אני צריכה עזרה
אני נשואה שנה וקצת.גדלתי בבית מאוד בריא מבחינת זוגיות ואהבה.תמיד אצל ההורים שלי הכל היה חלק.בעלי לעומת זאת,גדל בבית שהזוגיות שם הרוסה לגמרי.לאישה אין מילה בבית,בעצם,היא בכלל לא נחשבת.כשיש את הויכוח הכי קטן,הבעל תופס את הרגליים ונעלם מהבית(לפעמים אפילו לכמה ימים)ולאישתו אין מושג לאן...האישה עושה הכל בבית ובעלה רק צועק,פוגע מעליב,לפעמים אני רואה שהוא ממש מענה אותה!בקיצור,בית הרוס. בעלי בתור ילד,לא סבל את ההיתנהגות בבית ולכן תמיד היה מעדיף להיות אצל חברי,לאכול אצלהם,לישון שם,העיקר לא להיות בבית. היינו חברים שנתיים לפני שהתחתנו.הכרתי גם אז את המשפחה שלא אבל הוא היה ממש שונה מהם.הוא התנהג אלי כמו למלכהץתמיד פינק אותי,אהב אותי והיה מוכן לעשות בשבילי הכל. כך גם היה אחרי שהתחתנו.האהבה שלנו רק גדלה עוד יותר. לפני חודשיים בעלי נאלץ לבלות הרבה בעיר שההורים שלו גרים(הם גרים בעיר אחרת)ולכן הוא גם היה שוהה בביתם המון.ופתאום,מלפני חודש בערך,אני מרגישה שהוא מאד השתנה.הוא משתמש פתאום במישפטים שאבא שלא תמיד אומר,החליט שעבודות הבית הן של האישה בלבד והוא אפילו לא ירים מזלג מהשולחן(בדיוק כמו שאבא שלא אומר)ועוד דברים... בחיים לא ציפיתי מבעלי האוהב לכזו התנהגות ולכאלה דיבורים ולכן התחלנו לריב המון בגלל ההיתנהגות שלו.ואז קרה דבר שלא חלמתי שיקרה-הוא נעלם פתאום מהבית לשבוע,ניתק פלאפונים ולא היה לי מושג איפה הוא.רק אח"כ,כשהוא חזר,התברר לי שהוא היה אצל אבא שלו וקיבל ממנו תמיכה מלאה למעשיו. בקיצור,כמה שחשבתי שהוא שונה ממשפחתו והוא לא מושפע ממה שהוא ראה בבית-אני מבינה שטעיתי.ואני ממש רועדת מפחד.אני מאוהבת בבעלי מאד.אני יודעת שגם הוא אוהב אותי.יש לנו רגעים מתוקים בייחד בהם הוא נותן לי להבין שאני כל החיים שלו והוא לא יכול לינשום בילעדי.אבל בכל אופן,המצב שאנו נימצאים בו עכשיו הוא בלתי ניסבל ואני מתה מפחד שהוא ישתנה לי עוד ועוד עד שאני לא אוכל לעמוד בזה. .בבקשה תעזרו לי אני סה"כ כמעט בת עשרים.ילדה מאוהבת.ואני יודעת שבעלי הוא האושר האמיתי שלי ושאין כמוהו בעולםואני לא רוצה להפסיד את האהבה שלנו. פליז תךגיבו לי...
