אני צריכה עצות

[וונקי]

אני צריכה עצות

אני צריכה עצות שאולי אתם תכלו לעזור לי איתם. מה עושים כאשר אתם שומרים יותר מדי סודות ויותר בעיות עמוק עמוק בפנים ואתם לא יכולים לספר אותם לאף אחד כי אתם לא רוצים לפגוע באף אחד. יותר מי זה אני לא רוצה להטריד אף אחד ולכן אני פשוט שותקת ולא מגלה לאף אחד ואל תגדי לי ללכת לפיסכולוג כי אני עושה כבר מי זמן יש פגשות קובעת עם פסיכלוג של בית ספר אבל הוא לא יצלח לעולם לדעת מה באמת עובר עלי ומה אני מחזיקה בפנים. אני יודעת שבזה שאני מחזיקה את בפנים אני פוגעת בעצמי וכך אני פוגעת עם בסביבה אבל מי סיבה כול שהיא אני לא מסוגלת. נכון לעכשיו יש לי אמא שכועסת עלי מה שאני לעזה עשתי בלסילבטר שאת כבר רובכם יודעים ומי שלא יודע יכול ומוזמן לשאול אותי בואפן פרטי בלבד. נוסף לכול גם רבתי עם חברה מאוד מאוד טובה שלי. למרות שאני אומרת שהכול סבבה אצלי אני בעצם משקרת כול זמן. אני כבר עובדת עצות לא יודעת מה לעשות. עם עצמי. ללמוד כבר אין לי כוח יש תחושה שאין לי כוח לשום דבר.

 

[Aussie Girl]

אני מציעה לך

שתקחי מישהי שאת לא מכירה שמוכנה להקשיב (כמוני למשל), תתקשרי איתה (טלפון, איסיקיו... מה שיותר נוח לך) ופשוט תספרי את כל מה שמעיק על ליבך ומפריע לך!!! כך את לא תרגישי שאת מספרת דברים למשהו שיוכל לגלות את סודותייך. אם את כמובן לא מרגידה בנוח לכתוב דברים בפורום. האימאייל שלי: [email protected] תמיד מוכנה להקשיב

 

[sh53]

ניסית את הדרך שלך וזה לא עבד

כלומר לשמור עוד ועוד סודות בבטן, לא עוזר לך ורק מפריע לחייך. אז אולי כדאי לנסות את הדרך האחרת? כלומר את הדרך ההפוכה? אולי כדאי להסתכל קצת בפורום כאן בעין אחרת? לראות שאנשים מספרים פה דברים אישיים, אינטימיים, דברים שהם לא מספרים לאף אחד - ולחפש בהיסטוריה את ההודעות שלהם ולראות אם מישהו נפגע מכך שהוא סיפר על דברים הכי אישיים ואינטימיים שלו? כמה זמן תוכלי להמשיך כך? לא הרבה זמן, כי זה "אוכל" אותך מבפנים. האם זה עושה לך טוב? לא.

 

[וונקי]

זה לא עושה טוב

זה עושה לי רק רע ועוד יותר רע מי יום ליום. כי אם זה המצב לא משתפר אלה רק הוא הופך להיות יותר גרוע. ואני יודעת שאני חייבת לספר וזהו אבל משהו מפריע לי מי לספר. זה כיאלו שיש מנעול שאני לא יכולה לפתוח אותו. אני בשמחה הייתי מספרת לכם מה מפריע לי אבל זה אורך מדכא. וזה כמעט בערך כול תולדות חיים שלי. שבעצם כול זמן מי חדש מכנסים אותי לדכאון פעם אחרי פעם. עברו עלי יותר מדי תקופות קשות

 

[Aussie Girl]

תנסי לכתוב למישהו מסר...

אולי בפרטיות זה יהיה לך יותר נוח וקל להפתח. אני בטוחה שגם שושי תשמח להקשיב לך.

