../images/Emo23.gifאולי גם אני יכולה להמליץ?!
הי פיית השוקו (איזה שם חמוד!!) אובחנתי כחולת לופוס לפני 7 שנים, הייתי אז בת 17 , ילדונת , בסוף התיכון וזה היה שוק גדול בעיקר למשפחה שלי ובטח גם לי. אני זוכרת את עצמי ממש כמו שאת מתארת בכאבים עזים ולא מכירה את עצמי, נאלצתי לעשות את הבגרויות בבי"ח וההתמודדות לא היתה פשוטה, פיזית ונפשית. אבל: (וזה "אבל" גדול לשימחתנו

ברגע שאובחנתי והותאמו לי התרופות המתאימות (אז זה היה קומדין לדילול הדם ופרדניזון )
והיום התרופות שונות, בעזרתה העצמה של פרופ' לנגביץ' המדהימה מתל השומר שאצלה אני מטופלת עד היום (ממליצה בחום) אני מתפקדת באמת כמו "בן אדם רגיל" (אם יש דבר כזה "רגיל"...אני נורא מצטרפת לדעתה של גאיה, הרבה מזה מצוי בראש, בהתמודדת, אני מאמינה שכל אחד הסרט שלו ולי יש את הסרט לופוס ועוד כמה שטויות ורק צריך להאמין שיהיה טוב ולקבל את הדברים בשלווה וברוח טובה). בקיצור, יהיה טוב. המצב משתפר מאוד אני יכולה להגיד שדווקא הלופוס ביגר אותי המון, לימד אותי על עצמי, על החיים, הכריח אותי להתמודד בגיל צעיר יחסית עם משהו לא פשוט והיום אני במידה רבה מודה על כך. בקיצור: תיהי חזקה ואל תיהי קשה עם עצמך מדי. קחי בחשבון שאחרי שימצאו לך אבחנה ותרופה מתאימה, מצבך הפיזי ובעיקר הנפשי ישתפר לאין ערוך!!! נשיקות, ממני.