אני רוצחת בעל כורחי

פרגה

New member
אני רוצחת בעל כורחי

אמש הפכתי לרוצחת. בעל כרוי. ולבי נמרח על הכביש, כמו החתול הקטן שניסיתי להציל וכנראה דווקא דחפתי אל מותו. הייתה לי כוונה טובה מאוד, אבל מסתבר שהדרך לגיהנום באמת רצופה כוונות טובות. ניסיתי להציל חתלתול קטן שישב על גדר הפרדה בין שני כבישים סואנים ויילל שעה ארוכה, אך כשניגשתי אליו נהם לעברי באיום. לא התרגשתי מהאזהרה, כי כבר הצלחתי לגשת לגורים מאיימים, וניסיתי לתפוס אותו. ואז הוא קפץ למטה, תחילה על אי התנועה, ואז למרבה הזוועה קפץ לכביש בדיוק כשעבר רכב. בינינו חצצה גדר הפרדה, ולזוועתי ראיתי אותו מפרפר על הכביש ולא נותר לי אלא לרוץ אליו לפני שידרוס אותו עוד רכב. נשאתי אותו אל צד הדרך, אך מצבו היה כבר לאחר יאוש וכעבור דקה או שתיים הוא מת. אני מתנחמת, אם יש בכך איזו נחמה, שלפחות מת מהר, בלי לסבול עוד הרבה זמן. אבל הלב שלי בוכה והנפש שלי מכה ומכה על חטא. אני יודעת שאני אשמה לא פחות, ואולי יותר, מנהג הרכב הדורסני, שהיה מוכרח, לרוע המזל, לעבור דווקא באותו רגע, ודווקא בנתיב השמאלי, הקרוב לאי התנועה. הרי אני הפחדתי את הגור הקטן והמבוהל. אלמלא אני, אולי היה נשאר על הגדר ויורד ממנה בבטחה בזמן המתאים. אני דחפתי אותו למותו. אולי אילו לא הייתי מתערבת, מישהו או משהו (אלוהים?) היה מציל אותו. ואולי גורלו נחתם בכל מקרה, ורק צירוף מקרים אכזרי וזוועתי הטיל עליי את האחריות הישירה. אינני יודעת. מדי פעם אני מבצעת ניסיונות הצלה של חתולים מסכנים שאני מוצאת במצבי מצוקה ולא פעם הניסיונות האלה נגמרים ברע, במותם.לפעמים הם חולים ואני מנסה לטפל בהם, אך לשווא, ולפעמים מתברר שגרמתי בכך למות אחרים שאני מטפלת בהם ובאו איתם במגע ונדבקו. אני מתייסרת כל הזמן בייסורי מצפון, אם עשיתי ואם לא עשיתי. אם לא עשיתי, אולי יכולתי לעזור? ואם עשיתי, אולי התערבותי דווקא הזיקה? פעם אספתי חתולה מתוקה שניכר בה שהלכה לאיבוד או שהושלכה לרחוב וכעבור זמן מה היא מתה אצלי לאחר שנתקפה פתאום במחלה. היא מתה בזרועותיי בזמן שניסיתי להאכיל אותה ( במזון נוזלי במזרק) וחששתי שמא גרמתי לה לחנק. אמנם הווטרינר קבע לפני כן שלא תחזיק מעמד יותר מיממה, אבל מצבה לא נראה לי כל כך גרוע. בקיצור, אני מתלבטת אם להפסיק לטפל בחתולים במצוקה ולהניח להם לנפשם ולגורלם ואני גם מתחבטת בשאלה אם יד הגורל מכוונת אותי לקשור את גורלם בגורלי (העצוב והמר). מה דעתכם? ואיך אני יכולה לכפר על מות הגור אתמול?
 

