אני פה שוב

shir3001

New member
אני פה שוב

ותודה שגם אתם פה.

המחשבות שלי תקועות בכמה החיים קשים ומעייפים... כבדים עלי.
אני לא אוהבת להיות בגישה כזאת, אבל אני נכנעת לה כי לא ממש רוצה להתאמץ לשנות. או לא מאמינה שזה ישתנה.
אני באדישות כזאת. הכל עובר לידי. בעבודה משתדלת אך לא לגמרי מחוברת.

אני מרגישה כבר הרבה זמן תקועה עם החלטה על הזוגיות שקשורה בלידה המתקרבת, ובעוד גורמים.
בקיצור הסתבכו לי קצת החיים.

לא קל לי לשתף בדברים האלה אבל אני צריכה.
תמיד היה לי קושי ליצור קשר משמעותי יציב. גם הקשר הנוכחי עם הוא לא יציב.
הוא אדם עם טמפרמנט שונה משלי, ממש הפוך והקושי איתו שהוא נוטה להיות עצבני ותוקפני לעיתים ולהגיד דברים פוגעים והוא גם הפכפך ומשנה דעתו או אומר דברים ואח"כ מצטער...

חשבנו כמה פעמים לעבור לגור יחד וכל פעם זה נתקע והתעוררו מריבות.
עכשיו לקראת הלידה אני מרגישה שאני חייבת להחליט מה קורה איתי מבחינת מגורים ועזרה אבל עד עכשיו היתי מבולבלת ולא הצלחתי להחליט.

אני מאוד רגישה והורמונלית ונפגעת מהדברים שהוא אומר. מצד אחד הוא רוצה להיות איתי ואף להתחתן ומצד שני יש לו טענות על מה שאני עושה ולא עושה. אתמול הוא אמר שהוא רוצה להתחתן איתי והיום אחרי מריבה הוא אמר שבכלל לא רוצה שנגור יחד.
אחרי יומיים כאלה של עלבונות כאלה ואחרים הערב הרגשתי שדי, לא רוצה להיות שם ולא רוצה לספוג יותר ופשוט נסעתי לדירה שלי בלי להגיד כלום.

יכול להיות שהוא לא יודע איך לחיות בזוגיות ויכול להיות שגם אני לא.

אני חושבת שרציתי להאמין שזה יעבוד אבל בפנים אני לא מרגישה שהוא באמת נותן לי מקום. ניסיתי להתכחש להסוות את רגשותי האמיתיים. אני כבר בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה.

עד עכשיו לא הצלחתי להזיז את עצמי ולעבור לגור איתו כי לא האמנתי שזה יעבוד.
מצד שני לגדל תינוק לבד זה גם לא קל וקשה לי לסמוך על עזרה מהמשפחה שלי. הוא יקח אחריות וישלם מזונות אבל החיים היומיומיים הם התמודדות בפני עצמה.
מאכזב ועצוב למצוא את עצמי במצב כזה. ואיך החיים יראו עם תינוק ואיך אצליח לקחת אחריות ולתת לו חיים טובים ויציבות...

הרבה רגשות מודחקים ומועקה שהצטברה. הרבה דברים שאני לא אומרת ולא משחררת מתוכי...
אבד לי קצה החוט...
 

KateAusten

New member
היי שירוש יקרה!

אין סיבה להתאכזב, להיפך- תהיי ממש גאה בעצמך. על האומץ להתמודד עם התחושות הקשות והמציאות המאתגרת. כנראה שאת יותר חזקה ממה שאת חושבת כי אחרת האגו היה מנסה להמשיך להדחיק את התחושות והמחשבות האלו, במטרה לשמור עלייך. אבל את כבר מספיק חזקה ובוגרת כדי להתמודד. ממה להתאכזב? מזה שאת רוצה לספק בית יציב ואוהב ובריא לתינוק שלך? זה משהו להתגאות בו, הרגישות שלך. מה הטעם שתעברי לגור עם מישהו רק כדי שלמראית עין זה יראה יפה אבל בפנים בחדרים הסגורים זה יהיה מלא תוקפנות ורעיל? בשביל מה התינוק צריך לספוג את זה? לא עדיף לגדל אותו בסביבה רגישה ותומכת? תלחמי בשבילו. בשביל לספק לו סביבה טובה באמת, לא כזאת רק למראית עין. טוב מאוד שהלכת לדירה שלך! בן זוג צריך לתמוך בך ולא לחשוב רק על עצמו ולהטיח בך עלבונות. שיתבגר ואז אולי נדבר. את אולי לא רואה זאת כרגע אבל אני רואה מהצד כמה את חזקה. את תהיי אמא לביאה

