אני קיר

תמרה45

New member
אני קיר

כלפי כל אותם האנשים ש"אוהבים" וש"אכפת" להם.
רע לי, זה מדהים כמה שיכול להיות לי רע אבל שאף אחד לא חייב לדעת מזה.
מעניין האם למשל אחותי, שאני יודעת שמאוד אכפת לה ממני, אז זה שאני ככה מרגישה אליה "שנאה" זה בגלל דברים אמיתיים או דווקא בגלל שהיא כ"כ קרובה....
אבל האין זו משאלה נכונה לרצות להפסיק להישען על אנשים כל הזמן? לרצות להיות בודדה בעצמאותי?
שלא כל צעד ושעל שלי יהיה מדווח?
אצל מי שאני מתוייגת אצלו כחולה ובעלת הפרעות אכילה, השאלה היא האם תמיד ידבר אתי ככזאת?
האם אהיה פעם שווה בין שווים? ללא צרכים מיוחדים?
הדרך היחידה שאני רואה את זה קורה היא התכנסות פנימה, אל תוכי.
האנשים שמרשים לעצמם להתערב עד אין סוף, פשוט מרעים לי.
אבל שאני בהתכנסות- ששם אני הכי אני- אין מקום להתערבויות האלו. אין מקום לבני אדם שחודרים, שמתערבים, שמציקים. במקום ההוא, המכונס לעצמו- יש תמרה אחרת, עצמאית, בוגרת וכו' וכו'.
 

תמרה45

New member
מרגישה רע באמת

אמא שלי מכריחה אותי לעשות דברים,
משום מה יש לה איזה שהיא מחשבה שאני חייבת לנקות לה לפסח את הבית
ואני, משתיקה את עצמי כי יש לי בראש מחשבה שאומרת "אני גרה בבית שלה אז אני חייבת לכבד",
וזה לא משנה מה, היא לא תעריך, בשבילה זה אף פעם לא יהיה מספיק טוב, או מספיק זמן שהקדשתי.
בא לי לבכות, על שזו האמא שלי. הכ"כ לא מבינה, הכ"כ רואה את עצמה, הכ"כ לא רגישה...
הלוואי והייתי מפסיקה לפגוע בעצמי בגללה. אבל גם הפגיעה שלה בי מכאיבה לא פחות, אז באמת לא יודעת מה עדיף.
היא איכשהוא מוצצת לי את הזכות לחיות.. היא לעולם לא תכבד אותי, את הרצונות שלי, רק אם אפגע היא תשים לב.. כואב כ"כ..
 

מייפלס

New member
הצעה שלי אלייך ...

נתקי קשר או הפחיתי , עם אנשים שגורמים לך לעשות רע לעצמך או להרגיש רע ...
חבל שאת פוגעת בעצמך בגלל אחרים ...
 

someone343

New member
יקירתי..

מנסה למצוא בי מעט מילים לאחר שקוראת את מילותייך, מבינה את תחושותייך, את ההבדל שבין הלבד המוחלט לבין הביחד עם מישהו אחר.. אני לא יודעת ולא חושבת שתמיד רואים אותך, כולם ( מי שיודע) בעיניים החולות.. אני זוכרת שפעם סיפרתי למישהו ואמרתי לו.. שחשוב לי שזה (החולי) לא יהיה הדבר הראשון שיקפוץ בראשו כשיראה אותי..
ואני מצליחה להאמין שזה לא באמת הדבר הראשון שמופיע... למרות שזה איתנו רוב הזמן..
בכל אופן, אני מאמינה שרוצים לטובתך ( לא יודעת על מקרה ספציפי אז כמובן שדעתי ניטרלית) אבל..אני מכירה ומבינה מקרוב את הרצון הזה לסגור את הכל ולהשאיר בתוכך.
מצטערת לשמוע על היחסים עם אמא , ושיהיה בהצלחה עם הניקיונות של פסח, תאמיני לי שאצל הרבה זה ככה ...
שמרי על עצמך
 

תמרה45

New member
הי... תודה.. :)

כן, אולי בגלל שהיה לי יום קשה, ואולי אפילו כמה, התחלתי לדמיין דברים, אבל אני יודעת שהרבה פחות מסתכלים עלי בעיניים שכאלו.. הן פשוט ישר עולות בי כשאני מרגישה מותקפת, אז אני חוזרת להרגיש חולה פעילה... אני גאה בך שאת מצליחה להאמין בזה! זה באמת דבר משמעותי בעיניי!!
אצלי, מאז שאני בטיפול אינטנסיבי שממש חוקק אות אותותיו בתוכי, אני הרבה פחות נתמכת בסביבה מאשר פעם.. וקשה לי להתרגל לעצמאות בתוך העולם הגדול, עצמאות של בגרות, כי פעם, גם אם לא הייתי באשפוז וכו', תמיד נתמכתי ע"י משפחה וכמה חברות.. ועכשיו, זה כבר לא המצב שלי.. אז ככה זה, את יודעת, שינויים שינויים, דורשים הסתגלות, למידה..
תודה...
שימחת בתגובתך :)
 