 

[sh53]

צריך פעם להתחיל במשהו

נסי במשהו קטן, משהו שאת רוצה להוריד מהלב, כשתראי שזה יעבוד עם המשהו הקטן הזה, את תמשיכי הלאה עם עוד משהו ועוד משהו. יש משפט שאומר - כל הצלחה גדולה התחילה במשהו קטן. אם את רוצה להצליח בלפתוח את המנעול הזה, את צריכה להתחיל במשהו קטן, אולי להכניס את המפתח לחור המנעול, לא לסובב אותו, אבל להתחיל ולצאת לדרך כדי לפתוח את המנעול של הלב.

 

[וונקי]

רגע שאני יבין?

ללכת על קטן ולעבור לדברים יותר גודלים?

 

[sh53]

אמרת שהרבה דברים מטרידים אותך

ויש לך המון דברים בתוך הלב "נעולים", אז אמרתי להתחיל לספר משהו אחד, ללכת עם זה לאט לאט, ותראי שזה יעבוד - כשמספרים ונפתחים לאנשים, יש גם דברים חיוביים בזה

חוץ מזה שלספר לאחרים, זה תמיד טוב, זה להוריד את הדברים שמכבידים לנו על הלב.

 

[וונקי]

אוקי אז הבנתי

אותך ושוב המון תודה על עזרה אז אני יתחיל מי כמה בעיות קטנות ונראה לאן זה מוביל. הבעיה הכי הכי קטנה שיש לי כרגע שלא קשורה לאף בעיה אחרת היא. שמיסבה כול שהיא שאני מנסה להסביר משהו זה לא מצליח לי. ואני חושבת שזאת אחת סיבות למה אני שומרת הכול בפנים כי אני מפחדת שלא יבנו אותי

 

[Aussie Girl]

את לא צריכה לפחד מזה!

את אפילו לא מתארת לעצמך איך אנשים יכולים להפתיע אותנו בהבנתם העמוקה של המקרה שלנו!!! אני מבטיחה לך שיהיה לפחות משהו אחד בפורום שיבין אותך!!! בנוסף, כאשר את מספרת משהו את מוצאת פתרון לעצמך לאט לאט אפילו אם לא יתנו לך שום פתרון ממשי אלא ידונו איתך בנושא תצליחי למצוא את הפתרון הנכון לעצמך!

 

[וונקי]

אוקי

אז אני מכונה לספר לכם אבל שתדעו שזה לא קל לי לספר את זה וגם נורא קשה לקריאה אז ככה שאני מזהירה אותכם מי ראש שזה לא קל לקורא את זה. סבבה אני יכתוב את זה בנדקות נקדות בשביל שתבנו מה הבעיה נתחיל מי זה שיש לי פחד לאבד אנשים שחושבים לי וזה בגלל שאני כמעט אבדתי את אח שלי לפני קרוב ל6 שנים את דוד שהכי אהבתי אבדתי לפני 8 שנים אני חושבת. את דודה שלי אחות של אבא שלי לפני חמש שנים. את אבא שלי לפני שנה וקצת ככה שאני רוב הזמן פוחדת להתחבר לאנשים כי אני לא רוצה לאבד אותם. ונסוף לכול צרות שלי לאמא שלי יש חבר שאני מתה להרוג אותו לא בגלל שהוא לא נחמד אלה בגלל שמנסה להיות אבא שלי וזה מרגיז אותי והוא יודע את זה. אני חושבת שזה מספיק לעכשיו למרות שיש לי עוד מספיק צרות

 

[sh53]

../images/Emo24.gif איזו התקדמות מרשימה ../images/Emo9.gif

בקשר לזה שאת פוחדת להתחבר אל אנשים, כי את פוחדת לאבד אותם: בואי נחשוב יחד על המצב: אם לא תתחברי אל אנשים, תהיי לבד, לא יהיה לך למי לספר את הדברים, כל הזמן תשמרי את הדברים בלב וזה יכאב לך ולפעמים זה משפיע גם על הגוף, כשכל הזמן בוכים ולחוצים, בסוף זה משפיע על הגוף גם. אם תנסי להתחבר לאנשים ותיתני לאנשים להתקרב אלייך: את תרוויחי

כל מה שכתבתי קודם לא יהיה, ומצד שני לא כולם יעזבו אותך, ולא מכולם תצטרכי להפרד, יהיו המון אנשים שישארו לצידך המון זמן, עד שבסוף לך ימאס מהם

