אני משער שאני לא לבדי...
בכללי מה אני מרגיש?
ליבי כבד עם משפחות השכולות והפצועים, ללא ספק כל העניין לא יוצא מהראש, אי וודאות משוועת.
מורגשת מן תחושה (עזה) כזו של החמצת הזדמנות (לתת בראש למחבלים בעזה לדוגמא) שמעורבת בהרגשה כללית מעורבת לגמרי,
אז במה היא מעורבת?
משום מה בהרגשת פחותה של "ביטחון" בכללי, אישית, כאזרח, ירושלמי... שמהולה בהרגשה שעשינו שם "חצי עבודה" כדי לרצות את כל העולם ואת השמאל שאנחנו נכנסים ללחימה "מדוייקת וצודקת" (עד שגם זה לא עזר אבל אז כבר היה מאוחר, כי בני דודים מתים בעזה זה קצת יותר מעניין מתמונות של עשרות טילים מתעופפים למדינה שהכי דופקת חשבון למדינות אחרות בעולם ששמות עליה פס)
זאת הרגשה ממש חרא כשאיזה מחבל מאן דהו וימח שמו או אחר
מפריח את מילות הקסם "הפסקת אש", ואז כאללה הוא אכבר הקבינט מתייצב בהקשב להצעה (לך תסמוך על מחבלים - ברור, (כי אנחנו הצודקים ואנחנו צריכים "להראות לעולם" שהם הרעים - גם אם משלמים על זה במחיר של החיילים שלנו!!)
ההרגשה נהייתה ברורה, במיוחד אחרי שני הפיגועים היום בירושלים. ניסינו לצאת "הכי בסדר עם כולם" בסוף קיבלנו בהפוכה.
שילמנו בהרבה דם כדי שבעולם "יהיו מבסוטים"
פאקינג מחבל עם טרקטור ג'יזס, יש למישהו עכשיו ביצים לעבור ברחוב כשעובד טרקטור? סתם עברה לי בראש תהיה...
אז מה באמת אני מרגיש? ככה מהיומיים האחרונים שהבנתי שזה עוד "מבצע דו שנתי של חצי עבודה כדי להרתיע", שהמדינה שלי, נשמעת בתקשורת כמו איזה זונה להשכרה שמשאירה רגליים פתוחות בסבבה שיבוא המחבל עם הצעה הפיקטיבית עם מילות הקסם "שלום, רגיעה, הודנא, הפסקת אש" ויאללה - יתן בראש בפיגוע כשמתחשק לו, כי זה מה שהם עושים...
והרגשת הביטחון שלי בתחת, מן הסתם בגלל זה. גם על הידידים שלנו האמריקאים ועל ביבי, ש...גמר בחוץ קוראים לזה.
בחיי שאם זה אפילו היה קרוב למצחיק ביום כזה עוד הייתי מצרף סמיילי.
מקווה שמשפחות הנופלים מחיילי צה"ל ואזרחי ישראל לא ידעו עוד צער, מאחל לפצועים החלמה מהרה.
בכללי מה אני מרגיש?
ליבי כבד עם משפחות השכולות והפצועים, ללא ספק כל העניין לא יוצא מהראש, אי וודאות משוועת.
מורגשת מן תחושה (עזה) כזו של החמצת הזדמנות (לתת בראש למחבלים בעזה לדוגמא) שמעורבת בהרגשה כללית מעורבת לגמרי,
אז במה היא מעורבת?
משום מה בהרגשת פחותה של "ביטחון" בכללי, אישית, כאזרח, ירושלמי... שמהולה בהרגשה שעשינו שם "חצי עבודה" כדי לרצות את כל העולם ואת השמאל שאנחנו נכנסים ללחימה "מדוייקת וצודקת" (עד שגם זה לא עזר אבל אז כבר היה מאוחר, כי בני דודים מתים בעזה זה קצת יותר מעניין מתמונות של עשרות טילים מתעופפים למדינה שהכי דופקת חשבון למדינות אחרות בעולם ששמות עליה פס)
זאת הרגשה ממש חרא כשאיזה מחבל מאן דהו וימח שמו או אחר
ההרגשה נהייתה ברורה, במיוחד אחרי שני הפיגועים היום בירושלים. ניסינו לצאת "הכי בסדר עם כולם" בסוף קיבלנו בהפוכה.
שילמנו בהרבה דם כדי שבעולם "יהיו מבסוטים"
פאקינג מחבל עם טרקטור ג'יזס, יש למישהו עכשיו ביצים לעבור ברחוב כשעובד טרקטור? סתם עברה לי בראש תהיה...
אז מה באמת אני מרגיש? ככה מהיומיים האחרונים שהבנתי שזה עוד "מבצע דו שנתי של חצי עבודה כדי להרתיע", שהמדינה שלי, נשמעת בתקשורת כמו איזה זונה להשכרה שמשאירה רגליים פתוחות בסבבה שיבוא המחבל עם הצעה הפיקטיבית עם מילות הקסם "שלום, רגיעה, הודנא, הפסקת אש" ויאללה - יתן בראש בפיגוע כשמתחשק לו, כי זה מה שהם עושים...
והרגשת הביטחון שלי בתחת, מן הסתם בגלל זה. גם על הידידים שלנו האמריקאים ועל ביבי, ש...גמר בחוץ קוראים לזה.
בחיי שאם זה אפילו היה קרוב למצחיק ביום כזה עוד הייתי מצרף סמיילי.
מקווה שמשפחות הנופלים מחיילי צה"ל ואזרחי ישראל לא ידעו עוד צער, מאחל לפצועים החלמה מהרה.