תקועה ברשת
New member
אני רק ידידה שלך...
אני רק ידידה שלך, אנחנו רק מתכתבים... טוב, מידי פעם גם מדברים אבל זה כלום... אתה כמו האח הגדול שלעולם לא היה לי, ואני כמו האחות הקטנה שהיתה אמורה להיות לך... אני אוהבת אותך כמו כל ידיד אחר שלי, טוב, אולי קצת יותר... טוב לי ככה ואני לא רוצה יותר. לא צריכה יותר... כן, הא?! אז אני ידידה שחושבת עלייך המון, אני ידידה שכותבת לך מכתבים מכל הלב ואת רוב מה שעל הלב שלי אני בכלל מסתירה ממך... אז איזו מן ידידה אני אם אני לא מספרת לך כל מה שאני חושבת ומרגישה? איזו מן "אחות" אני אם אני רוצה שתיהיה רק איתי כל הזמן? וכן, אני אוהבת אותך כמו שאני אוהבת כל ידיד אחר שלי- ז"א, אם יחברו את האהבה שלי לכל ידיד בנפרד יבינו כמה אני אוהבת אותך. ובטח שטוב לי ככה- כשאני פה ואתה שם... אומנם לבד אבל אתה שלה... עד כדי כך טוב לי- שאני בוכה כל לילה מרוב אושר. ואני תמיד כ"כ שמחה לשמוע עליה שאני פשוט מתמוגגת כל פעם כשהשם שלה עולה... אז מה אם הבכי בעצם מכאב וגעגוע, ומה זה משנה שאני מתמוגגת מרוב קנאה? אז היא בוכה המון? מסכנה... היא עצובה כי היא לא איתך? אני פשוט מרחמת עליה... אני מרחמת עליה כי אני יודעת בדיוק מה עובר עליה! ההבדל הוא שהיא יכולה לספר לך את זה ואני צריכה להסתיר את זה ממך ולשמוע אותך מרחם עליה... אז אני שואלת בנימוס לשלומה ומקווה שתבין שזה לא באמת מעניין אותי. אבל איך אני מצפה שתבין אם אני כל הזמן מסבירה לך שאני אוהבת אותך כמו אח גדול? אני כבר ממש לא יודעת מה להרגיש... למה אני מקנאה במישהי שכ"כ רע לה? למה אני מקנאה במישהי שלא יכולה לראות את האהוב שלה? ...כאילו שזה ישנה אם אני אקנא או לא... גם ככה אני באותו מצב. ניסיתי להשתלט על האהבה שלי אבל זה לא הלך. אני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי שזה לא משנה עכשיו והעיקר שהיא גורמת לך להרגיש טוב... מה לעשות שאותה אחת שגורמת לך לחייך גורמת לי לבכות? מה לעשות עם הקנאה הנוראית הזאת שאין לה יותר מידי צידוק? איך להפטר מהכאב? לספר לך אחת ולתמיד ולתת לך להחליט בשבילי? כי אני כבר ממש לא מצליחה לפתור את הבעיות האלה לבד... ברור שאני לא אספר לך! בשביל מה? כדי להכאיב לך יותר? כדי לגרום לך לרגשות אשם? כדי לבלבל גם אותך? להביך אותך? למה זה טוב? אני פונה אלייך, חתיכת אגואיסטית! מה את בוכה לו בטלפון? זה ממש מה שחסר לו בתוך הסדר היום ה"נעים" שלו!. עוד מעט כבר לא ישארו לי כוחות לעודד אותו לבד. עוד מעט כבר לא ישארו לי כוחות להמשיך ולשקר לו... כבר מזמן השכנוע העצמי שלי כשל. כולם יודעים את זה חוץ ממנו אולי.. ויכול להיות שגם הוא יודע. פעם הוא ידע... מזל שאני יכולה להוציא את הרגשות על הדף. חבל שלעולם לא יהיה לי אומץ להראות לו את זה. חבל שלמרות שאני יודעת מה טוב לי אני עושה את ההיפך. חבל שאותה אחת שגורמת לו לחייך גורמת לי לבכות...
