אני פשוט פחדן

  • פותח הנושא ELP
  • פורסם בתאריך

ELP

New member
אני פשוט פחדן

בשנה האחרונה זה פעם ראשונה מאז הילדות שהכל כל כך ברור לי, אני יודע מה אני רוצה לעשות בחיים, אני יודע מה הנטיות המיניות שלי, אני יודע ומרגיש כל רגש בכל שנייה. אבל למה אני כל כך מפחד לעשות את הדברים, מה לעזאזל כל כך מפחיד אותי שאני כל כך משותק, איפה האומץ שהיה לי כשהייתי קטן? זה מתסכל בצורה נוראית, אני מקווה שיום יבוא ויהיה לי את האומץ אחרת אני סתם אעבור תקופת חיים של החמצה, גילגול מבוזבז.
 

Falcor28

New member
דבר ראשון קבל ../images/Emo24.gif

יותר טוב ?
פחד הוא לא דבר רע. השאלה היא מה אתה בוחר לעשות איתו כשהוא עולה בך. הבחירה בלהימנע מלהתמודד איתו, כלומר הימנעות מאותו מעשה שמפחיד אותך לבצע לא מעלימה את הפחד, להיפך היא משמרת אותו ומוסיפה עליו רגשות תסכול, אכזבה והחמצה ובסופו של דבר פוגעת בדימוי העצמי שלך. הדרך היחידה לשבור את המעגל היא "להרגיש את הפחד ולעשות את זה בכל זאת". נתקלתי פעם בספר שזה בדיוק שמו. קראתי רק את שני הפרקים הראשונים ויכול להיות שהוא יכול לעניין אותך. אתה יכול לקרוא עליו כאן. אולי תספר מהם הדברים שמפחידים אותך? אם תהיה יותר ספציפי אולי תוכל לקבל כאן עצות מאנשים שהתמודדו או מתמודדים עם אותם פחדים.
 

kid of love

New member
על מה אתה מדבר???

אם הבנתי נכון (עלית עלי- אני לא ממש עוקב) בשנה האחרונה התחלת לחיות את ה"חיים שלך באמת". הגעת להכרה של מי ומה שאתה. צריך המון אומץ בשביל זה (להרבה אנשים אין, ואני מניח שאתה זוכר איך הרגשת לפני שנה, למשל, והצלחת להתמודד). אז כנראה שמשהו בגלגול הזה כבר עשית, וזה שיעור שלא הייתי מזלזל בו. כשהיית קטן היית "נקי" מחוויות, ללא ניסיונות לא נעימים, ועדיין לא חווית פחד מדחיה (אני סתם משער, גם אני אשמח אם תפרט יותר), או כישלון. כל חוויה שעוברים משאירה בנו משקעים ורגשות שאולי אנחנו מעדיפים להמנע מהם, ומאבדים את האומץ (שלא תמיד יש מלכתחילה) לנסות שוב. וכן, צריך להתמודד עם ולמרות הפחד. אולי תהיה חוויה מתקנת. אולי תחשוב על זה ותגלה שאין לך מה להפסיד (מה כבר יכול לקרות???) אבל יכול להיות שאתה עדיין לא ממש שלם עם משהו במקום שבו אתה נמצא. אולי אחרי השלב הזה תהיה מסוגל להתקדם הלאה. אגב התמודדות- אתה גם יכול לבדוק דרכים אחרות לעשות דברים. אף פעם אין רק דרך אחת, ואולי יש דרך שיותר מתאימה לך, ואולי אתה לא מודע אליה...
הרבה בהצלחה
 

Liroy26

New member
חמודי, אומץ לא קונים במכולת

אם לא תחליט שאתה קם ועושה אף אחד לא יעשה את זה בשבילך! תנסה לחשוב ולהבין מה בעצם עוצר אותך מלהגשים את עצמך ותמשיך משם.
 

