אני קיר
כלפי כל אותם האנשים ש"אוהבים" וש"אכפת" להם.
רע לי, זה מדהים כמה שיכול להיות לי רע אבל שאף אחד לא חייב לדעת מזה.
מעניין האם למשל אחותי, שאני יודעת שמאוד אכפת לה ממני, אז זה שאני ככה מרגישה אליה "שנאה" זה בגלל דברים אמיתיים או דווקא בגלל שהיא כ"כ קרובה....
אבל האין זו משאלה נכונה לרצות להפסיק להישען על אנשים כל הזמן? לרצות להיות בודדה בעצמאותי?
שלא כל צעד ושעל שלי יהיה מדווח?
אצל מי שאני מתוייגת אצלו כחולה ובעלת הפרעות אכילה, השאלה היא האם תמיד ידבר אתי ככזאת?
האם אהיה פעם שווה בין שווים? ללא צרכים מיוחדים?
הדרך היחידה שאני רואה את זה קורה היא התכנסות פנימה, אל תוכי.
האנשים שמרשים לעצמם להתערב עד אין סוף, פשוט מרעים לי.
אבל שאני בהתכנסות- ששם אני הכי אני- אין מקום להתערבויות האלו. אין מקום לבני אדם שחודרים, שמתערבים, שמציקים. במקום ההוא, המכונס לעצמו- יש תמרה אחרת, עצמאית, בוגרת וכו' וכו'.
כלפי כל אותם האנשים ש"אוהבים" וש"אכפת" להם.
רע לי, זה מדהים כמה שיכול להיות לי רע אבל שאף אחד לא חייב לדעת מזה.
מעניין האם למשל אחותי, שאני יודעת שמאוד אכפת לה ממני, אז זה שאני ככה מרגישה אליה "שנאה" זה בגלל דברים אמיתיים או דווקא בגלל שהיא כ"כ קרובה....
אבל האין זו משאלה נכונה לרצות להפסיק להישען על אנשים כל הזמן? לרצות להיות בודדה בעצמאותי?
שלא כל צעד ושעל שלי יהיה מדווח?
אצל מי שאני מתוייגת אצלו כחולה ובעלת הפרעות אכילה, השאלה היא האם תמיד ידבר אתי ככזאת?
האם אהיה פעם שווה בין שווים? ללא צרכים מיוחדים?
הדרך היחידה שאני רואה את זה קורה היא התכנסות פנימה, אל תוכי.
האנשים שמרשים לעצמם להתערב עד אין סוף, פשוט מרעים לי.
אבל שאני בהתכנסות- ששם אני הכי אני- אין מקום להתערבויות האלו. אין מקום לבני אדם שחודרים, שמתערבים, שמציקים. במקום ההוא, המכונס לעצמו- יש תמרה אחרת, עצמאית, בוגרת וכו' וכו'.
