אני מפחדת..........

נוגה 1234

New member
אני מפחדת..........

לא יודעת אפילו מה להגיד............ כל פעם משהו אחר טורף את הקלפים..........
לפני הכל,,סליחה על החפירה..........
הייתה אזעקה. פעם ראשונה ששמעתי אזעקה. והייתי ברחוב.לבד. ולא ידעתי מה לעשות. וקפאתי. לא הצלחתי לזוז. הלב שלי דפק כמו מטורפת. הטלפונים לא עבדו. הייתי אמורה ללכת לחוג, אבל נסעתי הבייתה. ועכשיו הכל בסדר. רק שאני עדיין לא מצליחה להירגע.
אני משוגעת, פסיכית.......... מפגרת....... טיפשה טיפשה טיפשה........
ואני כלכך רוצה לפגוע רק קצת........ ומחזיקה את עצמי.........
ויודעת שעכשיו עם האוכל הכל יחמיר...... לא רעבה, לא רוצה אפילו לחשוב על אוכל...... לא מצליחה להרגע..........
ובבצפר ובכלל היו כל מיני בלאגנים......... הייתה מורה אחת שסיפרתי לה על הבעיה עם האוכל וזה ואיכשהו היא שכנעה אותי שאני יכולה לספר לה הכל ושזה לא יצא משם. אז סיפרתי לה על זה שכשהצלחתי לא להקיא פגעתי בעצמי. והיא סיפרה לעוד מורה והעבירו את זה לאמא.
שונאת את זה שונאת שונאת שונאת. הכחשתי. לא יודעת כמה מאמינים לי בכלל............
היום הייתה לי פגישה במרפאה להפרעות אכילה. בהתחלה הוא אמר שאני לא מתאימה-- כי אני פוגעת בעצמי וכי יש לי (לפעמים) מחשבות על מוות. אמר שהם לא מקבלים אוכלוסיות כאלו. והצלחתי לשכנע אותו שאני יכולה לא לפגוע בעצמי, שיש לי כוח רצון. אמרתי לו את כל הדברים שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. והוא קיבל. בערך. עדיין יש עוד הערכות. אבל אפילו אני לא בטוחה שזה מתאים, מסגרת שמראש לא בטוח שמתאימה, שמתבססת על דברים שאמרתי ,שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. ואיכשהו, כשהוא אמר שאני אמנם בתת משקל, אבל לא ממש בתת משקל חמור, זה עשה לי איזה צביטה בלב. זה גרם לי לרצות להמשיך לרדת.
כמו שאמרתי לו בהתחלה-- ואז חזרתי בי-- אני רוצה לרזות. אני לא רוצה לעלות במשקל. אני לא רוצה להרוס את עצמי. אבל אני לא רוצה לאכול. ואני כל הזמן בקונפליקט עם עצמי.
עזבו, אני סתם משוגעת.
 

נוגה 1234

New member
בבקשה......

יש כאן מישהו.......? כלכך צריכה סתם מישהו שיהיה איתי............
עזבו אני סתם חופרת..... סליחה................
 

כמהאפשר

New member
נוגה..

מצטערת שללא הרבה מילים כרגע.

את כל ההקדמה והכותרת שכתבתי עכשיו הוספתי כדי לא לכתוב את שני המשפטים שבלטו לי מול ההודעה שכתבת-

את לא משוגעת..
את פשוט, (כמו שכתבת)-
מפחדת.

שוב, מצטערת שללא הרבה מילים.
שולחת חיבוק.
את אמיצה.
 

נוגה 1234

New member
תודה....

תודה שאת כאן....... תודה.........
אני לא רואה איך אני אמיצה,
אני הכי מפחדת עכשיו
ואני בכלל צריכה ללמוד למבחן. מחר. לא יכולה להתרכז. לא יכולה לתפקד. לא יכולה לעשות שום דבר.
ואני כבר רואה איך זה שוב הולך להגיע לצומות מטורפים.....
:(
 

כמהאפשר

New member


בואי ננסה לקחת את זה דקה אחר דקה.

צעד אחר צעד, רגעים רגעים.
טבעי לפחד. טבעי להלחץ.
טבעי לאבד נשימות מדי פעם.

אין אדם בעולם שזה לא קורה לו..