ELP

New member
דבר ראשון תודה מכל הלב

בכל מה שקשור לפחד יש לי מודעות שלמה, אני מבין למה ואיך, אני יודע ללחוש לעצמי את המנטרות הכי נכונות בזמנים הכי נכונים, אני יודע להכנס למדיטציה תוך שניות ושום דבר לא מפריע לריכוז שלי, אבל עכשיו אני אעשה משהו שלא העזתי לעשות אף פעם, אני אדבר בכנות, אני לא מצליח להביא את עצמי להאמין בשטויות האלה. כשהייתי קטן היו מרביצים לי כל יום בבית הספר, ואז הייתי חוזר הבייתה וגם שם הייתי חוטף מכות, עכשיו זה משהו שאף אחד לא יודע עליו, כל לילה לפני השינה הייתי נכנס לטראנס תוך כדי חיבוק השמיכה הייתי מתנדנד קדימה ואחורה ומתפלל לאלוהים שיעשה אותי חזק, שייתן לי את האומץ להחזיר לאלו שמכים אותי, הדבר שקיבלתי בתמורה להתפללות היה גידול ברגל וכאבי תופת כל הלילה במשך חצי שנה ועוד חצי שנה על קביים. אז כן אני מאמין עכשיו שכל הדברים האלה הם בולשיט, זה לא מה שיביא לי את האומץ, אני יודע שאני צריך לקום ולעשות, אבל עם זאת אני עדיין לא מצליח להביא את עצמי לעשייה. אני מפחד שכל מה שהבנתי עד עכשיו פשוט יתנפץ ואני אמצא את עצמי שוב אבוד. בשביל שלוות הנפש שלי(עד כמה שיש) אני חייב להגיד עוד משהו כנה, לגבי הנטיות המיניות, אני לא מספיק טוב בשבילי אז למה שאני אהיה מספיק טוב לגבר אחר. לגבי המוסיקה שלי, אותו הדבר, אני לא מספיק טוב בשבילי. ויותר מכל בשום דבר אני לא מספיק טוב להורים שלי, אני יודע שתגידו עכשיו "די אתה כבר בן 25 שכח מההורים", אבל קשה להמשיך קדימה כשכל החיים שלך נמדדת בעין קפדנית ע"י ההורים, והאהבה שניתנה הייתה לפי ציון במבחן או איזו מדליה לקחתי באליפות ג'ודו, או איזה מקום לקחתי בטניס שולחן. בגלל צורת גידול מחורבנת של ההורים, הייתי מקום שני בג'ודו, מקום שני בטניס שולחן, מקום שני בריצת 100 מטר והבאתי את קבוצת הכדורסל שלי למקום שני בליגה אבל אף פעם לא מקום ראשון, אולי אם הייתי מצליח פעם אחת לקחת מקום ראשון החיים שלי היו נראים אחרת. הבעייה היא שכל אחד מהדברים הנ"ל זה לא היה באמת אני, וגם שניגנתי לאבא שלי על הגיטרה כמעט את כל קטעי פינק פלויד שהוא אוהב זה לא הייתי אני, אני לא אוהב לנגן מוזיקה שכבר כתבו, אני אוהב ליצור את המוזיקה, אני אוהב ליצור את המסגרת ולא לשפוך את מה שיש לי לתוך מסגרת מוכנה, אבל גם זה לא מספיק טוב, אז שיילכו להזדיין כי זאת המוזיקה שלי ולא שלהם, אבל יש קצת בעייה עם המשפט "שיילכו להזדיין" הרי אני עדיין גר אצלם, שזה מביא אותי למחשבה שאם אני אעבור דירה בהקדם החיים שלי יוכלו להתפתח סוף כל סוף. טוב אני מצטער שנאלצתם לסבול את כל מה שרץ לי בראש ואני מודה לכם על כך שאתם כאן
 

kid of love

New member
../images/Emo24.gif עשית את זה שוב!

