אני פה שוב
ותודה שגם אתם פה.
המחשבות שלי תקועות בכמה החיים קשים ומעייפים... כבדים עלי.
אני לא אוהבת להיות בגישה כזאת, אבל אני נכנעת לה כי לא ממש רוצה להתאמץ לשנות. או לא מאמינה שזה ישתנה.
אני באדישות כזאת. הכל עובר לידי. בעבודה משתדלת אך לא לגמרי מחוברת.
אני מרגישה כבר הרבה זמן תקועה עם החלטה על הזוגיות שקשורה בלידה המתקרבת, ובעוד גורמים.
בקיצור הסתבכו לי קצת החיים.
לא קל לי לשתף בדברים האלה אבל אני צריכה.
תמיד היה לי קושי ליצור קשר משמעותי יציב. גם הקשר הנוכחי עם הוא לא יציב.
הוא אדם עם טמפרמנט שונה משלי, ממש הפוך והקושי איתו שהוא נוטה להיות עצבני ותוקפני לעיתים ולהגיד דברים פוגעים והוא גם הפכפך ומשנה דעתו או אומר דברים ואח"כ מצטער...
חשבנו כמה פעמים לעבור לגור יחד וכל פעם זה נתקע והתעוררו מריבות.
עכשיו לקראת הלידה אני מרגישה שאני חייבת להחליט מה קורה איתי מבחינת מגורים ועזרה אבל עד עכשיו היתי מבולבלת ולא הצלחתי להחליט.
אני מאוד רגישה והורמונלית ונפגעת מהדברים שהוא אומר. מצד אחד הוא רוצה להיות איתי ואף להתחתן ומצד שני יש לו טענות על מה שאני עושה ולא עושה. אתמול הוא אמר שהוא רוצה להתחתן איתי והיום אחרי מריבה הוא אמר שבכלל לא רוצה שנגור יחד.
אחרי יומיים כאלה של עלבונות כאלה ואחרים הערב הרגשתי שדי, לא רוצה להיות שם ולא רוצה לספוג יותר ופשוט נסעתי לדירה שלי בלי להגיד כלום.
יכול להיות שהוא לא יודע איך לחיות בזוגיות ויכול להיות שגם אני לא.
אני חושבת שרציתי להאמין שזה יעבוד אבל בפנים אני לא מרגישה שהוא באמת נותן לי מקום. ניסיתי להתכחש להסוות את רגשותי האמיתיים. אני כבר בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה.
עד עכשיו לא הצלחתי להזיז את עצמי ולעבור לגור איתו כי לא האמנתי שזה יעבוד.
מצד שני לגדל תינוק לבד זה גם לא קל וקשה לי לסמוך על עזרה מהמשפחה שלי. הוא יקח אחריות וישלם מזונות אבל החיים היומיומיים הם התמודדות בפני עצמה.
מאכזב ועצוב למצוא את עצמי במצב כזה. ואיך החיים יראו עם תינוק ואיך אצליח לקחת אחריות ולתת לו חיים טובים ויציבות...
הרבה רגשות מודחקים ומועקה שהצטברה. הרבה דברים שאני לא אומרת ולא משחררת מתוכי...
אבד לי קצה החוט...
ותודה שגם אתם פה.
המחשבות שלי תקועות בכמה החיים קשים ומעייפים... כבדים עלי.
אני לא אוהבת להיות בגישה כזאת, אבל אני נכנעת לה כי לא ממש רוצה להתאמץ לשנות. או לא מאמינה שזה ישתנה.
אני באדישות כזאת. הכל עובר לידי. בעבודה משתדלת אך לא לגמרי מחוברת.
אני מרגישה כבר הרבה זמן תקועה עם החלטה על הזוגיות שקשורה בלידה המתקרבת, ובעוד גורמים.
בקיצור הסתבכו לי קצת החיים.
לא קל לי לשתף בדברים האלה אבל אני צריכה.
תמיד היה לי קושי ליצור קשר משמעותי יציב. גם הקשר הנוכחי עם הוא לא יציב.
הוא אדם עם טמפרמנט שונה משלי, ממש הפוך והקושי איתו שהוא נוטה להיות עצבני ותוקפני לעיתים ולהגיד דברים פוגעים והוא גם הפכפך ומשנה דעתו או אומר דברים ואח"כ מצטער...
חשבנו כמה פעמים לעבור לגור יחד וכל פעם זה נתקע והתעוררו מריבות.
עכשיו לקראת הלידה אני מרגישה שאני חייבת להחליט מה קורה איתי מבחינת מגורים ועזרה אבל עד עכשיו היתי מבולבלת ולא הצלחתי להחליט.
אני מאוד רגישה והורמונלית ונפגעת מהדברים שהוא אומר. מצד אחד הוא רוצה להיות איתי ואף להתחתן ומצד שני יש לו טענות על מה שאני עושה ולא עושה. אתמול הוא אמר שהוא רוצה להתחתן איתי והיום אחרי מריבה הוא אמר שבכלל לא רוצה שנגור יחד.
אחרי יומיים כאלה של עלבונות כאלה ואחרים הערב הרגשתי שדי, לא רוצה להיות שם ולא רוצה לספוג יותר ופשוט נסעתי לדירה שלי בלי להגיד כלום.
יכול להיות שהוא לא יודע איך לחיות בזוגיות ויכול להיות שגם אני לא.
אני חושבת שרציתי להאמין שזה יעבוד אבל בפנים אני לא מרגישה שהוא באמת נותן לי מקום. ניסיתי להתכחש להסוות את רגשותי האמיתיים. אני כבר בעצמי לא יודעת מה אני מרגישה.
עד עכשיו לא הצלחתי להזיז את עצמי ולעבור לגור איתו כי לא האמנתי שזה יעבוד.
מצד שני לגדל תינוק לבד זה גם לא קל וקשה לי לסמוך על עזרה מהמשפחה שלי. הוא יקח אחריות וישלם מזונות אבל החיים היומיומיים הם התמודדות בפני עצמה.
מאכזב ועצוב למצוא את עצמי במצב כזה. ואיך החיים יראו עם תינוק ואיך אצליח לקחת אחריות ולתת לו חיים טובים ויציבות...
הרבה רגשות מודחקים ומועקה שהצטברה. הרבה דברים שאני לא אומרת ולא משחררת מתוכי...
אבד לי קצה החוט...
תמיד.