אני פה אבל לא פה...

stagadam

New member
אני פה אבל לא פה...

אני בתקופה של מבחנים, אתה יודע? אבל בעצם, אולי זה בכלל לא מעניין אותך... הרי שום דבר שהיה קשור בי, לא באמת עניין אותך... הרי חוץ מהעבודה שלך, מהאבא החולה שלך, מעצמך, שום דבר לא עניין אותך. אתה יודע? היה לי יום חמישי מבחן. היה לי מבחן חשוב באוניברסיטה. ובאמצע המבחן, ככה כאילו משום מקום, במקום להתרכז במבחן, על מה אני חושבת? ניזכרתי בנשיקה הראשונה...כאילו לרגע חזרתי לאותו לילה, כאילו יכולתי להרגיש אותה שוב, לנשום אותך. כאילו רק לרגע אחד חזרתי בזמן... לא תפסת עד כמה זה היה משמעותי מבחינתי, סיפרתי לך שזו הנשיקה הראשונה שלי, ואתה,אתה לא הבנת איך אפשר שלא להתנשק עד גיל 20, כמעט 20. הכל היה נראה לך מאוד מתבקש, מאוד פשוט, מאוד רגיל...ואני, אני חוויתי כל דבר בפעם הראשונה, ולפעמים הרגשתי שזה קצת יותר מדי פעמים ראשונות בשבילי... אז עברו חודשיים, אז מה? אסור לי להיזכר? אני צריכה להתנהג כאילו לא קרה דבר? ההורים שלי חושבים כך, הם חושבים שברגע שנפרדים לוקח מקסימום שבוע לאחות את כל הפצעים... הם מקווים להשאיר את השקר שלי מאחור, לשכוח ששיקרתי, לשכוח הכל, כאילו לא היה... אבל זה קשה, קשה יותר ממה שהם מתאים. ובנתיים, אני קצת פה אבל לא ממש...
 

אניהו

New member
ילדה

מה שלומך ילדה? הרבה זמן... אני ממשיך לעקוב אחרייך פה ומגלה שאת לאט לאט מחלימה אבל,כמו אצל כולם, הזכרונות לא מרפים ממך. קשה להתגבר על אהבה ראשונה אבל הזמן הרי עושה את שלו בסופו של דבר. והינה אנחנו גם לפני קיץ ותקופה של חופש ושחרור....וזה מחלים פצעים פתוחים. מנסיון. נכון. אנחנו ילדים לפני שאשליה מתנפצת אבל חוזרים להיות ילדים עם כל אשליה חדשה. ומתישהו מגיעה האחת שהופכת למציאות. שבוע טוב. תמיד פה. אניהו
 
למעלה