צריך המון אומץ בשביל לכתוב את כל מה שכתבת כאן. מה שמוביל (כן, שוב) ל
גדול, ומצד שני- אני עדיין לא מבין למה אתה חושב שאין לך אומץ. ועובדה- שרדת. אמנם יש את אותן הצלקות שקשה לך להתעלם מהן, אבל אני מאמין שאם לא להעלים אז להשלים איתן. אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. אפשר לנסות לשפר מכאן והלאה. ההורים שלך, איך שלא תסתכל על זה הם רק בני אדם.זה לא עושה שום דבר ממה שעשו בסדר, זה לא תירוץ ולא כיסוי לשום דבר. אבל אולי אם אתה תבין את זה (ואני יודע כמה שזה קשה, להבין את זה על הדבר הגדול הזה שקוראים לו "הורים"), יהיה לך יותר קל להכניס את זה לפרופורציות, ואולי גם קצת לסלוח להם (אגב, אומרים שיש בכל דבר "רווח משני", יכול להיות שיכלת להגיע למקום ראשון אבל העדפת שלא?). ובקשר לדירה: אתה יכול להתפתח גם בבית של ההורים, ואל תבנה על מעבר לדירה משלך כפריצת דרך בהתפתחות שלך. אתה יכול, במסגרת המגבלות, להתקדם הלאה גם בחסות ההורים, וגם להתנתק מהם ועדיין להרגיש כבול. זה מה שאתה עושה מזה (תשאל את לירוי). אני יודע שאני צריך לקום ולעשות, אבל עם זאת אני עדיין לא מצליח להביא את עצמי לעשייה. אני מפחד שכל מה שהבנתי עד עכשיו פשוט יתנפץ ואני אמצא את עצמי שוב אבוד. בשביל שלוות הנפש שלי(עד כמה שיש) אני חייב להגיד עוד משהו כנה, לגבי הנטיות המיניות, אני לא מספיק טוב בשבילי אז למה שאני אהיה מספיק טוב לגבר אחר. תנסה. מקסימום תיכשל. חייבים לקחת סיכון מתי שהוא. יש סיכוי יותר טוב שתצליח (אם אתה לא מנסה אז כבר נכשלת...). זה אולי קלישאה, אולי קל לי להגיד, אבל צריך ללמוד להתגבר, ולהמשיך הלאה. וזה לא שלא עשית כלום עד היום... זה לא חייב להיות בגדול, לשבור בבת אחת את כל מה שאתה חי לפיו. גם בצעד אחר צעד, לאט לאט אתה תגיע לזה. נראה שאתה בדרך. ובקשר לשלוות הנפש שלך: א. מה זה קשור לנטיות מיניות??? ואם היית סטרייט אז זה היה בסדר? ב. תחשוב. מה יגרום לך להרגיש מספיק טוב? מה עוצר אותך? איך אתה יכול להתגבר על זה? אולי הרף שלך גבוה מידי? ג. אל תחליט בשביל אנשים אחרים. אם מישהו נמצא איתך, זה בדרך כלל יהיה כי טוב לו איתך. כי אתה עונה על הצרכים שלו. אם הוא עונה על שלך זה לא קשור כרגע (ולא פחות חשוב). ויש מי שטוען שצריך לעשות בכל יום דבר אחד שמפחיד אותך...
 

Liroy26

New member
אתה מתוק איילי!

אני קורא את הדברים שלך ומה זה מתרגש! (אמר לירוי במבטא פרחי משהו..) יש בך המון כוח ויופי פנימי! אף אחד לא יוכל לקחת את זה ממך לא באלימות פיזית, מילולית וגם לא בניתוח! כי זה אתה, זה שלך, זה ממך! תמצא בעצמך את הכוח לקום לעזוב את הבית, את המקום שלמרבה הצער מרעיל את נשמתך במקום לתת לה להגשים את עצמה.
 

ELP

New member
בעקבות האירועים הנ"ל

לפני שאני מספר אני חייב להגיד משהו. לירוי, קיד, פלקור, וכל שאר חברי הפורום, עידוד הוא 80% מפתרון הבעייה, ככה אני חושב לפחות
ועל זה אין מספיק מילים להודות לכם אני רק יכול לתת לכם כמה שיותר מהלב שלי ומהחיבוקים(אמנם וירטואלים)
בערב החלטתי שהיום זה יום שכולו מוקדש רק למה שאני אוהב, ניגנתי במשך שעתיים ונהניתי מכל רגע. אחר כך הלכתי לשחק באולינג, רק אני, בלי תחרותיות והיה ממש ממש כייף הפלתי "פינים" ושתיתי בירה ואז הבירה עלתה לראש והפסקתי להפיל פינים
והמון זמן לא נהניתי ככה, אחר כך פלירטתי עם כמה גברים שגם שיחקו באולינג, ת'אמת אני לא יודע אם הם סטרייטים או לא אבל הייתי שיכור מכדי שזה ישנה וגם נהניתי מכדי שזה ישנה. אחר כך קניתי לי כמה סיגרים ובקבוקי בירה ועכשיו אני הולך להנות לי בחדר עם איזה סרט טוב ובילוי שכמותו רק גברים מכירים
אני מרגיש הרבה יותר טוב ועל זה אני חייב לכם המון המון תודה
אני אוהב אתכם מכל הלב
 