בואי ננסה להתמודד ביחד, כאן:)
לא יעזור לנו להכשיל מראש ולדון את עצמנו לגורל מר. מה שכן יעזור לנו הוא לנסות לעבור שניה אחר שניה. נשימה אחר נשימה.
והנה, תראי:) שתיים כבר עברו לנו(יחד):)
 

נוגה 1234

New member
תודה

תודה!
יכול להיות שכולם מפחדים ואין מי שזה לא קורה לו
אבל איכשהו, כל פעם במקרה אחר, בין אם שמישהו מת לנגד עיני
ובין אם זה האזעקה הזאת היום
מפחידה אותי התחושה הזאת של חוסר אונים
השיתוק--
ההרגשה הכלכך מוכרת שכל פעם מציפה מחדש.
אני לא מצליחה לתפקד.
כל פעם כשאני קצת מרימה את עצמי כל פעם הקרקע נשמטת מתחת לרגלי
ואני מפחדת.
מפחדת לישון
מפחדת לשמוע עוד פעם אזעקה.
מפחדת להרגיש עוד פעם תשיתוק.
וכשאני נלחצת, אני לא יכולה לאכול
אחרי 3 ,4 ימים של צומות השבוע
אתמול אמא הכריחה אותי לאכול, אמרה שאם לא היא תאשפז אותי
אבל עכשיו...... אני כלכך מפחדת......... שאני לא יכולה לאכול...
ואני כבר רואה איך הכל קורה מחדש, ממש כמו סרט שכל פעם חוזר על עצמו.......
-סליחה על החפירה-
 

levshavur

New member
לנוגה

שלום לך
אני כל כך זוכרת את האזעקות האלה הייתי אוליי בת 20 כשהייתה מלחמת המפרץ הראשונה ופעם אחת הייתי בחוץ ורצתי הבייתה במהירות הכי מהירה שיכולתי... לא האמנתי שזה קורה... שאני מסוגלת לרוץ כל כך מהר......
וכל המשפחה שלי (וחוץ מאחי ואישתו והאחיין המתוק) כולם בעיר שהייתה אזעקה אתמול, וסבתא שלי הייתה בשואה אז אני מניחה שגם היא מפחדת...זה נורמלי לפחד במצב כזה במיוחד שזו אוליי האזעקה הראשונה בחיים שלך...רוב האנשים מפחדים..ועכשיו שאני כותבת לך הייתה אזעקה כאן בירושלים ולא ירדנו לחדר מדרגות אבל אנחנו באזור מוגן בתוך הבית...אני בלי המכשירי שמיעה כרגע כך שבכלל לא שמעתי את האזעקה רק בעלי הביא אותי ליד החלון שאשמע שבואמת יש אזעקה...אני תוהה מה עושים אנשים שחרשים לגמרי? איך הם יודעים שיש אזעקה...אני לא מפחדת רק נזכרת איך התנדבתי לצבא במלחמת המפרץ הראשונה...גם כשהייתה מלחמה בצפון יצאנו אוטובוס שלם של ליצנים רפואיים מכל מיני מקומות בארץ ונסענו לצפון לבתי החולים לשמח ילדים ואנשים בבתי החולים שם. ואיך שירדנו מהאוטובוס הייתה אזעקה ולא ידענו לאן ללכת אז עמדנו על המדרכה ועשינו שמח ואנשים הביטו בנו בהשתוממות....בינתיים קרובי המשפחה מתקשרים לוודא שאנחנו בסדר....
אני לא חושבת שאת משוגעת או חופרת אני חושבת שאת פשוט מודאגת מהמצב הגופני שלך. זה שאת לא במשקל הכי נמוך זה לא תעודת ביטוח שלא תרדי יותר ולכן את כן זקוקה למסגרת שתשמור עלייך כי בעצמך את אומרת שאת מפחדת שלא תחמירי את המצב. אני הצלחתי להימנע מפגיעה עצמית,,גם את יכולה זה עניין של כוח רצון חזק...ושל פתרונות למצבים שיש לך דחף לפגוע...עדיף לדבר עם מישהו כשזה מרגיש לך ככה...
חיבוק גדול
לבשה
 

נוגה 1234

New member
לבשה..

