אני צריכה את עצתכם

[הפיה בלבן היחידה]

אני צריכה את עצתכם

לאחרונה אני מאוד מדוכאת ובעצבים נוראיים בגלל העבודה שלי. כרגע אין לי משהו אחר. כואב לי שמתייחסים אלינו שם כעבדים ואין לנו זכויות אלא רק חובות. העבודה היא קשה מבחינה נפשית וגופנית. הם מדליקים שם את המיזוג המרכזי פעם על קור נוראי ופעם על חום. הגוף שלי משתגע מזה. גם אני משתגעת מזה. הייתי כבר חולה פעמים מזה בחודשיים האחרונים. אני יודעת שזוהי רק עבודה זמנית עד שאסיים את המבחן האחרון שלי ואמצא עבודה אחרת, כי אצלנו בעיר קשה למצוא עבודה וזה מאוד חבל. אני רוצה למצוא דרכים כן להירגע אחרי 9 שעות עמוסות של עבודה קשה. אני צריכה מכם עצות איך להירגע ומה לעשות, כי נמאס לי להרגיש ככה. אני פוחדת להתפרק.

 

[פרפרי אהבה]

לעזוב כמה שיותר מהר...

ובנתיים: לעשות אמבטיה חמה ומפנקת כשמגיעה, לאכול בבית ולא בחוץ- יש משהו מאוד נחמד ומחמם בזה שאוכלים בבית ולא סתם משהו בפאסט פוד. לראות טלויזיה סתם ככה עם קערת פופקורן מתחת לפוך- אותי זה תמיד מרגיע

שרשור מעניין הבאת לנו- תודה

- מעניין מה יגיבו החברים פה

 

[הפיה בלבן היחידה]

תודה

 

[רחל הדרומית]

יש שתיי אפשרויות........

או לעזוב כפי שאמרה פרפרי אהבה, כי הבריאות זה הדבר החשוב ביותר. שום עבודה, והסבל שאת עוברת מבחינה נפשית ופיסית לא שווה את הבריאות שלך. איזה מן סיפוק זה לבוא כל יום הבייתה עצבנית, חלשה, ולהרגיש מנוצלת, וכעבד של אדם אחר? או פשוט לקחת את זה בצורה כזאת שזו תקופה, וזה אוטוטו יחלוף עד לסיום המבחן ותוכלי למצוא עבודה אחרת שתהיי בה מסופקת, ולא תיפגעי נפשית וגופנית.

 

[הפיה בלבן היחידה]

תאמיני שאני חושבת על זה כל הזמן

ויש בי פחד שאני אשאר בסוף לבד תקועה בעבודה הזאת. כי לפני זה שלחתי קורות חיים ולא קראו לי בכלל לעבוד.

 

[efriend]

כמה זמן עוד נשאר?

אם מדובר בתקופה שאת יכולה עוד להחזיק מעמד (חודש - חודשיים? אם כי זה מאוד אינדיבידואלי ותלוי בך בעבודה), אז צריך לחפש באמת דרכים להרגע. בשבילי מה שתמיד עובד הוא פעילות גופנית, ואם מתייחסים אליכם רע שם, תנסי למצוא מקום (חוג חברים? משפחה? בן זוג שם יש?) שייתייחס אלייך יפה, כדי לטעון אותך בכוחות. אם את מרגישה שמדובר בתקופה ארוכה מדי, אולי כדאי לחפש עבודה תוך כדי שאת בעבודה הנוכחית - לשלוח קורות חיים וכו. זה גם ייתן לך תחושה יותר טובה, שאת כבר בדרך לעזוב, וייחזק אותך. מה את חושבת?

 

[הפיה בלבן היחידה]

נותרו לי עוד 7 חודשים שם

לצערי שם האנשים או שיותר צעירים ממני אחרי צבא או שהם מבוגרים ממני בסביבות גילאי 40+

 

[efriend]

זה נשמע לי יותר מדי זמן

קשה לאמוד את הסבל שלך שם, אבל זה נשמע ש-7 חודשים שם יהיו לך קשים מדי. לא סיפרת כמה זמן את עובדת שם - אם פחות מנגיד, חודש, אז אולי עוד תתרגלי, לא? לפעמים אפשר לפתח עור של פיל. אבל אם לא, אני חושב שכדאי להתחיל לבנות תכנית לעזיבה. לא סיפרת כמעט כלום, ולכן אני לא יכול לייעץ לך לגבי עבודה קונקרטית (וגם רוב הסיכויים שאני לא מהתחום שלך ולכן ממילא לא הייתי יודע), אבל תנסי להיות יצירתית לגבי אפשרויות הפרנסה. אני נתתי שיעורים פרטיים כשהייתי סטודנט, גם לסטודנטים וגם לתיכוניסטים, לא יודע כמה זה רלוונטי לך, אבל בטח יש לך אפשרויות אחרות. אולי מחוץ לעיר שלך? יש עוד אפשרות. אני לא יודע מה את לומדת, אבל רוב הסיכויים כשכתתחילי לעבוד במקצוע תרוויחי הרבה יותר ממה שאת מרוויחה עכשיו, ותרוויחי בחודשיים-שלושה את מה שאת מרוויחה ב7 חודשים של סבל עכשיו. אם זה ככה, לא חבל? אולי אפשר להשיג הלוואת גישור מההורים או ממישהו אחר? אני חושב שכדאי לך להשקיע מרץ בכיוון של חיפוש אלתרנטיבה. 7 חודשים של סבל זה הרבה בחיים של אדם, בטח אדם צעיר.

 

[efriend]

אגב, היום שמעתי על שיטה מעניינת להתפרנס

מישהי סיפרה לי שכשהיא היתה סטודנטית היא היתה מארגנת "שעת סיפור" לילדים של השכונה. היא היתה לוקחת 20ש"ח לשעה מכל אמא, ותמורת זה היתה אוספת כמה ילדים ומקריאה להם סיפור. היא אומרת שזו היתה הצלחה מסחררת. לא יודע כמה זה מתאים לך, אבל זה מראה שיש כיוונים לא שגרתיים שאפשר ללכת בהם.

 

[הפיה בלבן היחידה]

לא נראה לי שאצלנו...

שנה שעברה פרסמתי לתת שיעורים פרטיים ואף אחד לא פנה ולצערי בשכונה שלי כולם ילדים גדולים.

 

[רחל הדרומית]

מסכימה איתך......

זה באמת הרבה זמן, קשה להתמודד בזמן כזה.

 

[הפיה בלבן היחידה]

כן לצערי

 

[הפיה בלבן היחידה]

אני עובדת כבר חודשים וחצי

בשירות לקוחות.....