אני רצוצה

[נעיתה]

פיליפינית זה מאוד פשוט!

NOT שיו נייטי יקרה אני הייתי בכל המחוזות רק בלי עוד גוזלון שצריך אותי בצד השני, זה נראה לי קשה עד בלתי אפשרי. את הגור שלי הינקתי עד גיל מופלג שנה+כמה חודשים (לא זוכרת כמה- הדחקתי

). אם לכם אסור להפליץ אצלנו אסור הייה לנשום במיטה. אני יכולה להגיד לך שמה שעזר אצלנו זה שעברנו להנקה בישיבה בלבד (למדתי לישון בישיבה), לאחר מספר שבועות (כן כן ארוך ולא מעודד), הוא החל מנתק את עצמו מהשד באופן עצמאי ומשם הדרך למיטתו הייתה בריצה קלה. יקיריתי המהממת נסי להקל על עצמך ולו במעט, נסי להמנע בכלל מסיטואציה של הנקה בשכיבה, הקלי על הכתף ואני מקווה שאט אט כוחות הנפש מיטתך ואישך ישובו להשכין שלווה בחדרך (שלך שלך ורק שלך...גם שלו דא) ואם כלום לא יעזור פשוט תיקחי פיליפינית

רוצה להתבשם קצת מהרציצות שלי? 24 שעות קשות ביותר בגזרת השפלה, בעל באיטליה לשבוע, ילד בחרדת נטישה, טלפון מהגננת על ילד שעושה הצגת הפסקתי לנשום הביאו את אמא שלי.... ואוטו אחד חדש שהביאו מחברת הליסינג הבוקר אבל אני לא מוצאת את הפרקינג... כוסשל!@#$%^&* פחחחחח הביאו את יום חמישי בבקשה

 

[נייטי]

כשכתבת פיליפינית חשבתי שאת מציעה אחת כזאת

לבעלי, מה שלא נשמע לי כ"כ מופרך....... (טוב, אני חייבת להתחיל לסנן מהשאני כותבת באינטרנט אמרה נייטי לעצמה אבל לא יישמה) עכשיו, בגלל התרגולת אני באמת נמנעת מהנקה בשכיבה. יושבת פעורת פה, מריירת מעיפות שומטת ראש ומניקה בישיבה. ימים יגידו אם זה יעזור. הלוואי. לגבי ההנאה מההנקה - אני רוצה להנות מכל העולמות, וכאילו מסרבת לקבל את הדין שזה לא ילך. רוצה שהיא תמשיך לינוק אבל שתיקח בקבוק כשנוח לי. אני מסרבת לגמול לגמרי אבל מקטרת כמו ביצ'ית על הנקה מלאה. נו, ברור שאני הבעיה אבל אני חושבת שלה עדיף שאני אמשיך לקטר עוד קצת מאשר שאני אברח לה לפיליפינים לכמה ימים. לא יודעת, אולי לא. לא יודעת. באמת.

 

[רינת200]

שנת צהרים

עם מספר שתים שלי חשבתי שאשלח אותו לצבא עם פתק שאומר שהילד זקוק לציצי כל שעתים למ"כ שיודע להחליף חיתול... והפיתרון שלי למין רצף רע של ימים ואיבוד כל סבלנות חיוניות ויכולת לחייך (מחק את המיותר או הוסף משל עצמך) היא שנת צהרים. במיוחד ביום שישי כשהאיש נמצא. מאז למרות שאף אחד כבר לא יונק ממני (בסופו של דבר הנקתי כמעט 5 שנים ביחד....)יום שישי הפך יום שבו קדושת שנת הצהרים שלי נשמרת. האיש אחראי על הילדים. וזהו. לא נתון למשא ומתן שלי מהבית. חיבוק גדול וכל הכבוזד שאת משתפת בכל הדברים שלא תמיד קל להודות בהם.