בינתיים הצלחתי שבוע לא לפגוע בעצמי. שזה מבחינתי המון, כי עד עכשיו הייתי פוגעת בעצמי כמעט כל יום. וגם הצלחתי לא להקיא כמעט שבוע, אבל היום הרסתי תהישג הזה.... אני לא יכולה לדבר עם אפחד כשאני רוצה לפגוע בעצמי, כי כולם יחשבו שאני משוגעת. עם אמא אין על מה לדבר שלא. וחברות- אף אחת לא יודעת. לא על הפגיעה. ולא על האוכל. כאילו.. הן חושדות בקטע עם האוכל.. אבל אני מכחישה הכל... יש רק מורה אחת שיודעת גם על האוכל וגם על הפגיעה, אבל אין על מה לדבר שאיתה אני לא יכולה לדבר כשאני מרגישה צורך לפגוע בעצמי. מה שמשאיר אותי לבד, עם המספריים.....
אני לא יודעת עד כמה אני רוצה שלא להמשיך לרדת. כאילו..... אני לא רוצה להרוס את עצמי. שונאת לראות תצלקות, תשערות שנושרות.. אבל אני גם לא רוצה להשמין. זה כל הזמן קונפליקט..... כי אני לא חושבת שאני רזה, בכלל לא... ויש פעמים שהפחד מההרס עצמי גובר, ואני רוצה להחלים, ויש פעמים, כמו היום למשל, שאני רק רוצה לרזות, רק רוצה להיות רזה, שונאת את עצמי כל חלק וחלק... ואז אני שואלת למה?! למה לנסות להאבק בזה כשאני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. שלא תביני אותי לא נכון, בפעמים אחרות אני יכולה לבכות עד שאני נרדמת רק מעצם המחשבה של כמה שאני הורסת את עצמי.
עם כל הפחד מהאזעקות והחרדת מבחנים (היום היה לי מבחן וכמו טיפשה כלכך נלחצתי שהתחלתי לבכות ואפילו לא עשיתי אותו בסוף) אני עוד אוכלת פחות מבד"כ.. ואני מודעת לזה שזה עניין של בחירות. אבל אני לא רוצה להשמין.......... אוףף, לא משנה..... סליחה על החפירה...
 
את לא משוגעת

יש לך הפרעת אכילה. כל המחשבות שלך מוכרות לכל מי שהייתה שם.
אם המרכז יקבל אותך, זה יהיה טוב. זזדמנות לטיפול בקהילה, שאם תתאמצי בו, בטח יעזור.
אם לא, זו עוד הוכחה שאת צריכה לפנות לאשפוז.

מתי יהיו לך תשובות?
 

נוגה 1234

New member
אבחון..

האבחון במרפאה הזאת ייקח כמה פגישות... אבל בחמישי ישלי פגישה ראשונה עם הדיאטנית...
ומחר ישלי פגישה עם המנהלת של מחלקת האשפוז........ אני מתה מפחד....... לא רוצה ללכת בכלל.......
דחיתי תפגישה הזאת כבר כמה פעמים....
בימים האחרונים, אחרי כל האזעקות והפחד והדפיקות לב, לא יכולתי לאכול כלום או לפחות כמעט כלום.. זה מה שקורה לי כשאני לחוצה..
ועוד היום היה לי מבחן.... וחשבתי... אולי באמת אני פשוט לא רוצה להבריא? כי אני רוצה לרזות, נכון-- אני לא רוצה להרוס את עצמי,
אבל אני לא רוצה לאכול.. ולהשמין.... אז למה בכלל? למה לטפל בזה? כי כל הזמן יש קונפליקט. כל הזמן רוצה לא להרוס אבל לא רוצה להשמין, רוצה להיות רזה לשם שינוי........ לא משנה........
 

levshavur

New member
לנוגה

שלום לך
אני יכולה להגיד לך מהניסיון שלי...כל פעם שיש לך מחשבה אני רוצה לרזות תחשבי אני רוצה להחלים...זה מעצבן אבל בסוף, זה עובד עשיתי את זה כשהיו לי מחשבות אובדניות כל פעם חשבתי רוצה לחיות וזה עבד...אז אוליי במקרה שלך זה יכול לעזור...
לבשה
 
למעלה