amet

New member
דבר ראשון תודה לך מכל ה-../images/Emo23.gif

היי איילי מצטער שלקח לי קצת זמן, והנה אני פה. קראתי את ההודעה שלך עוד מאתמול בבוקר וחשבתי עליה לא מעט. אתה מתחיל את התגובה שלך ב"יש לי מודעות לפחד שלי" אני אומר לך שמודעות איננה מספיקה בשביל להתמודד איתו, כי הרי מה זה מודעות? האם זה אומר שאנחנו מבינים הההההההכל!!! לגבי דפוס התנהגות מסויים כזה או אחר.? אולי אתה מכיר את עצמך עד גבול מסויים, עד למקום שבו אתה מרגיש בטוח ל"הכנס" פנימה. לא תמיד אנחנו מוכנים להתמודד עם כל התכנים הלא מודעים שלנו. אבל לא זו הבעיה. זה שאתה יכול להיכנס למדיטציה תך שניה- נהדר, וזה שאתה מכיר מנטרות מפה עד להודעה חדשה- גם נהדר. אבל ברגע שזה לא משרת אותך זה באמת חסר ערך, אתה לא חייב להאמין בזה, וזה לא אומר שזה ה-ד-ב-ר, רק בגלל שרבים עושים כך. אתה צריך למצוא בתוך עצמך משהו שכן עושה לך טוב, משהו שכן מחזק אותך וגורם לך להרגיש שלם ומלא. פחד לפעמיים עולה מתוך הלא מודע שמוביל אותנו ל"התעמט" עם המודע, לחוות את המציאות בכאן ובעכשיו על מנת שנוכל לפתור/לשנות דפוס כזה או אחר. כשאתה מתאר את החוויות שלך מבית הספר ואחר כך הם המשיכו בבית, זה בהחלט עונה על דברים שכתבת בהמשך ההודעה שלך- דימוי עצמי - זה אחת העבודות הנדרשות כאן, היכולת להעריך את עצמך, לתת לעצמך פידבק על מי שאתה ומה שאתה ואיך שאתה, היכולת לקבל את עצמך גם כאחד שפוחד לפעמים, שטועה, שלא תמיד מצליח. כל הקונפליקט הזה אם אתה מספיק טוב עבור האחר או מספיק טוב עבור עצמך נובע מתוך הציפיות הגבוהות שהורייך הציבו לך בעוד שאתה בכלל לא היית מחובר לאותם מקומות. היום יש לך את היכולת להבין זאת ולשנות את הציפיות הנוקשות שאתה מציב לעצמך. מדוע אתה מעניש את עצמך כי לא כתבת שיר מוצלח, או כי לא ניגשת למישהו שכה רצית. אולי תשנה את הגישה ותתן לעצמך תפיחה על הניסיון של הכתיבה, על היכולת להרגיש משהו כלפי האחר. תשמע עם היסטוריה כמו שלך לא תמיד קל להכנס למערכת יחסים, בגלל החשש של הציפיות, שלא נהפוך שוב לקורבן, שלא באמת אוהבים אותנו או על מה יש לאהוב אותנו וכו'. כאשר אנו כידלים חשים בחוסר חום ואהבה, חוסר בפרגון ותמיכה אנו מתחילים ללמוד מקטנות לשרוד ברמות של אנשים "בוגרים". ונראה לי שמשם מגיעה הנוקשות של עצמך כלפי עצמך מאחר ולא הייתה לך את ההזדמנות להביע את הרגשות, כמו למשל הכתיבה שאתה כה אוהב ומנעו ממך את זה שנים רבות. המעבר של הדירה לא רק שיוכל לעזור לך להתפתח ולפרוח הוא יותר ממומלץ, מדוע?. כי כאשר אתה אמור להסתובב כל היום ולדעת שמאחורי הדלת של החדר שלך ישנם אנשים שהם ההורים שלך כמובן, שמבחינתך לא נתנו לך חום, לא אהבה, לא פירגנו ולא מפרגנים לך גם היום, אז אתה תוקע את עצמך במלוא מובן המילה בחדר ולא מסתובב בבית. אתה רוצה להביא חברים אתה לא יכול, אתה רוצה להזמין גבר אליך הביתה אתה לא יכול, אתה רוצה לשנוטת משהו אתה לא יכול. איילי אתה אדם יצירתי קום וצור לעצמך סבביה שאתה תרגיש בה פשוט -אתה-. כאשר אנחנו גדלים גם הצורך שלנו במרחב רחב יותר גדל. אולי זה מפחיד לקום ולעזוב את "החממה" ואני יודע שזה אולי נשמע קצת אבסורד לקרוא לזה חממה, אבל מהבפנים של הבפנים יש את המקום הזה שמרגיש בטוח, שאומר זה ההורים שלי, אותו מקום שעוד לא קיבל את מה שהוא זקוק לו ואותו מקום שרווצה כלכך לקבל לפעמיים תוקע אותנו שם הרבה זמן. זה לא קשור לגיל זה קשור לבגרות. זה קשור לכמה אתה מבין שמהרגע אתה אחראי לעצמך. שאתה בוחר לנתק את חבל התבור, ולהתחיל לחיות ולשרוד באופן עצמאי. וזה שוב מחזיר אותנו לדימוי העצמי. (מבטיח שבקרוב אכתוב כאן על דימוי עצמי בצורה נרחבת יותר) עד כמה אתה מאמין שתוכל לדאוג לעצמך, יחד עם אותו פחד שעולה מדיי פעם. זה טיבעי לחלוטין. הפחד מאפשר לנו לבדוק את הגבולות שלנו, עד כמה אנחנו מכונים ללכת על "חבל דק", אומר לנו מתי אנחנו בסכנה ומתי לבדוק את השטח, יש לו גם דברים חיובים. ולסיכום איילי המקום שבו אתה נמצא כרגע, שהו מקום חיובי מאחר והוא גורם לך לראות מה בעצם עברת עד כה. הוא עוזר לך להתבונן רק רגע לאחור, לפני שאתה באמת ממשיך קדימה. בד"כ כאשר אנו "גודלים" מבפנים אנו מוצאים את הפחד, הפחד הו גם האגו שמפחד משינוי, תבדוק עם עצמך האם ישנם תכננוים בראש שלך? האם יש לך תחושה פנימית שמשהו טוב עומד לקרות? האם אתה התחלת להרגיש טוב לאחרונה עם עצמך? במידה וענית כן על אחת מהשאלות, ידידי אתה במקום טוב זהו תחילתו של שינוי ומה שעוצר אותך זה הפחד/אגו שמאוד מאוד מפחד משינויים. יש לך אחלה קעקוע על הזרוע
. אוהב אותך מאוד
ותודה על הכנות, ההודעה שלך עוזרת לי ומלמדת אותי לפתוח את הלב
היה חזק
אנחנו כאן בשבילך
.
 