אני רק ידידה שלך, אנחנו רק מתכתבים... טוב, מידי פעם גם מדברים אבל זה כלום... אתה כמו האח הגדול שלעולם לא היה לי, ואני כמו האחות הקטנה שהיתה אמורה להיות לך... אני אוהבת אותך כמו כל ידיד אחר שלי, טוב, אולי קצת יותר... טוב לי ככה ואני לא רוצה יותר. לא צריכה יותר... כן, הא?! אז אני ידידה שחושבת עלייך המון, אני ידידה שכותבת לך מכתבים מכל הלב ואת רוב מה שעל הלב שלי אני בכלל מסתירה ממך... אז איזו מן ידידה אני אם אני לא מספרת לך כל מה שאני חושבת ומרגישה? איזו מן "אחות" אני אם אני רוצה שתיהיה רק איתי כל הזמן? וכן, אני אוהבת אותך כמו שאני אוהבת כל ידיד אחר שלי- ז"א, אם יחברו את האהבה שלי לכל ידיד בנפרד יבינו כמה אני אוהבת אותך. ובטח שטוב לי ככה- כשאני פה ואתה שם... אומנם לבד אבל אתה שלה... עד כדי כך טוב לי- שאני בוכה כל לילה מרוב אושר. ואני תמיד כ"כ שמחה לשמוע עליה שאני פשוט מתמוגגת כל פעם כשהשם שלה עולה... אז מה אם הבכי בעצם מכאב וגעגוע, ומה זה משנה שאני מתמוגגת מרוב קנאה? אז היא בוכה המון? מסכנה... היא עצובה כי היא לא איתך? אני פשוט מרחמת עליה... אני מרחמת עליה כי אני יודעת בדיוק מה עובר עליה! ההבדל הוא שהיא יכולה לספר לך את זה ואני צריכה להסתיר את זה ממך ולשמוע אותך מרחם עליה... אז אני שואלת בנימוס לשלומה ומקווה שתבין שזה לא באמת מעניין אותי. אבל איך אני מצפה שתבין אם אני כל הזמן מסבירה לך שאני אוהבת אותך כמו אח גדול? אני כבר ממש לא יודעת מה להרגיש... למה אני מקנאה במישהי שכ"כ רע לה? למה אני מקנאה במישהי שלא יכולה לראות את האהוב שלה? ...כאילו שזה ישנה אם אני אקנא או לא... גם ככה אני באותו מצב. ניסיתי להשתלט על האהבה שלי אבל זה לא הלך. אני מנסה כל הזמן לשכנע את עצמי שזה לא משנה עכשיו והעיקר שהיא גורמת לך להרגיש טוב... מה לעשות שאותה אחת שגורמת לך לחייך גורמת לי לבכות? מה לעשות עם הקנאה הנוראית הזאת שאין לה יותר מידי צידוק? איך להפטר מהכאב? לספר לך אחת ולתמיד ולתת לך להחליט בשבילי? כי אני כבר ממש לא מצליחה לפתור את הבעיות האלה לבד... ברור שאני לא אספר לך! בשביל מה? כדי להכאיב לך יותר? כדי לגרום לך לרגשות אשם? כדי לבלבל גם אותך? להביך אותך? למה זה טוב? אני פונה אלייך, חתיכת אגואיסטית! מה את בוכה לו בטלפון? זה ממש מה שחסר לו בתוך הסדר היום ה"נעים" שלו!. עוד מעט כבר לא ישארו לי כוחות לעודד אותו לבד. עוד מעט כבר לא ישארו לי כוחות להמשיך ולשקר לו... כבר מזמן השכנוע העצמי שלי כשל. כולם יודעים את זה חוץ ממנו אולי.. ויכול להיות שגם הוא יודע. פעם הוא ידע... מזל שאני יכולה להוציא את הרגשות על הדף. חבל שלעולם לא יהיה לי אומץ להראות לו את זה. חבל שלמרות שאני יודעת מה טוב לי אני עושה את ההיפך. חבל שאותה אחת שגורמת לו לחייך גורמת לי לבכות...