 

[יעל של עדי]

נייטי יקרה

קראתי את כל השרשור. רוצה לומר שבעיקר מצאתי את עצמי מחייכת (וגם זולגת קצת דמעות). מחייכת מהמצבים האבסורדיים אליהם אנחנו נקלעות. זה משעשע גם אם כשאת שם זה בטח הכי פחות משעשע בעולם. מסכימה עם מעיין ברכה, שאם בגיל 70 מישהו יהיה צמוד לך לציצי, תבוא עליו הברכה. אין לי פתרונות קסם. רק תובנות. קודם כל, ברור - כל ילד הוא מיוחד ואין דין אחד כדין השני והלאה. בני הבכור היה ילד מקסים. בגיל חודשיים ישן לילה שלם ולא התעורר בלילות אלא אם היה חולה. אמרנו לעצמנו - ככה זה לגדל תינוק? לא בעיה. אז הבאנו את אח שלו. הוא כבר הראה לנו מה זה. האחות שהגיעה אחריהם בכלל התעלתה על עצמה. התינוקת הרביעית דווקא הייתה בסדר. אין כאן חוקיות. הגדול מצץ אצבע השאר מוצץ. קשור? לא יודעת. אבל הנה סיפור חייו עד כה בקצרה כדי לתת פרופורציות, למרות שכרגע זה בטח לא ממש עוזר. הבכור, זה שישן לילה מגיל צעיר, ישן רק בבית. מחוץ לבית עשה צרות. כתינוק אם נסענו לחופש, היה בוכה עד שהיה מגיע הביתה, למיטה שלו. לא ידע לישון מחוץ לבית. שום טיול שנתי, שום חברים, לא צופים, שום כלום. בסוף יכתה י' עשה קורס מדריכי שחיה בוינגייט, חודש עם לינה, כל ערב ההורים שלי (גרו קרוב) נסעו לקחת אותו משם והחזירו אותו בבוקר. פשוט לא היה מוכן לישון שם. בתחילת הטירונות הייתי בלחץ. אחרי כחודש בשיבטה התפתחה אסטמה. (קשור? לא יודעת) הפרופיל ירד והילד חזר לישון בבית. אבל, לא אהב את התפקיד הקל"בניקי שלו. התעקש לצאת לקורס חובשים. נלחם על זה. קישבל אישור מיוחד לקורס חובשים קרביים למרות הפרופיל הנמוך. והיום, כבר חודשיים בקורס, ישן מחוץ לבית, מבסוט מאוד, גאה בעצמו. וישן מחוץ לבית אבל - לקח 19 שנה. ועדין אם הקורס היה כאן קרוב, נראה לי היה מעדיף לישון בבית. כשמתרחק מהבית יש לו מעי רגיז, סובל מכאבי בטן וכו'. מה רוצה לומר? לפעמים מה שנראה בגיל מסויים כברכה, מתברר אח"כ כהפוך... ועוד דבר. תחזיקי מעמד. זה עובר ואז זה חסר. כותבת את זה ממקום בו ילדי כבר גדולים, אני בטח מזקני הפורום מבחינת גילאי הילדים, תנסי להנות ממה שיש, גם אם זה קשה. אם כבר את מניקה וערה, לפחות תוציאי מזה את המירב. ואני מקווה שאני לא מרגיזה שאני כותבת את זה. יעל

 

[אורלי145]

נייטי

את הצלחת להצחיק אותי בכתיבה שלך וגם להזכיר לי את כל המצבים האבסורדיים שעברתי עם ילדתי והרציצות שאגב היום השתנתה ויש לה סיבות אחרות ואינשאללה בעוד שלושה חודשים אצטרף לרצוצות מהסיבות הרצויות ובכלל כולכן כותבות שנונות ומתארות את הקושי והיופי באמהות ואיך באמת זה תפקיד הכי מאתגר בעולם ומורכב יותר מכל דבר אחר בדינמיות שלו ובכל אלפי המשתנים יום יום ובתובענות וכן זה גורם לרציצות ובאותה נשימה לשמחה ואושר או יום אחרי....

