אני רוצה להתנצל

the black nick

New member
אני רוצה להתנצל

לפני מס' חודשים כתבתי פה ובפורומים אחרים הקשורים לתמיכה בצורה מאוד אינטנסיבית על הבעיות שלי. היום הסתכלתי בארכיון ונדהמתי מהשטויות שכתבתי. ומעבר לזה- פשוט התביישתי בעצמי. מי שלא זוכר על מה מדובר, מוזמן לחפש הודעות שלי בארכיון הפורום. בקצרה- התחרטתי על החמצה של תקופה. אבל מילא להתחרט ולהתחבט בפורום, זה לגיטימי לגמרי, אבל הצורה ההיסטרית שבה הדברים נכתבו, הפטאליות, הייאוש, הקיצוניות- כל אלה היו פשוטים מגוחכים. אני קורא הודעות שכתבתי פה לפני פחות משנה ופשוט מתבייש שככה כתבתי. אין ספק שהייתה לי סוג של אובססיה באותה תקופה, אבל אני לא חושב שזה מצדיק את הצורה שבה התנהגתי- כמו פיל בחנות חרסינה. אנשים מפה ומכל פורום שכתבתי פה הושיטו לי ידיים, ניסו לעזור לי ולעודד אותי בכל דרך אפשרית, ואני, במקום להודות להם ולשמוח על כך שעוד ישנם אנשים כל כך טובים ואכפתיים- פשוט זרקתי על אנשים בוץ, השתוללתי, התפרעתי, הפצתי פה דיכאון וחרדה שלא לצורך. כבר מזמן נכנסתי לפרופורציות והבנתי כמה הבעיות שלי חסרות משמעות ביחס לאחרים. כמה החיים שלי דבש, ואיך בכל זאת השתוללתי פה במשך חודשים- בגלל שטויות. להגנתי אני רק יכול לומר שהייתי בתקופה מאוד סוערת וקשה נפשית. אז אני מצטער על כל עוגמת נפש\צער שגרמתי למישהו מהקהילה הנהדרת של תפוז. ***עד כאן המכתב שאני מפרסם במספר פורומים....אבל אני רוצה לומר מספר מילים ספציפית לכותבים בפורום הזה. חבר'ה, אתם אנשים מדהימים, חכמים, נפלאים, מתת האל לאנושות. כל כך הרבה אנשים טובים פה עזרו לי ועודדו אותי. אני כבר לא זוכר את כולם....וכרגע בשעה המאוחרת הזאת עולים לי רק מספר מצומצם של שמות: efreind- זוכר שהצעת שאכתוב לך, תדפיס את ההודעה ותחשוב עליה בזמן נסיעה ארוכה? תודה לך איש גדול!
. אני עוקב אחרי הודעות שלך פה בפורום, ואתה פשוט צדיק. אם יש גן עדן, אין לי ספק ששמור לך מקום בשורה הראשונה, ואני כותב את בלי טיפה של הומור, בשיא הרצינות האפשרית. אופירA- מלאכית, אישה נפלאה, עם הרבה ניסיון חיים. נשמע שעברת הרבה בחיים שלך, ועדיין מדהים כמה שאת סבלנית וסובלנית. הרציונליות ושיקול הדעת שלך מדהימים אותי. נסיכת הכוכב- בחורה נפלאה, מדהימה, אינטיליגנטית. עזרת לי מאוד. פרפרי אהבה- מנהלת הפורום. פשוט בן אדם טוב, במלוא מובן המילה. נתת לי השראה. ויש עוד הרבה מאוד....כרגע לא זוכר את כולם, אבל אלה הארבעה שעלו לי לראש. שוב- תודה לכולכם וסליחה על המהומות שהיו פה לפני כמה חודשים. פשוט מרגיש צורך לומר את זה. שתהיה לנו שנה טובה ורק טוב.
 
גדולתו של אדם היא להודות שהוא טעה, ולכן

מבחינתי אתה גדול אבל אל תכעס על עצמך. קשה מאוד לראות בפורפורציה דברים שקורים לנו ואנו מרגישים פגועים. לפעמים רק מנקודת מבט רחוקה, אפשר להבין דברים שלא הצלחנו להתמודד עימם בעבר. ולגבי ההמשך שכתבת- מסכימה איתך מאוד לגבי מה שכתבת על חברי הפורום, אין עליהם
ותודה על מה שכתבת עליי
.
 
