ההבדלים בין שלושת הדתות אינם
סביב השאלה "האם ישו הלך על המים" או "האם מוחמד וסוסתו התרוממו השמימה". נכון כי אלו שאלות מהותיות; היהודי לא יכול לאשר את משיחיותו של ישו, והנוצרי לא יכול להכחישה, אולם אני חושב שזו צורה פשטנית ורדודה להסתכל על הדתות המונותאיסטיות. נכון כי הנצרות נסתה לבסס את עצמה בברית הישנה (ע"י שליפת ציטוטים ממנה שאמורים להצביע על משיחיותו של ישו), אולם סיבתם התנצרותם של אנשים (ואני מדבר על סיבה אידיאולוגית, לא פרקטית - כמו הרצון להטמע בחברה או הרצון להמנע מגירוש - ואני בספק אם מישהו מתנצר מסיבות מדעיות). הנצרות נותנת הרבה יותר מקום לפרט ולאינדבידואלי, הנצרות טוענת שהאמונה היא החשובה ולא המעשים (ולכן גם מאפשרת דואליות בין לאומיות לדת), ויש בה הרבה יותר רגש. מצד שני, ניתן לראות בדברים אלו בעייתיים ולפיכך לבחור ביהדות, כמו גם בגלל סיבות נוספות. באיסלאם אינני בקיא, אולם עד כמה שאני יודע, הוא הצד הראציונאליסטי במונותאיזם (והרי ההוגים המוסלמים הם אלו ששימרו את הפילוסופיה היוונית והעבירו אותם לעולם היהודי והנוצרי; לא פלא שהמגמה הראציונאליסטית ביהדות התפתחה דווקא תחת השלטון המוסלמי). לאחרונה לא שמעתי על הוגים - לא תיאולוגים ולא פילוסופים - חשובים בעולם המוסלמי, ואדנתו הייתה למיטב ידיעתי בימי הביניים (והרי בימי הביניים קשה לאמר שהוא היה "סתם עוד דת"). לפיכך קשה לי למצוא סיבה להצטרף אליו היום.