אני רוצה לחלוק איתכם

[Natushka]

אני רוצה לחלוק איתכם

איזושהיא מחשבה שעלתה בי לאחרונה: זה נכון שצריך לדעת לתת אבל גם צריך לדעת לקבל, ולפעמים זה אפילו יותר קשה... לי, בכל אופן... אוהבת נתי

 

[davyav]

נכון

היי נתי.אני מסכים אתך . ברגע שאנחנו לא יודעים לקחת אז מה אנחנו יכולים לתת? ברגע שאנחנו לא יודעים לקחת אנחנו מונעים מאחרים להיות בנתינה. כאשר אנחנו לא יודעים לקחת אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה אנחנו עושים את זה? אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו ,האם זה נובע מאגו שלנו? אבל כמובן מאוד חשוב גם לדעת לתת . קבלה מלמדת שרק על-ידי יחוד של קבלה ונתינה ,בעזרת רצון לקבל על מנת לתת נוכל להתקרב לאהבה האמיתית. שיהיה לכולם יום מצויין דוד

 

[Tal_Ya_Tal]

לתת ולקבל הם אחד באמת

היי נתי, הקורס בניסים (כן, עוד פעם הוא) אומר, שנתינה וקבלה, הם אותו הדבר עצמו, המתרחש בו זמנית. אין הם הפכים. אלו שני צדיו של אותו מטבע. על פי התפישה של עולם הניגודים, ישנם הפכים בעולם. יש `טוב` ו`רע`, `שחור-לבן` `יפה-מכוער` וכו`. על פי התפישה הזאת, כשאת נותנת דבר מה, למישהו, הוא חסר לך. את כביכול גורעת מעצמך. כשאת מקבל דבר מה, הוא נוסף לך. (כביכול) אך לא כן התפישה של האמת: התפישה של האמת, יוצאת מתוך הנחה, שכולנו אחד, אז כשאני נותנת, לעצמי אני נותנת. כלומר, כאשר אינני רואה הפכים, אז נתינה וקבלה הן אחת. הנתינה והקבלה, נראות כהיבטים שונים של אותה מחשבה. אלו הם שני צדדים של אותו מטבע. א ב ל, רגש האשם החבוי בכל אחד מאתנו (ברמה זו או אחרת) אינו מאפשר לנו לקבל ללא תחושת אי נוחות. (כי בעצם, בינינו, אני יודע שלא מגיע לי. כי אינני ראוי) ואז, אני מתחיל לחשוש, שמה שכבר יש לי ילקח ממני. כי כפי הנראה, הוא ניתן לי בטעות! מישהו לא הבחין באמת. הצלחתי `לאחז את עיניו` אבל `לא לעולם חוסן`. לכן, יש לנו נטייה להיאחז אנו נאחזים בדברים שלנו. אחיזה כזאת `מונעת אהבה`, בכך שהיא מעכבת את זרימת האהבה אלינו. כתוצאה מכך אנו חשים במחסום האנרגיה שאותו יצרנו במו מחשבותנו. מחסום אנרגטי זה מתבטא בתחושת אי נוחות.מאותה סיבה עצמה, גם איננו `מרשים` לעצמנו לקבל. כי איננו ראויים. אולם אם אנו מכירים בעובדה, שאנו ראויים, מעצם קיומנו, שזוהי זכותנו המולדת כי לא יתכן שנוצרנו על מנת לגווע על פני האדמה. היות שנוצרנו בהבזק אחד היולי של אור ואהבה ברגע שמשתנה התפישה שלנו, משתנה גם `המציאות שלנו` כל המכיר באמת הזאת,הופך להיות מואר. מפני שהאור אינו מראה שום הפכים! והמראה הזה, שהאור כן מראה, יש באפשרותו לרפא את התפישה שלנו. וכל מה שיש לרפא זו רק התפישה ותו לאו. L&L TALYA