תמרה45

New member
וגם רוצה להוסיף כמה נשיקות וחיבוק



{תמיד אני מתלבטת בינו לבין חיבוק הנחמה, עכשיו הוא יותר התאים לי :) }
 

רגישה1855

New member
לא יכולתי להתעלם

אז שולחת חיבוק גדול גדול גדול!!! עוטף ומכיל!
מצטערת שאין בי מילים כרגע.
 
תמרה

להיות עצמאית לא אומר לא להשען או לא לתת לאנשים להיות איתנו ולתמוך בנו. זה לא או או.
גם בין אנשים בריאים ועצמאיים לחלוטין [טוב, אני לא יודעת אם יש כאלו, אבל מה שנחשב בריא לחלוטין...] יש יחסי תלות ונזקקות. ככה זה, בני אדם הם יצור חברתי, הם צריכים אחד את השני וצריכים להשען וצריכים להתמך.
נכון, יש מקום שבהם התמיכה היא לא מאוזנת וכל מיני יחסים שבהם אחד הוא רק החולה והנתמך והשני הוא רק התומך. אבל כשאת עושה שינוי, כשאת אחרת, אז גם מערכות היחסים שלך משתנות.
אני חושבת שמול המשפחה הרבה פעמים קשה לנו לשנות את מערכות היחסים, קשה לנו להביא את האני החדש ואת השינוי שעשינו,
כי במשפחה יש לנו כבר תפקיד, בד"כ מדורי דורות, ומשפחה זה המקום שבו אנחנו חוזרים להיות הכי פגיעים וחשופים, וכי עוד מלא סיבות שחלק אני לא מבינה, רק יודעת שזה ככה.
ומצד שני, זה המקום שעליו לא צריך לוותר- המשפחה. אחותך, אמא שלך.
מה כן אפשר לעשות?
להאמין בעצמך ולדעת שגם אם הן לא רואות את השינוי יש מי שכן, ואת רואה. להגיד את זה לעצמך בקול-
שבמשפחה זה הכי קשה ושגם אם שם השינוי עוד לא גלוי את יודעת שיש שינוי בתוכך, ואת מקווה ורוצה להאמין שיום אחד גם הם יראו אותו. ושאם לא זה הפסד שלהם, כי יש בך דברים אחרים.
וכמובן, צריך למצוא את המרחק הנכון מהמשפחה, זה שמאפשר להיות ביחד בלי לדרוך אחד לשני על האצבעות. הרבה פעמים יציאה מהבית גורמת ליחסים עם אמא להיות הרבה יותר טובים. יש סיכוי ליציאה מהבית למקום שלך?

דרך אגב, אני חושבת שאם את גרה אצל אמא, אכן את צריכה לתת יד במטלות הבית. ככה זה. אבל זה לא הופך אותך לסוג ב' או לחייבת. בכל מקום שבו תגורי יהיו מטלות שצריך לחלוק בהם... תתייחסי לזה ככה.
 

תמרה45

New member
כל מילה בסלע

אבל קשה להכיל את השינוי... קשה להכיל שהשתנתי, קשה עוד הרבה... אכן אני מרגישה כמה שבמשפחה זה הכי קשה, הכי הרבה בדיקת גבולות... אני עובדת על זה מאודד!!! מי מכן שמכירה את רטורנו, מרכז גמילה, אז אני עובדת יחד איתם... אני במצב די רגיש מבחינה רגשית אז לכן מעבר לא רלוונטי עדיין, עוד יש לי צורך בעוגן הזה שהוא בית... אני צריכה הגנה עדיין, ואני גם עוד די תלותית בכל הטיפול הזה וכו׳... שינה אותי אמנם מאוד אך גם יצר תמרה חדשה וגם אותה אני צריכה ללמוד להכיר (מה שלא כ״כ פשוט מסתבר....)
תודה, פרפר!!!! עם אמא דברים מאוד רגישים, היא אוהבת אותי מאוד וקשה לנו, שתינו, אבל אני מאוד משתדלת... כל הזמן נתמכת בתרגילי המחשבה שעשיתי בטיפול... מחזקת את עצמי מאוד..
 
למעלה