופתאום התגלית שכוחו בשערותיו. זו הנקודה המרכזית בסיפור. גם מרכז. גם מסר או מוסר השכל (במשלים בדרך כלל מוסר ההשכל נמצא בנקודה המרכזית של היצירה). ואני אומר שיש כאן בדברייך הליכה ממרכז למרכז מבלי להוריד את המתח בכתיבה.
אם את הולכת לשיר (...כמעט פואמה) שפירסמתי כאן (מולדת) - מאמרים הרבה דברים, קראי גם את דברי שמים1 על השיר - - אבל הפואנטה לדעתי היא המלה הסוגרת, האחרונה. שם כל המשקל. נסי ונראה אם גם את מרגישה ככה... ואחרון חביב - השיר רחוק מלהיות ״מטופש״.. היא מאוד יפה לטעמי.

בברכה
יהודה

 

[חרסינה משורינת]

לא חשבתי על הדברים

של שמים בצורה הזו, מקבלת את ההסבר שלך .
נעים לי שמפרטים ומסבירים דברים היטב שאוכל לחוות את החוויה של אדם אחר-
והדברים שלך בהחלט מאפשרים לי להבין את החשיבות שאתה מייחס לזה אצלך ואצל אחרים.

אני מחפשת מקום שבו "הפואנטה" מורגשת אם כבר רק דרך עיון ולא כוונה מודעת-
כי לתחושתי ה"ישיר" מדי , המוסרני מדי, הישר בבטן (כל אחד והגדרתו לזה)
מקלקל מהיכולת של האחד להזדהות בדרך לא עימותית שפוגעת בסובייקטיבית החלומית שלו- אולי מכאן ההתנגדות במה שרשמתי על "שורה תחתונה".

כמו שאמרתי ההסבר שלך מעביר לי טוב את הנקודה שעליה הרחבת ומסביר לי אותה - אז מקבלת לגמרי .

 

[jwin]

דרך העיון...

בהחלט. הפואנטה לא חייבת להנתן לקורא על (מה שכבר נאמר..) מגש של כסף. היא צריכה להיות כמעט ברורה או ברורה ולהוליך את הקורא אליה - זו אחת המשמעויות של השיר (וככה כולם מבינים כמעט דומה) אבל, אבל היא יכולה להשאר ״פתוחה״ במשמעות ששני אנשים רואים פואנטה קצת שונה ושלישי רואה שתי פואנטות ולא יודע להחליט...אלה דוגמאות לפואנטה שמורגשת דרך עיון, כמו שאת כותבת.
מה שקרה בשיר שלך - אוסף של עליות, ועוד אחת, והנה, זו האמירה - - - ואז מגיעה עוד אחת ...אוסף של אחיזה באמירות חשובות (שנאמרות היטב!), כלומר מן פאטוס שמחזיק מעמד ולא גולש למטה. וכל אחד יכול לבחור, בדרך העיון שמוליך אדם לחוות אמירה זו ואחר לחוויית אמירה אחרת, כהכי חזקה ביצירה.
תודה על השיח.
יהודה.