אני קצת עצוב

אני קצת עצוב../images/Emo7.gif

הייתי הערב באירוע משפחתי, ולראשונה בחיי הרגשתי את הפער העצום שקיים , את החומה שגבהה , את השסע שנפער.. "הם " היו כל כך שונים ממני ,הרגשתי זר בתוך עמי... הרגשתי לא שייך בלא מובן המילה . אולי כי חשבו שאני אחד המאבטחים\המלצרים \הצלמים...(וגם פנו אליי כך) אולי כי נתנו לי להרגיש שאני לא מ"שלהם" הם היו שחורים מאוד והמבט היה כהה, הייתי ה"אחר" , אני לא מתנשא עליהם \ לא מרחם עליהם \לא מקנא בהם, אבל מרגיש רחוק , רחוק מאוד, אין לי כבר על מה לשוחח איתם, אין לי כבר יכולת לחלוק איתם רגעים שמחים או עצובים, משעממם לי בחברתם, וכל מי שמכיר אותי יודע שאני חברותי וקונה חברים במהירות, אבל כאן זה פשוט לא "עובד" ועצוב לי לראות אותנו מתנתקים האחד מן השני, כאילו היינו מאז ומעולם משני צידי המתרס, (אולי בכל זאת אתנחם לי, שיש רבים כאן שהיו שמחים להתחלף איתי ולראות את משפחתם ...אולי...) <<<<< הם ש ו נ י ם מ מ נ י ,וזה עצוב >>>
 
משתתפת בעצבך אבל אולי

אם תלך אליהם יותר אז תהיו בשקר חזק יותר וכך כשתפגוש אותם לא יהיו לך את אותם הריחוקים שאתה מרגיש
 
מעניין. גם אני חזרתי משמחה וגם אני קצת נוגה..

אלא שהעצב שלי נובע ממקום מאד אחר (שלא המקום לפרטו). אבל אני יודעת בדיוק על מה אתה מדבר. לפני שנתיים וחצי, במהלך חתונה משפחתית, נשבעתי לעצמי שאני לא באה יותר לארועים כאלו. הרגשתי כ"כ מרוחקת ולא קשורה, שלא יכולתי לחשוב על לסבול את זה שוב. ישבתי רוב הערב במדרגות בחוץ וסימסתי לחבר דאז. הרגשתי כ"כ בודדה. אין מה לעשות, ברגע שבוחרים לצאת בשאלה, זה חלק מהמחיר- ההתרחקות והנתק הללו . אפילו כשכבר התחילו לקבל אותי איכשהוא, חשתי את תחושת החייץ הבלתי נראית, אבל מאד מורגשת הזו. אני כ"כ שמחה שאין לי יותר את המחיצות האלו, שאני מרגישה סוף סוף קשורה ומחוברת. אולי זו גם אחת הסיבות שחזרתי חזרה. מאחלת לך שלארוע הבא תביא בת זוג. בטוחה שזה ייקל את המועקה... לילה טוב. מיכל
 
../images/Emo24.gifעם זה עוזר?...

נסיתי כמה שיכולתי... אני אישית שמחה שעברת את הצד לכאן
 

מובחרת

New member
זה מקצת ממחיר החופש.

וצריך להשלים עם זה. בחיים, יש מחיר לכל דבר. ואדם בוגר, יודע לשאת בתוצאות. אני , מגיעה אמנם לאירועים משפחתיים, וכמובן הרגשת הריחוק, הפער והזרות- זועקים מכל פינה! אלא מאי? יושבת קצת, שותה, נותנת ביס בסלט מלפפון, ו--- מסתלקת! חצי שעה של הריגת אנרגיה שכל כך יקרה לי, ונגמר הסיפור. (וכמובן, תחפושת ה"שרה שנירר" הזאת- שהורגת אותי.) לא צריך לשבת יותר מידי זמן. במשפחה, יזכרו טוב טוב שהיית, גם אם תשב רק חצי שעה. חיבוקי גם ממני...
 

Moon rise girl

New member
../images/Emo45.gif

חותמת על כל מילה. ומוסיפה, שכל עניין "תחושת הזרות המשפחתית" רק גורם לי להתחזק ולהבין שכשיהיו לי ילדים משלי הם תמיד ירגישו רצויים ושייכים, ולא משנה אם הם יחזרו בתשובה, יתנצרו או כל דבר אחר שבא מתוך החלטה ובחירה בוגרת שלהם. בכל אופן חיים, אני מבינה את העצבות ומתחברת אליה, וכמו שהמובחרת אמרה - זה חלק מהמחיר.
 
זה מאוד נכון

הנה למשל אחותי ילדה לא מזמן בן ואתה יודע מתי סיפרו לי על זה? רק אחרי יומיים שלאחרי הברית !! אה ועוד אחת קטנה, אותה אחות עשתה בר מצווה לבן שלה ואת כולם היא הזמינה ואני ידעתי מזה רק שבוע לאחר מכן.
 

קופיפלה

New member
צודק

גם אני מרגיש את זה זה גם הסיבה שיצאתי הרגשתי לא קשור לא שייך והיום אני לא בא לשמחות מהסיבה הזאת
 

pinprick

New member
רק בשמחות?