אני נשואה שנה וקצת.גדלתי בבית מאוד בריא מבחינת זוגיות ואהבה.תמיד אצל ההורים שלי הכל היה חלק.בעלי לעומת זאת,גדל בבית שהזוגיות שם הרוסה לגמרי.לאישה אין מילה בבית,בעצם,היא בכלל לא נחשבת.כשיש את הויכוח הכי קטן,הבעל תופס את הרגליים ונעלם מהבית(לפעמים אפילו לכמה ימים)ולאישתו אין מושג לאן...האישה עושה הכל בבית ובעלה רק צועק,פוגע מעליב,לפעמים אני רואה שהוא ממש מענה אותה!בקיצור,בית הרוס. בעלי בתור ילד,לא סבל את ההיתנהגות בבית ולכן תמיד היה מעדיף להיות אצל חברי,לאכול אצלהם,לישון שם,העיקר לא להיות בבית. היינו חברים שנתיים לפני שהתחתנו.הכרתי גם אז את המשפחה שלא אבל הוא היה ממש שונה מהם.הוא התנהג אלי כמו למלכהץתמיד פינק אותי,אהב אותי והיה מוכן לעשות בשבילי הכל. כך גם היה אחרי שהתחתנו.האהבה שלנו רק גדלה עוד יותר. לפני חודשיים בעלי נאלץ לבלות הרבה בעיר שההורים שלו גרים(הם גרים בעיר אחרת)ולכן הוא גם היה שוהה בביתם המון.ופתאום,מלפני חודש בערך,אני מרגישה שהוא מאד השתנה.הוא משתמש פתאום במישפטים שאבא שלא תמיד אומר,החליט שעבודות הבית הן של האישה בלבד והוא אפילו לא ירים מזלג מהשולחן(בדיוק כמו שאבא שלא אומר)ועוד דברים... בחיים לא ציפיתי מבעלי האוהב לכזו התנהגות ולכאלה דיבורים ולכן התחלנו לריב המון בגלל ההיתנהגות שלו.ואז קרה דבר שלא חלמתי שיקרה-הוא נעלם פתאום מהבית לשבוע,ניתק פלאפונים ולא היה לי מושג איפה הוא.רק אח"כ,כשהוא חזר,התברר לי שהוא היה אצל אבא שלו וקיבל ממנו תמיכה מלאה למעשיו. בקיצור,כמה שחשבתי שהוא שונה ממשפחתו והוא לא מושפע ממה שהוא ראה בבית-אני מבינה שטעיתי.ואני ממש רועדת מפחד.אני מאוהבת בבעלי מאד.אני יודעת שגם הוא אוהב אותי.יש לנו רגעים מתוקים בייחד בהם הוא נותן לי להבין שאני כל החיים שלו והוא לא יכול לינשום בילעדי.אבל בכל אופן,המצב שאנו נימצאים בו עכשיו הוא בלתי ניסבל ואני מתה מפחד שהוא ישתנה לי עוד ועוד עד שאני לא אוכל לעמוד בזה. .בבקשה תעזרו לי אני סה"כ כמעט בת עשרים.ילדה מאוהבת.ואני יודעת שבעלי הוא האושר האמיתי שלי ושאין כמוהו בעולםואני לא רוצה להפסיד את האהבה שלנו. פליז תךגיבו לי...
מה שנראה לי,זה שמצד אחד אני ממש אוהבת את בעלי,אבל אני עוד יותר לא רוצה להיפגע! אתם כ"כ עוזרים לי ונראה שאכפת לכם אז אני אומרת מה שאני חושבת: תמיד,בכל שלב,אני יכולה לתפוס ת'רגליים וללכת.במיוחד עם הורים מקסימים כמו שלי,אני יודעת שתמיד יהיה לי לאן. אבל אני מאד אוהבת את בעלי,הוא אדם מקסים ועד לאחרונה הכל בנינו היה פורח.תבינו,אני לומדת לתואר ראשון והוא זה שעובד.בחיים הוא לא החסיר ממני שקל.הוא קונה ומפנק ועד לא מזמן,לא היינו רבים ככה. אבל פתאום,הוא השתנה בהרבה דברים.מצד אחד,אני פוחדת שהשינוי שלו ימשיך ויעבור לעוד תחומים,מצד שיני,הוא כ"כ אוהב אותי וזה לא אשמתו שהוא גדל בכזה בית וראה כזו התנהגות.לכן פשוט כואב לי להחליט שהכל בנינו נגמר. אבל מציאות שעכשיו מאד קשה לי ואני לא רוצה לסבול.לכן מהדברים שכולכם אמרתם כאן,אני מבינה שאני אעשה הכל כדי להחזיר את המצב לאיך שהוא היה לפני חודש:אני אהיה חזקה איפה שצריך,אערב את ההורים שלי(יש להם דיבור טוב איתו),אברר על יעוץ מקצועי. ואם כל זה לא יעזור,למרות האהבה שלי אליו,אהיה חייבת לתפוס כיוון...