(מנסה לגרום לך לחייך ולצחוק קצת, למרות שהנושא מכאיב לך מאוד). בקשר לחבר של האמא: אולי הוא מנסה להתקרב אלייך? אולי זאת הזדמנות שתהיה לך אבא? נכון שזה לא אבא ביולוגי, אלא אבא חורג, אבל את יכולה לזכות בהמון אהבה ממנו, אז אולי זאת הזדמנות להשיג המון אהבה ממנו? כתבת שהוא נחמד, ואני בטוחה שאם תתקרבי אליו ותיתני לו להתקרב אלייך, תראי עד כמה שהוא באמת נחמד. אולי את כועסת על שלקחו לך אנשים מאוד קרובים אלייך ומאוד יקרים לך, ואת לא נותנת לו להתקרב אלייך - כדי שגם הוא לא ילך? אולי את פוחדת להקשר אליו ואח"כ להפגע? אני מציעה - כן לפתוח את הדלת של הלב, כן לתת הזדמנות, כי את הדרך של לסגור את הדלת ללב ניסית והדרך הזאת לא עזרה לך כל כך, אז דווקא כן לנסות ולתת אמון באנשים, כי לפעמים אנשים יתמכו בך ואת יכולה לגלות אנשים מקסימים, והאם שווה לאבד את זה?

 

[וונקי]

../images/Emo24.gif תודה

בקשר למה שאמרת אני חושבת שזה נכון בקשר לחבר של אמא שלי אולי זאת באמת בעיה שלי שאני לא רוצה להתקרב אליו לא רוצה לאבד עוד אדם שאני יאוהב אותו. אני יקח את זה לצומת לבי וינסה לשפר איתו את הקשר זה אף פעם לא מזיק. כי זה בהחלט לא שווה לאבד את זה. אבל מה אני אומרת לעשות שאני מתה מגועגים ואני גם כועסת על עצמי מי מוות של אבא שלי אני תמיד חושבת שזה היה באשמתי אני ידעתי שהוא ימות בסוף מי מה שהוא עושה. הנה עוד צרה אבל אני ינסה לספר את זה צרה צרה או כמו שאח שלי אומר פרה פרה

 

[sh53]

אבא שלך ידע מה הוא עושה, לא?

הוא ידע שיש בזה סיכונים או שזה מסוכן לא? אם את בתור ילדה הבנת את זה, אני בטוחה שאביך גם הבין את זה. אני חושבת שאת מאשימה את עצמך ולא מגיע לך להאשים את עצמך, כי אנשים צריכים לקחת אחריות על מה שהם עושים ולא את. אם מישהו בוחר לעשות משהו מסויים, גם אם זה מסוכן, האחריות היא לא עלייך אלא עליו. לא יודעת במה מדובר, אם את רוצה לפרט - את מוזמנת לעשות את זה. בכל אופן, אני חושבת שאת לא אשמה בזה שהוא נפטר/מת, הוא היה אדם מבוגר ואת ילדה קטנה וחמודה ואולי לקחת את האשמה עלייך, כשאת באמת לא צריכה לקחת הכל עלייך.

 

[וונקי]

כן הוא יודע

ידע מה הוא עושה הוא לא היה טיפש. אבל אני לא ילדה קטנה מופנקת אני כן אבל לא ילדה קטנה. אבל אני הצלחתי לשכנע אותו שהוא הורג את עצמו בזה שהוא עושה שטיות הוא פשוט לא יקשיב לי אני הייתי יחדה בית שמה לב שאבא שלה לא מרגיש טוב. לכן זאת אמשתי שלא ספרתי לאף אחד כי הוא אמר לי לספר לא לספר לאף אחד ואני כמו אדיוט הקשבתי לו. למה לעזה יש לנו יותר מדי בעיות גנטית במשפחה על זה אני ירחיב אחר כך אולי תולוי איך שאתם רוצים ושוב תודה על עזרה

 

[sh53]

אבא שלך היה יותר גדול ממך

וכמו שאמרת הוא ידע מה שהוא עושה. לכן אין טעם שתאשימי את עצמך. אם את רוצה לספר ולשתף אותנו בעוד, גם בבעיות גנטיות - את מוזמנת בכיף