estie

New member
הי

שלום פרגה קשה להתעלם מבכי של חתלתולים שכן הוא כה דומה לבכי של תינוקות, שני סוגי הבכי פוגעים בהמון מקומות רגישים בגוף. אולי הוא ניצל ממות איטי ברעב ואולי לא. אולי הוא ישב שם ובכה לאמא שלו שתבוא ואולי לא. מאחר וגם אני חומלת עליהם, הדרך היחידה שמצאתי זה להאכיל את חתולי החוץ, במקום לקחת חתול בית. כך אני קונה שאריות שונות מהשוק, מרתיחה עם מים, מערבבת עם לחם ומאפשרת למי שקיים ומגיע לאכול, להתקיים בדרך נוחה יותר. אני מכירה נשים נוספות כמוני וכן אנשים שבמקום להכניס את השאריות שלהם לפח שמים זאת בצד הפח כדי שחתולי החוץ יוכלו לאכול. ביפן הם מאכילים כך גם עורבים. סך הכל חתולי החוץ אינם אשמים שמי שלקח את האמא שלהם כשהיתה גור, זרק אותה מהבית כשהיתה בהריון או כשהתחילה לישרוט את הריהוט....
 

פרגה

New member
גם אני מאכילה חתולי חצר ורחוב

באופן קבוע. וזה עולה לי הרבה כסף והרבה מאמצים וזמן. אבל מה שקרה אתמול בלילה הורג אותי. איך רציתי לעשות טוב וגרמתי דווקא לאסון כזה. הגור הקטן פשוט יושב לי בתוך הלב וממשיך לבכות. למרות שאני זוכרת אותו גם כל כך שקט אחרי המוות. אני באמת מעוניינת בתשובות לגבי האחריות שלי לגורלו המר, למה זה קרה לי, ולו, ואיך להתמודד עם זה ומה לעשות כשאראה בפעם הבאה עוד גור בוכה בתנאי מצוקה. אומרים לי לא להתייחס ולהמשיך ללכת ולהשאיר לאלוהים לדאוג לו. אבל לדעתי בהרבה מקרים אלוהים פשוט אוסף אותם אליו. האם זה הפתרון?
 
הינך הכלי בלבד

פרגה יקירתי אין סיבה שתשאי עימך את הצער בצורה כה קשה. את היית שם, כוונתך היתה טובה אך התוצאה היתה שונה ממה שהתכוונת לה. גם לחתולים יש טווח חיים מסויים וכאשר מגיע זמנם למות הם מתים, לא תמיד מזיקנה. בעתיד כשתעמדי לפני מצב דומה יהיה עליך להחליט לפי מה שתרגישי שיהיה נכון לאותו רגע ומקום. אין סיבה להכין עצמך מראש או להחליט החלטות שמקבעות אותך. אומרים שלחתול יש תשע נשמות, כנראה חתלתול זה הגיע רק עם אחת לזמן קצר. שבת שלום אסתיה
 

m_katzmann

New member
מלאך - רוצח?

פרגה, מלאך בלבן של כל כך הרבה חתולים! את רוצחת?! אנחנו כולנו צריכים להודות שמישהו עושה עבודה אותה אנחנו כבר מזמן זנחנו. אל תאשימי את עצמך על דברים שלא עשית והמשיכי לעשות את מה שאת עושה, כי את עושה את זה כל כך טוב. והחתולים גם הם יודעים להעריך אותך ומעדיפים למות בזרועותיך. כל כך טוב לשמוע שיש עוד אנשים כל כך רגישים כמוך. שולחת לך חיבוק חם ואוהב, מאיה
 

Tal_Ya_Tal

New member
שיפוט, חמלה וסליחה ../images/Emo54.gif../images/Emo108.gif../images/Emo42.gif

