דבר ראשון תודה לך מכל ה-../images/Emo23.gif
היי איילי מצטער שלקח לי קצת זמן, והנה אני פה. קראתי את ההודעה שלך עוד מאתמול בבוקר וחשבתי עליה לא מעט. אתה מתחיל את התגובה שלך ב"יש לי מודעות לפחד שלי" אני אומר לך שמודעות איננה מספיקה בשביל להתמודד איתו, כי הרי מה זה מודעות? האם זה אומר שאנחנו מבינים הההההההכל!!! לגבי דפוס התנהגות מסויים כזה או אחר.? אולי אתה מכיר את עצמך עד גבול מסויים, עד למקום שבו אתה מרגיש בטוח ל"הכנס" פנימה. לא תמיד אנחנו מוכנים להתמודד עם כל התכנים הלא מודעים שלנו. אבל לא זו הבעיה. זה שאתה יכול להיכנס למדיטציה תך שניה- נהדר, וזה שאתה מכיר מנטרות מפה עד להודעה חדשה- גם נהדר. אבל ברגע שזה לא משרת אותך זה באמת חסר ערך, אתה לא חייב להאמין בזה, וזה לא אומר שזה ה-ד-ב-ר, רק בגלל שרבים עושים כך. אתה צריך למצוא בתוך עצמך משהו שכן עושה לך טוב, משהו שכן מחזק אותך וגורם לך להרגיש שלם ומלא. פחד לפעמיים עולה מתוך הלא מודע שמוביל אותנו ל"התעמט" עם המודע, לחוות את המציאות בכאן ובעכשיו על מנת שנוכל לפתור/לשנות דפוס כזה או אחר. כשאתה מתאר את החוויות שלך מבית הספר ואחר כך הם המשיכו בבית, זה בהחלט עונה על דברים שכתבת בהמשך ההודעה שלך- דימוי עצמי - זה אחת העבודות הנדרשות כאן, היכולת להעריך את עצמך, לתת לעצמך פידבק על מי שאתה ומה שאתה ואיך שאתה, היכולת לקבל את עצמך גם כאחד שפוחד לפעמים, שטועה, שלא תמיד מצליח. כל הקונפליקט הזה אם אתה מספיק טוב עבור האחר או מספיק טוב עבור עצמך נובע מתוך הציפיות הגבוהות שהורייך הציבו לך בעוד שאתה בכלל לא היית מחובר לאותם מקומות. היום יש לך את היכולת להבין זאת ולשנות את הציפיות הנוקשות שאתה מציב לעצמך. מדוע אתה מעניש את עצמך כי לא כתבת שיר מוצלח, או כי לא ניגשת למישהו שכה רצית. אולי תשנה את הגישה ותתן לעצמך תפיחה על הניסיון של הכתיבה, על היכולת להרגיש משהו כלפי האחר. תשמע עם היסטוריה כמו שלך לא תמיד קל להכנס למערכת יחסים, בגלל החשש של הציפיות, שלא נהפוך שוב לקורבן, שלא באמת אוהבים אותנו או על מה יש לאהוב אותנו וכו'. כאשר אנו כידלים חשים בחוסר חום ואהבה, חוסר בפרגון ותמיכה אנו מתחילים ללמוד מקטנות לשרוד ברמות של אנשים "בוגרים". ונראה לי שמשם מגיעה הנוקשות של עצמך כלפי עצמך מאחר ולא הייתה לך את ההזדמנות להביע את הרגשות, כמו למשל הכתיבה שאתה כה אוהב ומנעו ממך את זה שנים רבות. המעבר של הדירה לא רק שיוכל לעזור לך להתפתח ולפרוח הוא יותר ממומלץ, מדוע?. כי כאשר אתה אמור להסתובב כל היום ולדעת שמאחורי הדלת של החדר שלך ישנם אנשים שהם ההורים שלך כמובן, שמבחינתך לא נתנו לך חום, לא אהבה, לא פירגנו ולא מפרגנים לך גם היום, אז אתה תוקע את עצמך במלוא מובן המילה בחדר ולא מסתובב בבית. אתה רוצה להביא חברים אתה לא יכול, אתה רוצה להזמין גבר אליך הביתה אתה לא יכול, אתה רוצה לשנוטת משהו אתה לא יכול. איילי אתה אדם יצירתי קום וצור לעצמך סבביה שאתה תרגיש בה פשוט -אתה-. כאשר אנחנו גדלים גם הצורך שלנו במרחב רחב יותר גדל. אולי זה מפחיד לקום ולעזוב את "החממה" ואני יודע שזה אולי נשמע קצת אבסורד לקרוא לזה חממה, אבל מהבפנים של הבפנים יש את המקום הזה שמרגיש בטוח, שאומר זה ההורים שלי, אותו מקום שעוד לא קיבל את מה שהוא זקוק לו ואותו מקום שרווצה כלכך לקבל לפעמיים תוקע אותנו שם הרבה זמן. זה לא קשור לגיל זה קשור לבגרות. זה קשור לכמה אתה מבין שמהרגע אתה אחראי לעצמך. שאתה בוחר לנתק את חבל התבור, ולהתחיל לחיות ולשרוד באופן עצמאי. וזה שוב מחזיר אותנו לדימוי העצמי. (מבטיח שבקרוב אכתוב כאן על דימוי עצמי בצורה נרחבת יותר) עד כמה אתה מאמין שתוכל לדאוג לעצמך, יחד עם אותו פחד שעולה מדיי פעם. זה טיבעי לחלוטין. הפחד מאפשר לנו לבדוק את הגבולות שלנו, עד כמה אנחנו מכונים ללכת על "חבל דק", אומר לנו מתי אנחנו בסכנה ומתי לבדוק את השטח, יש לו גם דברים חיובים. ולסיכום איילי המקום שבו אתה נמצא כרגע, שהו מקום חיובי מאחר והוא גורם לך לראות מה בעצם עברת עד כה. הוא עוזר לך להתבונן רק רגע לאחור, לפני שאתה באמת ממשיך קדימה. בד"כ כאשר אנו "גודלים" מבפנים אנו מוצאים את הפחד, הפחד הו גם האגו שמפחד משינוי, תבדוק עם עצמך האם ישנם תכננוים בראש שלך? האם יש לך תחושה פנימית שמשהו טוב עומד לקרות? האם אתה התחלת להרגיש טוב לאחרונה עם עצמך? במידה וענית כן על אחת מהשאלות, ידידי אתה במקום טוב זהו תחילתו של שינוי ומה שעוצר אותך זה הפחד/אגו שמאוד מאוד מפחד משינויים. יש לך אחלה קעקוע על הזרוע
. אוהב אותך מאוד
ותודה על הכנות, ההודעה שלך עוזרת לי ומלמדת אותי לפתוח את הלב
היה חזק
אנחנו כאן בשבילך
.
