sweet virginia
Member
אני רשמית..
לפני כמה שנים כתבתי כאן קצת אבל הרגשתי שזה לא בסדר מצידי כי אני לא באמת בדכאון. אם כי קראתי כאן על הדיסתימיה ומצאתי שם את עצמי אבל זה כמובן לא היה מאובחן.
בכל אופן, הפסקתי לכתוב בפורומים גם כי איבדתי חשק, כמו להרבה דברים אחרים.
לפני שנה התחלתי טיפול, והפסיכולוגית המליצה לי לנסות טיפול תרופתי. נפגשתי עם פסיכיאטרית שאבחנה אותי באמת עם דיסתימיה מאוד ארוכה (אם כי היא של קופ"ח אז הפגישה היתה קצרה ומהירה
). התחלתי לקחת ויאפקס, אבל חוץ מהקפצות/ הרעדות של הרגליים, אני לא מרגישה שום השפעה.
הקטע הוא שמאוד חששתי מזה. מאבחנה פסיכיאטרית וכדורים, אבל משום מה פתאום יש לי איזה דחף לפרסם את זה, למשל לספר למנהלת שלי...
לא יודעת למה. אולי כי לשם שינוי אני מרגישה שזה משהו אמיתי ולא המצאה שלי… לא יודעת.
אין לי כוח/חשק/רצון לכלום.
לא יודעת גם למה כתבתי.
לפני כמה שנים כתבתי כאן קצת אבל הרגשתי שזה לא בסדר מצידי כי אני לא באמת בדכאון. אם כי קראתי כאן על הדיסתימיה ומצאתי שם את עצמי אבל זה כמובן לא היה מאובחן.
בכל אופן, הפסקתי לכתוב בפורומים גם כי איבדתי חשק, כמו להרבה דברים אחרים.
לפני שנה התחלתי טיפול, והפסיכולוגית המליצה לי לנסות טיפול תרופתי. נפגשתי עם פסיכיאטרית שאבחנה אותי באמת עם דיסתימיה מאוד ארוכה (אם כי היא של קופ"ח אז הפגישה היתה קצרה ומהירה
הקטע הוא שמאוד חששתי מזה. מאבחנה פסיכיאטרית וכדורים, אבל משום מה פתאום יש לי איזה דחף לפרסם את זה, למשל לספר למנהלת שלי...
לא יודעת למה. אולי כי לשם שינוי אני מרגישה שזה משהו אמיתי ולא המצאה שלי… לא יודעת.
אין לי כוח/חשק/רצון לכלום.
לא יודעת גם למה כתבתי.