אני מבינה אותך כ"כ, ולפעמים אני מזכירה לעצמי לא לעשות דברים רק כדי להרגיש שייכת (כי אז בחיים לא אצליח ללמד אותם שאני לא דתייה). וזה ממש לא רק בשמחות אצלי..בכל שיחה עם האחיות שלי (ואנחנו חברות טובות), בכל מבט מתפלא של אחיינית שלי על עומק ה v בחולצה (ואלה הבגדים הצנועים..),כשאני שומעת בטעות קטעים משיחות של אמא שלי עם החברות שלה, כשאחי הקטן והחרדי מביא חברים הביתה ואני נעלמת בחדר... אתה לפחות לא גר בבית
אני פשוט בורחת מכאן הרבה, חבר-עבודה-לימודים-חדר כושר וחוזר חלילה...
 

mndi gold

New member
אין כמו המשפחה הביולוגית

בתור אחד שמכיר טוב,את חלק מהמשפחה שלך,הם אחלה אנשים. נכון הם שומרים על המסורת באדיקות יתר,ואתה מודרני וזה קצת קשה, אבל לא מוותרים בגלל זה על אחיינים ומשפחה.
 
לא נכון בכלל

לפעמים אני שואל את עצמי למה לא נולדתי בבית יותר נורמלי מהמשפחה שלי. ז``א משפחה יותר ליברלית.
 

שבתאי

New member
קצת באיחור.

טוב, בטח אתה כבר במצב רוח טוב עכשיו. לפחות לא אחטא למאמר חז"ל "אין מרצין את האדם בשעת כעסו". אין לי הרבה מה לחדש רק היה חשוב לי שתדע שהזדהיתי. ושאני חושב שיש ממד מסוים של קשר שיכול ליווצר כן. ושהשאיפה לשלמות ולאחדות מוחלטת היא זו, בעיניי, שאחראית על תחושת הניתוק. אני מרגיש לפעמים, שאפשר להרגיש מחובר, ברמה מסויימת כמעט לכל אדם. כי בשורה התחתונה, בני האדם, רק בהם הדומה על השונה. אני לא יודע אם אני הוא האיש הנכון לדבר על אחדות עם השונה, כי כשאני מגיע לשם, אני משתדל, ככל האפשר, להסתיר ולהבליע את השוני. על השוני לא מדברים בשום צורה ובשום אופן, והלבוש הוא הלבוש הדומה, והבדיחות, ובכלל, העולם האסוציאטיבי שלי מתמלא במטענים שכוחי אל שממתינים במאגר, בסבלנות אין קץ, ששים לצוץ למול כל מפגש עם העולם "ההוא". אקיצער, ולכך אני צריך להקדים התנצלות. אני חושב שכשהמכונית מוגנת, ניתן להשאיר אותה בחנייה ולשכוח ממנה לכמה שעות. כך גם בבית, כשהוא נעול ויש ביטוח, אפשר לעזוב אותו לשבוע מבלי אפילו להיזכר בו ולחשוש לשלומו. אממ, אל תכעס עלי, אבל אולי אם אתה לא באמת מצליח לשכוח את מי שאתה לפני שנכנסת לבית הוריך ולהתחבר לאני החדש, זה הנתבע מכורח נוכחותם, אולי זה אומר שהמכונית לא מוגנת ושאתה מרגיש את עצמך נחוץ לייצוגך ההולם בכל רגע. לוידע, זו רק השערה. כך או כך, קפוץ לביקורים תכופים יותר ותביא אתך את עצמך
לילה טוב.
 

arielzuk

New member
אני הרגשתי את אותו דבר

אחרי שעזבתי את הישיבת הסדר והחלטתי להתגייס, בדיוק היתה חתונה לבת דודה, וידעתי שכולם כמובן ישאלו אותי "נווווו, אז איך בישיבההההה?" ואז אני אצטרך להגיד שאני כבר לא לומד ואז יתחיל כל הדיון וכו' אבל מאז (זה היה כבר לפני כמה שנים) אני מגיע כמעט לכל הארועים, ופשוט יש במשפחה הענקית אנשים שסבבה לי איתם (מין הסתם הפחות דוסים או היתר נורמאלים ושפויים) ואנשים שמעדיף לא לפגוש אותם ואז אני נמצא עם מי שכיף לי, ומי שלא, שלום שלום, שיחת נימוס קצרה (ומיותרת!!!) וזהו. אבל יש לי את מי שכיף איתו, אין לך אף אחד כזה?
 
יש בהחלט.

אלא שהפעם משום מה הם לא באו...וגם "האירוע" היה אקסטרא דוסי. אבל אני התכוונתי באופן כללי ולא על מקרה כזה או אחר... תודה בכל אופן.
 
אתה מפסיד כ"כ הרבה דברים מעניינים

אתה מפסיד כ"כ הרבה דברים מעניינים בזה שאתה לא מדבר איתם: החידושיטים בעניין סדר שריכת נעליים, החידושים ההלכתיים המרתקים בעניין לבישת הבגדים מתחת לשמיכה כי אלוהים רואה מכל מקום, וגם לא תדע מה קורה למי שיוצא לטייל בחו"ל עם לא בתולה.. ההפסד כולו שלך... נ נח נחמ נחמן מאומן
 
למעלה