אני נסערת,

mykal

New member
תודה על החיזוק.

אני כאן דומעת מדבריך, ריגשת אותי.
באמת תודה. מכל הלב.
 

ayaht

New member


 


ומייקל אני חוזרת שוב על הפסקה השלישית כי את צריכה להפנים אותה -
"תפסיקי לייסר את עצמך על מה שעשית או אמרת.
בעלך בר מזל שיש לו אותך.
לא כל אישה היתה עומדת לצידו חיים שלמים במצבים האלה. "
 

רוני810

New member
נכון. הם זה הם, ואת זו את.

לא כל דבר שמישהו אחר עושה נובע מההתנהגות שלנו.
הרבה פעמים מישהו מדבר אלינו מגעיל כי רב עם אישתו, כי מרגיש לא טוב, כי עצבני על נהג שחתך אותו בבוקר, כי יש לו בעיה אישית. בכלל לא קשור אלינו.
אכן לא תחנכי אותן. בטח לא בגילן ובמצב שבו אתם נמצאים כעת.
וטוב שנתת לה לישון, אפילו שהיא היתה מגעילה אחר כך.
זה שהיא לא בן אדם, לא אומר שאת לא תהיי בן אדם. היא לא מורידה אותך לרמה שלה.

אוהבת ומעריכה אותך מאוד!
ואם הם לא רואים את כל הנפלא שיש בך, זה הם ולא את.
 
צודקת.

וראוי להערכה שאחרי כל השנים, שום דבר מההתנהגות שלהן לא נדבק אליך! תרימי ראש.

וזה שאת מתרחקת, ממש לא אומר שאת מפלצת!
לכל אדם בריא יש יצר שימור עצמי. תשמרי את עצמך לעצמן ולמשפחתך. השקעת מספיק אנרגיות עד היום - זהו! כיבדת את אחותו כאבלה - יש לך שכר אדיר משמים על ההתנהגות האצילה!
ואחרי ככלות הכל, הן האחיות - את אינך חייבת בכבודן. אם עם חמותך עוד היתה התלבטות, מהן התרחקי כמו מאש. הן לעולם לא תשתננה, ולעולם לא יתנו לך את ה"תענוג" שביחס מנומס.
 

שמש 33

New member
אישה יקרה


קראתי דיווח לקוני בפורום אחר ומיד באתי הנה כי הנחתי שאת מאד נסערת למרות או דווקא בגלל ההיסטוריה....
ראשית, אני מאד מאד מבינה את סערת הרגשות בה את נמצאת. המצב מאד מורכב, בן זוגך איבד את אמא שלו, על אף היותה טיפוס אנטיפט, מרושע ומרוכז בעצמו היא האמא היחידה שהיתה לו ואת אמורה להכיל את הכאב שלו ולהתמודד במקביל עם הכאב שלך על מה שהיה, על מה שכבר לא יהיה ועל המשפחה המורחבת החמה שהיתה אמורה להיות לכם, בעולם אידאלי. ובנוסף, גם להתמודד עם אחיותיו הגועליות. זה נשמע מאד קשה ומורכב אבל למרות סערת הרגשות הפנימית המובנת אני רואה שאת מתמודדת עם העניין בדרכך הרגישה והמעוררת כבוד. ועושה עבודה ממש טובה.
אז, כמו ayaht,אני רוצה לחזק אותך - את נמצאת שם בשביל האיש איתו בחרת לחלוק את חייך בצערו.
את לא יורדת לרמה של אחיותיו הגועליות.
את מעמידה גבולות ברורים - מי שמתעלם ממני לא יהיה אצלי בבית.
אין לך מה להצטער על המשפט שנאמר בסערת רגשות - זה כל כך אנושי.והיא באמת מגעילה.
מקווה שעם הזמן סגירת המעגל תביא עמה הקלה והשלמה עם הפרק הזה בחייך, שברובו היה מעבר לשליטתך והבנה שפעלת כמיטב יכלתך בנסיבות הקיימות.
נשמע שהיא הפסידה משפחה מקסימה.
ואת, את נהדרת בדיוק כמו שאת
 
אני משתתפת בצערך....

אני חושבת שזאת גדולה להודות במה שהודת....

אני אומנם לא מכירה את הסיפור ואת הנפשות הפועלות אבל כן הייתי ממליצה לך לנסות אולי לדבר עם גיסותיך...
הייתי מסבירה להן איך את מרגישה ואומרת שאתם בסופו של סבר משפחה ושהיית רוצה לשכוח מהעבר ולהיות משפחה....

לפעמים ברגעים כאלה, דברים כן משתנים....

מקווה שלא תדעו עוד צער....
 
מדובר בסיפור של שנים רבות.

זה אכן הזמן לשכוח את העבר ולהמשיך הלאה. לבד. בלעדיהן.
להציל את השנים שנשארו מכל עוגמת הנפש שידעה עד עכשיו.
 

mykal

New member
בבקשה לא,

אינני יכולה לחשוב יותר על שיחה איתן,
אינני מסוגלת לחשוב שאפגע מהן עוד פעם.

לפעמים גם הידיעה שאני משאירה מאחורי אנשים שאני חיפשתי ורציתי
בקרבתם והשקעתי בכך, והן מעולם לא עשו למעני דבר חיובי אחד,
אלא רק עגמת נפש. אז לא לא רוצה שיחות.
ובבקשה אל תשכנעי אותי בכיוון, כי באופיי אני 'אכנע' לרעיון, כי אני נותנת תמיד עוד הזדמנות.

והפעם החלטתי--לתת הזדמנות לעצמי, לשקט שלי,
למשפחה המדהימה שהקמתי, לטפח את הקשר עם אחי ואחותי.
לא, לא מוכרחים להיות בקשר עם מי שלא רוצה בי--מכבדת את זכותן זו.

יש בי הרבה נכונות לאנשים--אבל אינני מוכנה לתת עוד, ועוד לחיים לסטירות.
את יודעת אולי ההחלטה הזו שלי, תעשה גם להן הרבה חסד.
 
אני מקנאת בך שהגעת להחלטה הזאת...

בשנים האחרונות מאוד נפגתי מאחי למחצה...
הוא מתגורר בארהב וכשאבי גסס, הוא לא הגיע כי "לא יכל לזרוק 500 דולר לכרטיס.."..
אני ואימי מאוד נפגענו אבל ניסיתי שוב ושוב לשמור איתו על קשר...בעיקר כי הוא ממש דומה לאבא...הוא לא ממש משתף פעולה...

אני יודעת שיגיע שלב שבו ישבר לי ואני יפסיק לנסות...

אני לא רוצה לשכנע אותך ולא ללחוץ אבל אני כן חושבת שאם יש מצב לתיקון מערכת היחסים אי פעםהוא עכשיו...

בכל מקרה ההחלטה היא שלך ואת מכירה אותן טוב יותר מכולן פה...

תגיעי להחלטה שא-ת תיהיה שלמה איתה!

מאחלת לך נחת ושבאמת לא תדעי עוד צער.
 
ממש ממש לא!

אני חושבת שבהחלט אמרת ועשית מספיק.

שימי אותן מאחור והמשיכי הלאה
 

הדסהש1

New member
משתתפת בצערכם..זה נמצא כמעת בכל משפחה...

תני לזמן לעשות את שלו..עד לאחר ה 30 העניין יהיה טעון
אתם חייבים להמשיך בחייכם...
 
להציב גבולות

אם הן לא יודעות לכבד אז לא נפגשים יותר, גם לא הבעל

זו דעתי.
 
למעלה