אני עצוב
הדמעות שלפני שעתיים יצאו בקושי... עכשיו חונקות לי את הגרון כל המשפחה שלי פה ואני לא מצליח להיות שמח אני לא יכול להעסיק את עצמי בכלום חוץ ממחשבות על העצב הזה כואב לי כל כך ורע וקשה הגוף חלש ונראה כאילו לא ישנתי שבוע כלום לא יעזור אני יודע, סוג של כאב שרק הזמן יכול להחליש לא חיבוקים, לא מילים טובות, לא הבטחות של "יהיה בסדר" - כלום! רק זמן משברים רעים מזה כבר חלפו והם מאחורי ואני יודע שגם זה יעבור אבל כעת הוא פה. אני רוצה לזעוק ולבכות ולשאול "למה"? אבל לא אעשה את זה כי זה לא עוזר לי, לא עזר אף פעם. זה משבר שאני אומר לעצמי שאני חייב לשנות בחיי משהו לטובה, שמשהו אני לא עושה בסדר. שנמאס לי כבר ואני חייב להבין איפה אני טועה. אבל כשהו יחלוף לא יקרה כלום אני יודע, אני לא אשנה כי אני לא יודע איך ומה. והחיים יחזרו למסלולם הרגיל עד למשבר הבא שיכאיב כמו קודמיו והגלגל הזה שוב ידרוס אותי. ושוב לא אבין ושוב אשאל "למה" ושוב לא תהיה תשובה. אז נכון שזו הודעה נטולת מיסטיקה לחלוטין אבל אני מנצל לרגע את מעמדי כחבר בבית הזה מלא הרוח כדי לספר שאני לא מוצא את האושר הזה שכולם מחפשים, ואני רואה סביבי רק אנשים כמוני שרק מחפשים ולא מוצאים. ונמאס לי לשקר ולהגיד שיש אי שם אושר נכסף כי אין. אף אחד שאני מכיר לא מצא אותו. לא הרווקים ולא הנשואים ולא בעלי המשפחות כולם בוכים! כולם "היו מתחלפים אתך היום" לכולם קשה ורע ועצוב וזה לא מה שהם חשבו. אז למה (הינה יצאה השאלה חסרת התשובה לבסוף כי אני אדם אחרי הכל)? למה כולנו פה? למה אין יותר אושר מעצב ? למה אני לא יכול לענות לשאלות האם אתה מאושר? כן אני מאושר!
הדמעות שלפני שעתיים יצאו בקושי... עכשיו חונקות לי את הגרון כל המשפחה שלי פה ואני לא מצליח להיות שמח אני לא יכול להעסיק את עצמי בכלום חוץ ממחשבות על העצב הזה כואב לי כל כך ורע וקשה הגוף חלש ונראה כאילו לא ישנתי שבוע כלום לא יעזור אני יודע, סוג של כאב שרק הזמן יכול להחליש לא חיבוקים, לא מילים טובות, לא הבטחות של "יהיה בסדר" - כלום! רק זמן משברים רעים מזה כבר חלפו והם מאחורי ואני יודע שגם זה יעבור אבל כעת הוא פה. אני רוצה לזעוק ולבכות ולשאול "למה"? אבל לא אעשה את זה כי זה לא עוזר לי, לא עזר אף פעם. זה משבר שאני אומר לעצמי שאני חייב לשנות בחיי משהו לטובה, שמשהו אני לא עושה בסדר. שנמאס לי כבר ואני חייב להבין איפה אני טועה. אבל כשהו יחלוף לא יקרה כלום אני יודע, אני לא אשנה כי אני לא יודע איך ומה. והחיים יחזרו למסלולם הרגיל עד למשבר הבא שיכאיב כמו קודמיו והגלגל הזה שוב ידרוס אותי. ושוב לא אבין ושוב אשאל "למה" ושוב לא תהיה תשובה. אז נכון שזו הודעה נטולת מיסטיקה לחלוטין אבל אני מנצל לרגע את מעמדי כחבר בבית הזה מלא הרוח כדי לספר שאני לא מוצא את האושר הזה שכולם מחפשים, ואני רואה סביבי רק אנשים כמוני שרק מחפשים ולא מוצאים. ונמאס לי לשקר ולהגיד שיש אי שם אושר נכסף כי אין. אף אחד שאני מכיר לא מצא אותו. לא הרווקים ולא הנשואים ולא בעלי המשפחות כולם בוכים! כולם "היו מתחלפים אתך היום" לכולם קשה ורע ועצוב וזה לא מה שהם חשבו. אז למה (הינה יצאה השאלה חסרת התשובה לבסוף כי אני אדם אחרי הכל)? למה כולנו פה? למה אין יותר אושר מעצב ? למה אני לא יכול לענות לשאלות האם אתה מאושר? כן אני מאושר!