 

[זברה כתומה 19]

האמת מאחורי "מדוע דרך רשעים צלחה"

אקדים ואומר ששנת תשס"ה מעורפלת משהו בזכרוני. כולה. הדיקטטור הגמדי יליד תשס"ד (שהוא הבן הצעיר) לא ישן יותר משעתיים רצוף עד גיל שנה וחצי (כן, כן, כן). למרות שמצב חיי הורע שכחזרתי לעבודה מחופשת הלידה, היו לי שלל תירוצים וסיבות למה הוא ממשיך להתעורר והמשכתי לקום אליו כאחוזת דיבוק :היה לו קשה להתרגל למטפלת, ואח"כ הוא היה חולה, ואח"כ התחלנו מוצקים, ואח"כ הוא גידל שיניים (שזה היה ממש תירוץ מעולה לאור העובדה שעד גיל שנה לא היו לו בכלל שיניים...), ואני בטוחה שהיו עוד סיבות רק שכאמור - שנה שלמה פלוס נמחקה מזכרוני. בגיל שנה וחצי הבעל היה צריך להשאר איתו 2 לילות. אני כבר צחקקתי לי במחשבה איך סוףסוף גם הוא יטורטר. והתברר שלא. עד היום לא ברור אם הבעל לא שמע או הילד לא צייץ - אבל בזה הסיפור נגמר. הוא הפסיק להתעורר כל שעתיים ועבר לפעמיים-שלוש בלילה. שזה שיפור משמעותי יחסית למה שהיה קודם (מעניין אם לאינשטיין היה ילד קטן ובכיין כשהוא כתב את תורת הייחסות).. יצאתי פראיירית ובגדול. פראיירית של שנה וחצי. והשיפור הזה נתן לי את הכוח להלחם בפעמיים-שלוש בלילה ובניסיונות של הילד לחזור לסורו. הייתי מרשעת מרושעת, רעה קרה ואטומה. ובמילים אחרות: מורעבת שינה. במקום שלושה לילות כמקובל, המאבק נמשך שבוע. פינינו את הילד הגדול לחדר אחר - לא כי הוא התעורר מהבכי אלא כי פחדנו שיתחרש מווליום הצעקות. השכנה באה לראות אם במקרה אנחנו רוצים להזמין אמבולנס לילד ולא יודעים איך. הילדון האהוב צרח עד שהיה אדום ולוהט ורטוב מבכי וזיעה. ובזה נגמר הסיפור סופית. הפואנטה היא שאח"כ גיליתי שכולנו הרווחנו, אפילו הדיקטטור שזכה באמא עם זכרון ושפיות ויכולת להשלים משפט שלם בר משמעות. לי לקח כמעט שנתיים לגלות שהסיבה שדרך רשעים צלחה היא שהרשעים פשוט...היו גמורים מעייפות והיו חייבים להצליח לישון לילה שלם. לילה רצוף לך יקירה, מאחלת לך שתגלי זאת מוקדם ממני

 

[א וש ר י]

ואני אומרת ...צרת רבים חצי נחמה....

כי אם אין לי מה להציע, ואיך בכלל אציע, אם שלי כבר בת שנתיים, עדיין דבוקה לי לציצי (ואני כבר כמעט בת שבעים...), מתעוררת בלילה בצרחות אמא בוא אמא בוא אמא בוא...ואני כמו סהרורית עוד מנסה לשכנע את הגברת שהחלב יישן/קר/נגמר/וכו'...כמובן ללא הואיל. אז הצעות- ....- יש אבל הן לא כל כך עובדות אצלי... (למרות שאיזה שבועיים היה לי שקט, אז אגרתי כמה שעות שינה, ולכן אני בכלל ערה עכשיו...). בקיצור, לא הולכת לחדש כלום, אבל מריצה את המנטרה של חזל"נו ...צרת רבים, חצי נחמה... אולי באמת, כשהנערה תהיה דבוקה לציצי, ואמה תהיה מכופפת ורכונה על מקל הליכה, עם שבעה דיסקים פרוצים, ועיניים טרוטות ונפוחות, יגיע הזמן לאח/ות חדש/ה.... (....די, אני לא יודעת מה זה החוש הומור הלא מפותח בשעה הזו...) נשיקות זה עובר בסוף (ככה אומרים לי)

 

[parpare bar]

בובינה!!