היי פרגה, הבחירה לשפוט במקום לדעת,היא הסיבה לאבדן השלום והשלווה.השיפוט תמיד כובל, מפני שהוא מפריד פלחים של המציאות,באמצעות הסולם הבלתי יציב של רצון-ותשוקה. אנו, האמורים לשפוט את המציאות, איננו רואים אותה. כי כאשר נכנס השיפוט, ה´מציאות´ חומקת החוצה.מי שאוהב, אינו שופט ואז, מה שהוא רואה, חפשי מהרשעה. ההשוואה, היא למעשה תוצאה של תחושת הנפרדות,שאותה, לא האהבה יצרה. מיוחדות תמיד יוצרת השוואה. היא נבנית על ידי ראיית חוסר ושימור ראיה זו ,על מנת לחפש אחר כל החסרונות שאפשר לתפוס. נלמד זאת ונשנן היטב. כי כאן העיכוב בהגעה אל האושר. בתקופת זמן קצרה משנוכל להאמין.השיפוט נוצר, על מנת לשמש נשק כנגד האמת.הוא מפריד את פועלו ומזיז אותו הצידה, כאילו היה דבר מה נפרד.ואז, אנו עושים מזה מה שאנו מעוניינים שזה יהיה. השיפוט שופט את מה שאין הוא יכול להבין, מפני שאין הוא יכול לראות בשלמות ועל כן הוא שופט לא נכון חכמה איננה שיפוט חכמה היא ויתור על שיפוט! כל מחשבה אוהבת היא אמת. כל דבר אחר, הוא בקשה לריפוי ועזרה, מבלי להביט איזה צורה הוא לובש. כעס לעולם אינו מוצדק. להתקפה אין שום בסיס. זוהי בריחה מהוויה של פחד, אשר תמומש. זה מה שהיקום מעניק בתמורה לחלומות ביעותים. הרשעה, חריצת דין, שיפוט- אינן תכונות של אהבה (של אלוהים.) תחושת הנפרדות- (האגו) בחרה בהם. הנפרדות היא בחירה באשמה!העצמות המודעת (HIGHER SELF) היא הבחירה בחפות. בתום. הסליחה, היא הבנה, שמה שחשבנו שעשינו לאחרים, או שאחרים עשו לנו- לא קרה מעולם. הסליחה איננה ´חוננת חטאים´. זוהי ההבנה שמעולם לא היו חטאים!!! כפי שהחושך הוא העדר אור, כך הפחד הוא העדר אהבה אם ברצוננו לסלק את החושך, כל שעלינו לעשות הוא, להדליק אור. באותה מידה, אם נרצה לסלק את הפחד, עלינו להמיר אותו באהבה. · אלוהים אינו נוטר טינה. · אהבה אשר בראה אותנו- היא מה שאנו. · אלוהים אינו מרשיע אותנו-נחדול מכך גם אנו · הטינות מסתירות מאיתנו את ניצוץ האור שבתוכנו · ניצוץ האור שבתוכנו, מעניק שלווה לכל שכל באמצעות הסליחה. הסליחה רואה את האשליה שבחטא ומוותרת עליה. הסליחה מסלקת את אשר עומד ביננו ובין אחינו. המשכן של העצמות המודעת, איננו הגוף, אלא מערכת היחסים. (שלנו עם עצמנו-שלנו עם ה´)
L&L TALYA
 

פרגה

New member
דברייך עמוקים, כל כך עמוקים

שאני מתקשה לתרגם אותם לכדי ניסוח התובנה המתבקשת מהסיפור שסיפרתי ומהשאלות שהעליתי. אני עדיין חשה רגש אשמה, עדיין חשה מעורבת בדחיפת הגור המסכן אל מותו, אפילו שיש מקום להטיל ספק בסיכויי הישרדותו אלמלא התערבותי. אני עדיין רואה אותו לנגד עיניי וזוכרת שהיה נראה טוב, כך שעובדה שהצליח לחיות עד אותו רגע, וגם עובדה שהצליח לחצות כביש אחד לבדו בשלום. הלב כואב לי נורא ואני עדיין מתחבטת בשאלה למה גורלי שלי כיוון אותי למעורבות בטרגדיה הזאת ואם התוצאה הנוראה שאני אחראית לה (אני חשה אחראית בכל מקרה) אמורה ללמד אותי משהו, להיות סימן, להניא אותי מהתערבות יתר. אשמח מאוד אם תתייחסי לדברים אלה קונקרטית.
 
למעלה