 

[וונקי]

נכון הוא היה

יותר גדול מיני. אני חושבת שאני עומק בפנים צריכה להבין שזה לא היה באשמתי ורק אז אני יכול להיות שלמה עם עצמי בקשר לכול עסק הזה. עוד בעיות, בעיות זה לא מה שחסר לי ובעיות גנטיות יש לי יותר מדי. כמו שמתם לב יש לי שגיעות כתיב נוראית וזה בגלל דיסגרפית בצורה חמורה ביותר אבל אם השנים ללמדתי לחיות עם זה איך שהוא אבל זה גם מעצבן. אני רשמתי שאני כמעט אבדתי את אח שלי לפני כמה שנים זה גם היה בגלל בעיות גנטיות גם אני וגם אח שלי סובלים מי מחלה גנטית חמורה יש לנו מעי נורא עצבני מה שאומר שבכול רגע אני יכולה לחטוף איזה כאב בטן רצני. בשביל שמחלה המעצבנת הזאת פחות תציק אז אסור לנו לאכול המון דברים אבל גם אם זה למדתי לחיות בסוף מעצבן זה כן. אבא שלי נפטר מי דום לב כי היא לו בעיה לב אז סביר להניח שגם את זה אני ירשתי. ככה שאת כול צרות שיש חטפתי. ואם כבר אז כבר יש לי אמא שטוענת שהיא לא חינכה אותי טוב וזה בגלל שאני בלבסטר המממ הממ שכבתי עם חבר שלי לא משנה כמה אני אומרת לה שאמא נהדרת ונפלא לא עוזר לי. נסוף לזה יש לי בעיה רצנית שאני לא יודעת להציב לעצמי גבולות כמו למשל אין לי בעיה לדבר שעות בטלפון או כמו להוציא את כול המים החמים בית וכול מיני דברים כאלה. אני שונאת אבל שונאת שמנסים להגיד לי שאני לא בסדר. אני לא מאמינה שאת רוב צרות שלי ספרתי ביום אחד

 

[sh53]

קודם כל אני שמחה שסיפרת הרבה ../images/Emo13.gif

זה מראה שאת מוכנה להפתח אל העולם ומוכנה לעשות דברים כדי שיהיה לך טוב, איך את מרגישה עכשיו אחרי שסיפרת? יותר טוב? קודם כל בקשר לדיסגרפיה - יש פורום מיוחד לזה ותוכלי לקבל חיזוקים שם וגם לקרוא שם בפורום וממליצה בחום תמיד להצטרף לפורומים נוספים, להכיר אנשים חדשים, לדבר עם אנשים חדשים, להיות עם אנשים חדשים שיש להם אותו דבר כמו שיש לנו וחווים מה שאנו חווים בדיוק ויודעים על מה אנו מדברים בדיוק, כך שאת לא היחידה ויש לזה אפילו פורום שלם, כך שלא להרגיש כל כך עצובה בגלל זה, יש עוד המון אנשים כמוך, הם נמצאים בפורום ומחזקים אחד את השני כל הזמן ואני בטוחה שישמחו גם לחזק אותך, לתת לך טיפים ועצות וביום מן הימים גם את תוכלי לחזק אחרים בנושא הדיסגרפיה ולתת טיפים ממה שלמדת על עצמך. לעשות שינויים בנו לא לוקח יום או יומיים, לפעמים זה המון זמן, לפעמים שבועות וגם חודשים, ויש דברים שקשה מאוד לשנות ואם זה לוקח שנים לשנות את זה, לא נורא, כי זה קשה לשנות דברים, אבל לזכור שזה בהחלט אפשרי. לאט לאט את תביני שלא הכל באשמתך, שאנשים (וגם אבא שלך) עזבו את העולם הזה לא בגללך או באשמתך, יש דברים שלא תלויים בנו וגם אם נתאמץ המון וחזק - זה לא יעזור לנו, כי זה לא תלוי בנו. בקשר למחלת דום לב, את יכולה ללכת להתייעץ עם הרופא מה לאכול ומה לעשות כדי להיות יותר בריאה. אני בטוחה שרופא המשפחה יעזור לך, ואם לא הוא - אז הוא יפנה אותך לרופא המתאים, לשם כך הוא נמצא שם ולשם כך הוא מקבל משכורת. בקשר לזה שאמא שלך טוענת שהיא חינכה אותך לא טוב, כנראה שגם לה יש בעיות, גם לה יש ימים קשים, גם לה קשה מאוד ואולי היא מוציאה את הכעס שלה קצת עלייך, נסי לדבר איתה, נסי להתקרב אליה, אולי תצליחי קצת להעלות חיוך על פניה. אולי אם תתקרבי אליה קצת, זה יגרום לה יותר לחייך ופחות להיות כעוסה. נסי את זה ונראה אם זה עובד. בקשר להצבת גבולות - לכל אחד יש מינוסים ופלוסים, אם זה המינוס שלך, אז זה המינוס שלך. נסי לדבר קצת פחות בטלפון, שימי לידך תמיד שעון כדי שתראי אותו, אם את שוכחת באיזה שעה התחלת לדבר בטלפון אז תרשמי לך על דף קטן לידך. נסי לכתוב לך דברים על דף שיעזרו לך לזכור דברים שמפריעים לך, אולי אם תראי את זה כמה פעמים ביום, אולי יהיה לך קל יותר לזכור. אולי בפורום שהבאתי לך למעלה יוכלו לתת לך טיפים נוספים. מתוקה