קודם כל את מהממת. סתם שתדעי. ממה שקראתי, את בשלב הכייפי של 'אישהתינוקת' - שזה ככה , כמו שכתוב - מחובר. תענוג. מעבר להומור הציני, אני מאוד מבינה לליבך. גם אצלי זה היה ככה בגילאים האלה, עם אביב החלטתי שמדובר ב'קפיצת גדילה' אלק, אבל המחשבה שזה זמני עודדה אותי, ועזרה לי למצוא אורך רוח ולצלוח את השלב. שני דברים פרקטיים: עניין הציצי, ראשית- אם כרגע את צריכה בעיקר לישון והיא רוצה בעיקר ציצי - תני לה. ותני לך - לישון יחד. אישהתינוקת וציצי פיטמה באמצע. כן ככה. עכשיו העניין הזה של 'הפיטמה חייבת להיות בפה' והקרבה הגופנית ביניכן גם כן מיחוייבת במציאות, מזכירה לי מאוד את סיטואציית הילוד וה'עיטוף' שלו. אולי גב' לולה, רוצה חום (כמו העובר בבטן, צף עם המי שפיר וכד' - זוכרת את התיאוריה?) והטריק הפשוט של לכרוך סביבה איזה שמיכה עבה וחמה, או איזה דובי/ בובה/כלבלבון - ולהניח אותה במיטה (שלך שלה מה שיצליח) - יכול לעבוד? או אז, אולי תצליחי לקבל קצת חופש, מכל סוג. (בין אם זה יצליח במיטה שלה,ובין אם תזכי לחילוץ איברים במיטתך את) בקיצר, נסי את העיטוף אולי עלינו פה על משהו. דבר שני, קבלי אותי שנה אחורה: השקדיה בת חצי שנה ואני בדיוק |(אבל בול!!!) כמו שתיארת. האיש שואל מה אני רוצה ליום הולדתי, ואני עונה - לישון. ככה פשוט. לא איכפת לי מה, איפה כמה, לישון. אני רוצה צימר שבו אני אשן כככככככככככל הסופ"ש. ולא סתם! מחמישי עד מוצ"ש. ככה, גרידית, שני לילות וחצי. ביקשתי קיבלתי. הכל הפלתי על האיש,כולל מציאת סידור לבנות. וכך עשה- הוריו הצדיקים קיבלו את הזאטוטות ואני כלאחר כבוד נשלחתי לצימר לישון. אז לא משנה, ששכחתי את משאבת ההנקה והגרתי כמו עדר פרות, וקניתי בפעם השלישית משאבת הנקה, ולא משנה שהתגעגעתי ולא משנה שלא עשינו משהו מגניב ושיקי, אני ישנתי כמו מדוזה מתה. וזה היה נהדר. ואני גם יודעת שתורך קרב ובא, וזה הזמן להכין את החצי שלך, להתחיל ולשקוד על מתנת יום הולדתך המושלמת - צימר שינה ארוך ומפנק. תאמיני לי, רק אז אפשר להעריך את המושג "שינה טובה". ואסיים בכמה דברי חיזוק ותזכורת: א. את מהממת. ב. את מאוד מהממת. ג. את ממש מהממת. ותזכרי, זי באמת זמני, והכל יתאזן ויסתדר בסוף. מחבבת ++++

 

[דיא]

פתרון פרקטי

מתה לענות לך בהרחבה אבל אפילו אני קולטת שאהיה פוסטמה אמיתית אם בשעה כזו לא אצטרף ליונקת הישנה שלי. אז הפתרון המעשי הוא אופנוע עם סירה. הצמדת מיטת/מזרון של הילדה למיטה שלכם והשוואת גבהים של המזרון. כמובן, בצד שלך. כך היא צמודה אלייך ויכולה לינוק, אבל היא לא על אותו משטח כמוכם, כך שאתם לא מפריעים לה. למעשה, אחרי הנקה רצינית בערב אתם יכולים להחליף מקומות והיא תחוש את החום והרוגע של האיש, כך שאולי לא תרצה לינוק. אבל גם אם כן, עניין ההפרעות פוחת משמעותית. חסרון, את ממשיכה לישון על כתף אחת. פתרון חלקי - קחי איתך למיטה חברה חדשה - כרית ההנקה, ותניקי בחצי ישיבה. יאללה, הולכת לישון. עוד שעתיים צריכה להניק...

