מה עם חצי הכוס המלאה ?
א. נס משמיים: עם כל המנהרות האלו, החמאס ניסה לפגע דרכן בפעם הראשונה
כשכל הצבא כבר שם באזור ועוד בזכות זה נכנסנו בכלל.
ב. עכשיו נזכרו לשים לב שגם בצפון זה כמעט בוודאות קיים.
ג. מהלכים שעד לפני חודש נחשבו 'הזויים, מה זה בכלל, קיצוני, מטורף',
נחשבים היום ל'אולי, נראה, תלוי, אם נידרש לכך'. אין כמו המציאות.
1000 דיונים תיאורטיים לא שווים כמו קצת מציאות.
ד. הפגנת הכוח הערבית באירופה היא חרב פיפיות (או: שיבריית פיפיות).
בצרפת אסרו עליהם להפגין. יותר מ-200 שנה של זכות ההפגנה בצרפת,
ורק שני גורמים גרמו לקטיעתה (מפיק בה') - הנאצים והערבים...
בעצם בפעם הקודמת שחופש הביטוי נרמס ככה באירופה זה היה
בגלל קריקטורות של מחמד. איומי רצח ואנתפאד'ה וכו'.
כלומר גם אז...טוב...השפעתם המבורכת של שכנינו בכל אומה שזוכה לנוכחותם.
בסוף זה ישחק לטובתנו. לא בגלל הצדק, חלילה, או שבעולם יתפקדו לחובבי ציון.
פשוט בגלל המיאוס והמציאות.
ה. בגדול, הפלשתינים לא הצליחו לגייס מרוב רובו של העולם הערבי אפילו קצה קצהו
של משהו...מכסימום הציטוטים הרגילים וגם זה בקושי.
ו. אני לא יודע למי אתה מתכוון ב'שמאל', אבל נראה לי שאתה מתכוון לשמאל-מאל-מאל
בקצה הקיצוני והשולי מאד מאד של השמאל. זה בקושי שמאל, זה אקסטרה שמאל.
המחאות ה(מועטות) נגד המבצע ואופן ביצוע המבצע, הגיעו לא מה'שמאל הישראלי'
(שבחלקו לפחות עסק גם הוא בהחרבת עזה) אלא מקצה מנעד ההזויים.
בסופו של דבר מי שעוצר בעדנו זה לא ה'שמאל' ואפילו לא הערבים.
זה עולם מערבי שמכור כרגע לחזון מסוים. כשזה ייפול, וזה ייפול, יהיה אולי
אפשר להתנהל אחרת. אבל רק אז. בסופו של דבר אנחנו מדינה זערורית, להזכירך.
מותר לנו להגן על עצמנו, אבל לא יותר מדי ולא כמו הגדולים.