תמשיכי לשתף ולפרוק, לתת ביטוי לכל התחושות כדי שתוכלי לעשות סדר במחשבות ולהחליט מה הלאה. מה הכי נכון עבורך ועבור התינוק

הייתי ממליצה לך להתייעץ עם נשים שחוו דיכאון הורמונלי או במהלך ההריון, אולי יהיו להן עצות מניסיון..
והכי חשוב שתדעי שאת לא לבד. אף פעם! אנחנו פה איתך בפורום, כל מי שחווה פעם דיכאון מבין אותך, כל אישה בהריון שחווה קשיים מבינה אותך, כל אדם רגיש מבין אותך. את לא לבד. ואם תצטרכי עזרה אני בטוחה שתמצאי מבחר מטפלות, מתנדבות, חברות שישמחו לעזור ולשמור על התינוק בעת הצורך. אל תתביישי לבקש עזרה. תעסיקי מטפלת שתבוא כל יום אפילו לכמה שעות לעזור. מגיע לך את הטוב ביותר
 

shir3001

New member
תודה קייט היקרה

הדברים שכתבת הם כל כך חיוביים ומעודדים. לא יודעת מאיפה את מוצאת את הכוח הזה.
&nbsp
אני רואה את הדברים באור הרבה יותר שלילי וקשה לי לשנות את הגישה.
&nbsp
אני מלאת ספקות ביכולתי להיות אמא. מה אם לא תהיה לי סבלנות, מה אם זה יהיה קשה מדי, אם עכשיו קשה לי לעבוד איך אצליח גם לעבוד וגם לגדל תינוק.
&nbsp
כל היום היתי במיטה. אין לי רצון לעשות שום דבר. וגם קשה לי לדבר עם אנשים ולשתף.
&nbsp
ומה שעוד קשה זה שבגלל שהאחים שלי גרים בצפון אמא שלי רוצה לעבור לשם. ואני קצת קיוויתי שהיא תוכל לעזור לי ותשאר פה באיזור ואולי אפילו לגור איתה אחרי הלידה.
&nbsp
אבל היא אף פעם לא היתה שם בשבילי וגם כעת היא לו חושבת עלי.
&nbsp
וגם כלפי המשפחה קשה לי לחשוף את זה שזה לא מסתדר בזוגיות .
&nbsp
אני פשוט לא יודעת איך לארגן את החיים שלי כרגע..
&nbsp
 

DOCTOR W H O

Member
מנהל
היי שירוש

קודם כל את תהיי אמא מדהימה. את עכשיו חושבת שזה שטויות כי את לא חווית את זה!
ברגע שהתינוק יצא את תראי שזה יהיה אחרת.
אני מציעה דווקא עכשיו ממש לפני שהוא מגיע לעולם לעשות סדר בחייך.
כן לדבר עם בן הזוג על כל מה שמציק לך בו ולנסות לבדוק מה קורה בינכם והאם אתם רוצים להמשיך ביחד.
נכון לא קל לגדל ילד לבד, אבל לפעמים זה עדיף מלחיות לצד בעל שעושה לך רע, כי בסופו של דבר זה ישתקף על הילד, כל המירמור שתרגישי.
יש מלא עמותות ואנשים שעוזרים לאמהות חד הוריות.
לפני הכל כן דברי עם המשפחה! עם המטפלת! את חייבת מעגל תמיכה מעבר להכל!
ואני כאן אם תרצי לדבר:) תמיד.
 
למעלה