hatul

New member
היי אמט ../images/Emo9.gif

בהצצה ראשונה עלתה לי השאלה "למה עדיין לא הגבת להודעה שלי?" ככל שקראתי, הרגשתי שאתה גם מדבר אלי... אני מפתח לאחרונה את הדימוי העצמי שלי, נכנס פנימה, באהבה, ברכות... מאפשר לעצמי לעשות דברים, גם אם הם לא מקובלים בעיני הורי. דברים רבים למדתי בעזרת גל... אני מעריך כל צעד שאני עושה, ביחוד אם הוא נעשה מתוך הלב. ואם לא, אני מבין וסולח...
בבית הורי אני יוצר לי את המקום שהוא שלי, בעזרת חברים, ובעזרת גופים כמו קוד"א ותהל"ה. יש לי תחושה שדברים טובים קורים, ודברים טובים עומדים לקרות. בקרוב אמצא את הגבינה שלי
אשמח לדבר איתך,
יובל
 

ELP

New member
תודה לך מהלב../images/Emo13.gif

יש הרבה נקודות מחשבה מעניינות במה שכתבת, וכמובן שבנאדם לא יכול להפנים את כל התורה ביום אחד, שמרתי את הטקסט במחשב(בעיית סניליות) אני חושב שאני אוכל ללמוד הרבה מהדברים שכתבת. דרך אגב יש לי גם קעקועים על הזרוע השנייה
שולח לך נשיקה ענקית
וחיבוק ענק
וגם חתיכה מהלב שלי
 
למעלה