אני שמחה שבסוף סיפרת על מה שעובר עלייך, אני מקווה שירדה לך אבן כבדה שהכבידה לך מעל הלב.

 

[וונקי]

המון ../images/Emo51.gif

שוב פעם המון המון המון תודה. וכן בהחלט ירדה מיני אבן כבדה שהכבידה לי על הלב. ואני יודעת שבדרך כלל לוקח המון זמן להשתנות אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי תמיד אפשר לנסות. בקשר לפורום דיסגרפיה אני כבר רגליה לזה וחייה עם זה ואין לי בעיה עם זה יותר מדי כול עוד שאני לא צריכה לכתוב ביד הכול סבבה אצלי חוץ מי כמה שגיעות כתיב וכול זה אני יודעת לחיות עם זה. וכמה שאני רוצה את אבא שלי אני יודעת שאני לא יכולה לקבל אותו בחזרה ואני צריכה פשוט לקבל את זה וזהו. בקשר לבעיות עם לב אני כבר תחת טיפול רפואי בגלל זה ות'אמת שאני לא נראת חולה זה בגלל שיש לי אמא שיושבת לי על הראש וכי אני במעקב כול חיים שלי וזה מעצבן אבל זה מה יש. אני ואמא שלי נורא קרובות זה לזו למרות שאני מסתירה מימנה הרבה סודות כמו עבודה המרה שאני קבלתי תועדה ואני לא מראה לה אותה כי היא פשוט על פנים תועדה כזו אני בחיים שלי לא ראתי אבל אני הבטחתי לעצמי שאני לוקחת את עצמי בידיים ומשפרת את ציונים שלי אחרת סופי היה רע מאוד. תודה רבה על רעין של לרשום דברים שאני לא זוכרת זה בהחלט רעין טוב. רק שאני צריכה לזכור לרשום את זה וגם זאת בעיה. ושוב המון המון המון תודה ושושי אני ישמח יום אחד לנהל איתך שיחה בפרטיות בשביל להכיר אותך אחרי כול עזרה שנתת לי. המון המון המון תודה

 

[sh53]

זו בעיה קטנה והפורום יתמודד איתה../images/Emo13.gif

את תספרי לנו משהו. אנו נשאל שאלות ואת תעני וכך נדע בדיוק למה שהתכוונת. גם אם תספרי משהו ונבין אחרת, את תדעי שלא הבנו למה שאת התכוונת, אז את תכתבי בפורום שלא התכוונת לזה אלא למשהו אחר, ואת תרשמי פשוט למה התכוונת. עכשיו כשאת מתכתבת כאן איתנו בפורום, אנו מבינות אחת את השניה לא?

אז נבין אחת את השניה גם בהודעות אחרות שלך