אני רצוצה
איזה מילה מגניבה זה 'רצוצה' ואני גם מרגישה שהיא בדיוק אבל בדיוק מגדירה את מצבי הנפשי והפיסי. דניאל שלי, מלמדת אותי שיעור על אופי של תינוק ועל אוזלת יד של הורה. אני זוכרת, שבערך בגיל 7 חודשים, אחרי חודש וחצי שתומר היה מעיר אותי כל שעה להנקה, פנינו ליועצת שינה כדי שתעזור לנו ללמד אותו לישון. בלילה הראשון זה לקח לנו 18 כניסת ויציאות מהחדר, שזה בערך חצי שעה. בלילההשני זה לקח לנו 3 פעמים, שזה בערך חמש דקות, וזהו, נגמר המאבק. אני הייתי בטוחה שאני כזאת מהממת, שזה בטוח קשור ליכולות והכישורים שלי. מי בכלל חשב שזה קשור לתומר (אפרופו שירשור האמא המהממת). דניאלי, באה לעולם כדי ללמד אותי שאין לזה שום קשר אלי, שאני בכלל לא מהממת, ושהגיע הזמן שאני אלמד שהרוב לא תלוי בי. לפני כשלושה שבועות התחלנו איתה את אותה סדרת חינוך כמו עם תומר, אחר יומיים זה עבד יופי ואני חשבתי לתומי שניצחתי במלחמה אבל אז גיליתי שהילדה בכלל חולה, ושהיא נכנעה כ"כ מהר פשוט כי היא שפוכה מהמחלה. בזמן המחלה לא התעקשתי וכשהיא הבריאה התחלנו שוב במלחמה. אוי איזה מלחמה. נוצחנו ערב אחרי ערב. אתמול חזרנו לחנה לוינסון, היועצת שעזרה לנו בזמנו עם תומר. הלכנו אליה כדי ששוב תעיר את ענינו בחושך. אתמול חזרנו ועשינו תרגולת לדניאל, אין לי כוחות נפשיים להכנס לפירוט אני גם חוששת שזה נשמע מזעזע מידי. בכל מקרה, גם אתמול נוצחנו. אני מסתובבת כל הבוקר עם תחושת מועקה כי איך שהוא ברור לי שאת הגורה הזאת אני כנראה אניק עד גיל מאה ועשרים במשך 10 פעמים בלילה ממש כמו עכשיו, שאני לעולם לא אוכל לישון בלי תינוקת שצמודה לי לשד (כי אם מנתקים אותה חלילה היא צורחת עד לב השמיים), שלנצח יכאב לי הגב, הכתפיים, הפטמות, שאני כבר בחיים לא אשן לבד עם האיש במיטה (או להבדיל שתמיד אחד מאיתנו ישן לבד כי השני יהיה עסוק בלהכנס ולצאת מהחדר של דניאל כדי ללמד אותה לשון בלי ציצי), שאני אמשיך להרגיש רצוצה גם בגיל 70 כי תהיה לי צמודה לשד בחורה בת 35. אבוי, אני רצוצה. אין פואנטה, סתם ריקבון של בוקר. אתן מוזמנות לספר בהמשך אלי על הסיבות שלכן לרציצות או להבדיל על הסיבות שלכן לשמחה ואושר, אני חושבת שזה יעודד אותי מאוד. יום נפלא.
איזה מילה מגניבה זה 'רצוצה' ואני גם מרגישה שהיא בדיוק אבל בדיוק מגדירה את מצבי הנפשי והפיסי. דניאל שלי, מלמדת אותי שיעור על אופי של תינוק ועל אוזלת יד של הורה. אני זוכרת, שבערך בגיל 7 חודשים, אחרי חודש וחצי שתומר היה מעיר אותי כל שעה להנקה, פנינו ליועצת שינה כדי שתעזור לנו ללמד אותו לישון. בלילה הראשון זה לקח לנו 18 כניסת ויציאות מהחדר, שזה בערך חצי שעה. בלילההשני זה לקח לנו 3 פעמים, שזה בערך חמש דקות, וזהו, נגמר המאבק. אני הייתי בטוחה שאני כזאת מהממת, שזה בטוח קשור ליכולות והכישורים שלי. מי בכלל חשב שזה קשור לתומר (אפרופו שירשור האמא המהממת). דניאלי, באה לעולם כדי ללמד אותי שאין לזה שום קשר אלי, שאני בכלל לא מהממת, ושהגיע הזמן שאני אלמד שהרוב לא תלוי בי. לפני כשלושה שבועות התחלנו איתה את אותה סדרת חינוך כמו עם תומר, אחר יומיים זה עבד יופי ואני חשבתי לתומי שניצחתי במלחמה אבל אז גיליתי שהילדה בכלל חולה, ושהיא נכנעה כ"כ מהר פשוט כי היא שפוכה מהמחלה. בזמן המחלה לא התעקשתי וכשהיא הבריאה התחלנו שוב במלחמה. אוי איזה מלחמה. נוצחנו ערב אחרי ערב. אתמול חזרנו לחנה לוינסון, היועצת שעזרה לנו בזמנו עם תומר. הלכנו אליה כדי ששוב תעיר את ענינו בחושך. אתמול חזרנו ועשינו תרגולת לדניאל, אין לי כוחות נפשיים להכנס לפירוט אני גם חוששת שזה נשמע מזעזע מידי. בכל מקרה, גם אתמול נוצחנו. אני מסתובבת כל הבוקר עם תחושת מועקה כי איך שהוא ברור לי שאת הגורה הזאת אני כנראה אניק עד גיל מאה ועשרים במשך 10 פעמים בלילה ממש כמו עכשיו, שאני לעולם לא אוכל לישון בלי תינוקת שצמודה לי לשד (כי אם מנתקים אותה חלילה היא צורחת עד לב השמיים), שלנצח יכאב לי הגב, הכתפיים, הפטמות, שאני כבר בחיים לא אשן לבד עם האיש במיטה (או להבדיל שתמיד אחד מאיתנו ישן לבד כי השני יהיה עסוק בלהכנס ולצאת מהחדר של דניאל כדי ללמד אותה לשון בלי ציצי), שאני אמשיך להרגיש רצוצה גם בגיל 70 כי תהיה לי צמודה לשד בחורה בת 35. אבוי, אני רצוצה. אין פואנטה, סתם ריקבון של בוקר. אתן מוזמנות לספר בהמשך אלי על הסיבות שלכן לרציצות או להבדיל על הסיבות שלכן לשמחה ואושר, אני חושבת שזה יעודד אותי מאוד. יום נפלא.