הכתיבה כדרך להרגיש טוב

לאחרונה הגיעו למסקנה שע"י הכתיבה משתחררים מצוקות מהחיים וע"י ניסוח הדברים פתאום הלחץ משתחרר ואתה קורא מה כתבת ומבין שהדברים לא כל כך כמו שכתבת וחיים הם כמו גלי הים לפעמים שקטים ולפעמים גבוהים מאד, לפעמים סוערים ומסעירים הדבר הכי חשוב שבאה הרגיעה לנשמה שלך , אני בהחלט מסכימה על מה שכתבת לגבי החברים בפורום הזה ואנחנו פה לתת כתף ולהאזין למי שקשה לו כי החיים לא פשוטים לאף אחד ומאחלת לך שהשנה הבאה תךהיה קסומה וטובה מזו שקדמה לה
 

אופירA

New member
מנהל
אני שמחה לשמוע שעזרתי

אני שמחה שזה עושה לך טוב לכתוב ככה, ולשנות את דעתך. גם אני חושבת כמוך, שהאנשים פה צדיקים ומיוחדים מאוד, ומשקיעים מאוד. אני כשלעצמי לא זוכרת מהומה שחוללת, ולא זוכרת פגיעה. אז בטוח שלא פגעת בי בכלום (אחרת הייתי זוכרת טוב...!
). אני גם חושבת שמותר לכאוב ולבטא מה שמרגישים, ותמיד ובכל תחום טוב להשתנות ולקבל פרופורציות. לא תמיד מה שמרגישים הוא פרופורציונלי והגיוני. אבל הוא מורגש וההרגשה עלולה להיות נוראה, וצריך לכבד את כובד ההרגשה ולטפל בה, גם אם היא לא פרופורציונלית ומציאותית. לכן אני לא חושבת שמישהו שופט אותך. הכלל שלמדתי אומר: כשכואב - תצעק כמלוא עוצמת הכאב. את העבודה העצמית והתובנות תשאיר לזמן שבו לא כואב לך, ויש לך כוח לטפל בבעיה ולגדול. הגדילה הזו תעזור שהכאב הבא יהיה בע"ה פחות כואב, יותר פרופורציונלי. וחוזר חלילה. בקיצור, המון טוב ורק טוב! וטוב ששימחת אותי... הייתי צריכה את זה...!
 

efriend

New member
קודם כל אני שמח שאתה מרגיש יותר טוב היום,

וגם אני נרגש ונפעם מהמילים הנהדרות שכתבת עלי. ובוודאי שאני זוכר. ובקשר להתנצלות שלך ולרגשי החרטה - אל תתחרט. רגשות הם לא הגיוניים, ולכן הם תמיד מגוחכים בעיני מישהו מתישהו. נגיד למשל שיש מישהו חסר כישרון לחלוטין בשירה שמזייף נורא, אבל החלום שלו הוא לעמוד על במה ולשיר. יהיה מי שיגיד שזה מגוחך, ויהיה מי שיגיד שזה נוגע ללב, ושני הדברים "נכונים", אם בכלל אפשר לדבר כאן על נכון. מה שאני מנסה להגיד הוא: קודם כל זה נהדר שמצאת את גדלות הרוח בשביל לכתוב כאן את ההודעה הזו. אבל המשימה הבאה שלך כדי לסגור את המעגל היא לחשוב על עצמך מאז, הכואב, הנרגש, הבועט, על הילד המיוסר שהיה אז בתוכך, וגם אם אתה חושב שהרגשות שלך אז היו מגוחכים, נסה לקבל את עצמך מאז באהבה, תן לעצמך מאז חיבוק חם ומקבל. כי גדלות רוח היא לא רק היכולת היות אמפתי וסובלני לכאבם של אחרים, אלא גם היכולת להיות אמפתי וסובלני לכאבים שלך עצמך. ואם עוד תצטרך תמיכה אנחנו פה
 
למעלה