 

[happy]

כמה מוכר מה שאת רושמת

ליהי היתה תינוקת קשה קשה קשה אבל ידעה לישון בלילה. מגיל כמה שבועות היא ישנה לילה שלם בלי שום בעיות. היתי בטוחה שאני היא המלכה. אני יודעת לחנך תינוקת לישון בלילה. ואז טל נולד ולימד אותי שאני ממש אבל ממש לא יודעת ללמד תינוק לישון בלילה. אצלי השינה זה כמעט הדבר היחידי שאני נאבקת עליו וטל הביס אותי שנה ושלושה חודשים

נכון טל היה תינוק קשה הרבה יותר מליהי (לא מאמינה שאני רושמת את זה) הוא סבל מכאבי בטן עד גיל 8 או 9 חודשים וזה היה סיוט. עשיתי עם טל את כל הטעויות האפשריות בנושא שינה. היתי מרדימה אותו בעגלה ואז מעבירה לעגלה

ואז ב 1 לפנות בוקר סחבק רצה שירדימו אותו בניעוע בעגלה

, אחר כך הוא נרדם רק עם בקבוק חלב. ועוד אין סוף טעויות. הינו כלכך מוטשים שרק רצינו שקט

טל היה קם כל שעתיים משעה 23 בלילה

זה היה זוועה. ואז להבה איתנה רשמה לי בפורום נשים לאחר, שאם אני באמת רוצה לישון בלילה אין מה לעשות ולהחליט שאני לא נכנעת ולעשות את מה שאני יודעת שאני צריכה לעשות. לתת לילד לבכות. להכנס וללטף להרגיע ולצאת וככה עד שהוא ילמד להרדים את עצמו. בחופשת חנוכה שלחתי את ליהי לסבתא בשביל ללמד את טל לישון. כמובן שטל ישר חלה והינו כל אותו לילה במוקד אז החינוך עבר לתאריך אחר. בסופו של דבר בגיל שנה ושלושה חודשים החלטתי שדי אני חייבת לישון. עברנו יומיים קשים אך זה עבר וטל למד להרדים את עצמו לבד וכולנו זכינו בלילות שקטים. אהובה נשימה ארוכה ולהיות חזקים. ואל תדאגי כשדניאל תלמד לישון בלילה וגם את תישני יהיו מיליון דברים אחרים שיגרמו לך להיות רצוצה

ככה זה בחיים

 

[נייטי]

