למה מקטרות?? אני לא מקטרת!!
אני מביעה את דעתי. גם אני שמחה עם מה שיש לי - ובמציאות אני לא יושבת כל היום ומקטרת על זה שאני רוצה לעבור כי אני שונאת את ישראל - אבל המחשבה הזאת כן עולה אצלי רבה- כי אני באמת לא אוהבת את הארץ. אני ממש לא יושבת כל יום ומקטרת כמה רע - להיפך - טוב לי בחיים. מה שכן קורה - זה שאני חושבת שעד כמה שטוב לי בחיים - זה לא בגלל המקום שבו אינ חיה - אלא גלל המשפחה שלי,ובגלל החברים שלי, וגם בגלל מי שאני! אני מודעת לעובדה שצריך להתפשר בחיים - אבל יש דברים שבכל זאת - פשוט אני מרגישה שבארץ הזאת אי אפשר לעשות, אי אפשר לחיות בלי פחד. והפחד הזה מפיגועים - כבר הפך אצלי לטראומה שבגללה אני כבר בקושי יוצאת מהבית. הרגשתי יותר בטוחה שהפיגועים היו תמיד באיזור תל-אביב וירושליים -לא הרגשתי טוב עם זה - אבל כן הרגשתי יותר בטוחה. אבל אחרי שלפני שנתיים- ביום שבו חזרתי מביקור בארה"ב לקריות - היה פיגוע במוצקין - כשאני עמדתי במרחק של פחות מ-100 מהמקום - ממש באותו הרחוב הרגשתי שאני פשוט חייבת לעזוב!! ואני מנסה הרבה פעמים לשכנע את ההורים שלי אבל זה לא עובד! אני בחיים שלי עברתי מספיק חוויות עצובות שאני פשוט מעדיפה לעבור ,לצאת מפה. גם אם החוויות שלי לא קשורות לפיגועים. יותר נכון - אני מוכנה לחלוק את זה אתכם - אחותי עברה תאונת דרכים - בגלל השישראלים פשוט לא שמים פס על אף אחד- והיה לה מזל גדול שהיא לא מתה בתאונה הזאת. אצל אמא שלי גילו עכשיו סרטן - וכשצריך להשיג תור לMRI כדי לראות באיזה קצב גדל הגידול- אי אפשר לקבל תור בלי לצרוח עליהם!! זה לא זז אחרת!! ככה שאני פשוט מאוד מעדיפה - לצאת מכאן. לנשום קצת אוויר נקי, שלא מהול בפסולת של מפעלים. וזהו. מקווה שגם אם אתם לא מסכימים אותי- לפחות הבנתם את הצד שלי.
אני מביעה את דעתי. גם אני שמחה עם מה שיש לי - ובמציאות אני לא יושבת כל היום ומקטרת על זה שאני רוצה לעבור כי אני שונאת את ישראל - אבל המחשבה הזאת כן עולה אצלי רבה- כי אני באמת לא אוהבת את הארץ. אני ממש לא יושבת כל יום ומקטרת כמה רע - להיפך - טוב לי בחיים. מה שכן קורה - זה שאני חושבת שעד כמה שטוב לי בחיים - זה לא בגלל המקום שבו אינ חיה - אלא גלל המשפחה שלי,ובגלל החברים שלי, וגם בגלל מי שאני! אני מודעת לעובדה שצריך להתפשר בחיים - אבל יש דברים שבכל זאת - פשוט אני מרגישה שבארץ הזאת אי אפשר לעשות, אי אפשר לחיות בלי פחד. והפחד הזה מפיגועים - כבר הפך אצלי לטראומה שבגללה אני כבר בקושי יוצאת מהבית. הרגשתי יותר בטוחה שהפיגועים היו תמיד באיזור תל-אביב וירושליים -לא הרגשתי טוב עם זה - אבל כן הרגשתי יותר בטוחה. אבל אחרי שלפני שנתיים- ביום שבו חזרתי מביקור בארה"ב לקריות - היה פיגוע במוצקין - כשאני עמדתי במרחק של פחות מ-100 מהמקום - ממש באותו הרחוב הרגשתי שאני פשוט חייבת לעזוב!! ואני מנסה הרבה פעמים לשכנע את ההורים שלי אבל זה לא עובד! אני בחיים שלי עברתי מספיק חוויות עצובות שאני פשוט מעדיפה לעבור ,לצאת מפה. גם אם החוויות שלי לא קשורות לפיגועים. יותר נכון - אני מוכנה לחלוק את זה אתכם - אחותי עברה תאונת דרכים - בגלל השישראלים פשוט לא שמים פס על אף אחד- והיה לה מזל גדול שהיא לא מתה בתאונה הזאת. אצל אמא שלי גילו עכשיו סרטן - וכשצריך להשיג תור לMRI כדי לראות באיזה קצב גדל הגידול- אי אפשר לקבל תור בלי לצרוח עליהם!! זה לא זז אחרת!! ככה שאני פשוט מאוד מעדיפה - לצאת מכאן. לנשום קצת אוויר נקי, שלא מהול בפסולת של מפעלים. וזהו. מקווה שגם אם אתם לא מסכימים אותי- לפחות הבנתם את הצד שלי.