סליחה, סליחה, סליחה

לא מצליחה לענות לכל אחת מכן בנפרד. אני מאוד עסוקה בימים האחרונים ובערב אני פשוט תשושה מידי. מנסה לרכז תגובה קולקטיבית גם כדי לעדכן על קורותינו. קראתי הכל, ובגדול, קשה להגיד שלא ניסינו או חשבנו על רוב הפתרונות. בקצרה אני יכולה לומר שחיבור מיטה נוספת אצלנו בחדר (גם אם מדובר במיטת תינוק) זה בגדר בלתי אפשרי כי חדר השינה שלנו קטן וחיבור כזה לא יאפשר מעבר לארון (וסידור אחר של החדר לא ממש אפשרי בעיקר בגלל המבנה המוזר שלו. ועל זה נאמר - צריך להיות פה בשביל להבין). אםדניאל יקרה, בעקבות הדברים שכתבת לי והעיצות שלך, עשינו אתמול האיש ואני שיחה ארוכה בשביל לחשוב האם פתרון כזה הוא הכיוון שלנו. בסופו של דבר, הגענו למסקנה שדווקא ההרדמה הארוכה בשלבי השינה הראשונים, היא זאת שהכי מתישה אותי. עשינו מן סדר עדיפות כזה, של מה הכי חשוב לנו להשיג והגענו למסקנה שמבחינתי, הצלחה תהיה אם אני אצליח ללמד את דניאל לשון מחזור שינה אחד בלבד במיטה שלה בשעות המוקדמות של הערב, בלי שיקח לי שעה וחצי להרדים אותה, בלי שאני אצטרך לבלות איתה במיטה שלנו זמן ארוך וממושך עד שהיא תרדם (ובדרך כלל להרדם בעצמי ולגלות אחרי חודש שכבר שבועות לא דיברתי עם בעלי). מה שאני מנסה להגיד זה, שמבחינתי, אני מוכנה לקום גם חמש פעמים כל לילה להנקות, ואף יותר, מוכנה שהיא תעבור בשלב מסויים אלינו למיטה ותצמד לשד אבל לא מוכנה לבלות שעות בהרדמה שלה. רוצה, ללמד אותה שבערב, יש טקס שינה מסודר, הנקה מלאה וארוכה, והשכבה במיטה שלה, בלי ציצי, בלי בכי. בשיחה שעשינו האיש ואני הבנו שזה חשוב לנו יותר מהכל כרגע, לעצמנו ולי. לכן, מאתמול צימצמנו עוד יותר את הדרישות שלנו מהפיצקולה. אתמול לקח לנו 20 דקות של כניסות ויציאות אבל בסוף היא נרדמה, וישנה שלוש שעות במיטה שלה, בלי שאני אשכב לידה שעה וחצי, בלי שאחרי שעה וחצי אני אצטרך לחמוק מהמלתעות שלה ובתוך 20 דקות אקרא שוב למשמרת הנקה. בהמשך לא נילחמנו, היא היתה בידיים של אבא שלה, ינקה ואף עברה למיטה שלנו בשלב מסויים. אמרנו לעצמנו שאנחנו ניקח עכשיו שבועיים להתנסות בכיוון הזה, שאם בעוד שבועיים נראה שאכן הצלחנו לגמול אותה מטקס שינה באורך הגלות הרי שהצלחנו ואז נראה מה הלאה. רינת יקרה, אני חייבת בהזדמנות לתפוס איתך שיחה. מאז שדניאל נולדה אני לא מצליחה לישון ביום בכלל. גם אם היא ישנה אני לא מצליחה. פעם שנ"צ היה קדוש אצלי, היום אין מצב שאני ישנה. אתמול נרדמתי לשעה וחצי בצהרים וזאת היתה הפעם הראשונה מאז שדניאל נולדה. כשאני אגיע לטפל בעצמי קצת אני חייבת לבדוק את זה ולראות מה עושים. טוב, לא מספיקה להגיב לשאר. קראתי הכל. הופרתי ובעיקר התעודדתי. אני חושבת שהיה לי חשוב לאורר את הרציצות ובעיקר גם לקבל קצת פרספקטיבה שחסרה לי מאוד. עפה לקחת ילד גדול מהגן, מקווה עוד לחזור ולהגיב. יאללה ביי.

 

[אםדניאל]

את גדולה!

זה בדיוק העניין בהורות. ברגע שלנו ברור לגמרי מה אנחנו רוצים, זה כבר יותר מחצי הדרך מקווה שימשיך לכם בטוב!!!!!

 

[עדיקים]

שמחה שמצאת את מה שטוב לכם

שיהיה בהצלחה

 

[מעיין ברכה]

נשמע מצויין

נראית כמו תוכנית מצויינת לכם ולה! לילה טוב

 

[אפכל]

בלתק- רק את התגובות של ניטי

כתבתי לך כבר פעם ואני חוזרת לעידוד- הקטנה בת שנה וחודש- בזמנו (אני אפילו לא זוכרת בדיוק מתי- בערך עד גיל תשעה חודשים) היינו באותו סיפור- לא לקחה מוצץ, לא בקבוק, סרבה לנסיונות לאוכל מוצק,קמה שלוש/ ארבע פעמים בלילה לינוק- בקיצור אני הייתי על סף התמוטטות. היום היא ישנה לילה מלא (קישטא מרפי) לוקחת בקבוק, אוכל הכל ויפה, נרדמת לבד (לא תמיד, אבל מסוגלת), עדיין יונקת שלוש פעמים ביום, אבל כבר לא MUST. יכולה גם להסדר עם בקבוק או ארוחה טובה במקום. לא יודעת אפילו להגיד מה בדיוק קרה- אולי בגלל שהשינויים היו נורא איטיים ומתישים- רוצה רק לחזק שבגיל 70 כנראה (לא רוצה להתחייב) לא יהיה מחובר לך לציצי שום דבר ואף אחד....

 

[ברבי28]

אין לי מילים חכמות להגיד

קראתי הכל בשקיקה