אני מפחדת..........
לא יודעת אפילו מה להגיד............ כל פעם משהו אחר טורף את הקלפים..........
לפני הכל,,סליחה על החפירה..........
הייתה אזעקה. פעם ראשונה ששמעתי אזעקה. והייתי ברחוב.לבד. ולא ידעתי מה לעשות. וקפאתי. לא הצלחתי לזוז. הלב שלי דפק כמו מטורפת. הטלפונים לא עבדו. הייתי אמורה ללכת לחוג, אבל נסעתי הבייתה. ועכשיו הכל בסדר. רק שאני עדיין לא מצליחה להירגע.
אני משוגעת, פסיכית.......... מפגרת....... טיפשה טיפשה טיפשה........
ואני כלכך רוצה לפגוע רק קצת........ ומחזיקה את עצמי.........
ויודעת שעכשיו עם האוכל הכל יחמיר...... לא רעבה, לא רוצה אפילו לחשוב על אוכל...... לא מצליחה להרגע..........
ובבצפר ובכלל היו כל מיני בלאגנים......... הייתה מורה אחת שסיפרתי לה על הבעיה עם האוכל וזה ואיכשהו היא שכנעה אותי שאני יכולה לספר לה הכל ושזה לא יצא משם. אז סיפרתי לה על זה שכשהצלחתי לא להקיא פגעתי בעצמי. והיא סיפרה לעוד מורה והעבירו את זה לאמא.
שונאת את זה שונאת שונאת שונאת. הכחשתי. לא יודעת כמה מאמינים לי בכלל............
היום הייתה לי פגישה במרפאה להפרעות אכילה. בהתחלה הוא אמר שאני לא מתאימה-- כי אני פוגעת בעצמי וכי יש לי (לפעמים) מחשבות על מוות. אמר שהם לא מקבלים אוכלוסיות כאלו. והצלחתי לשכנע אותו שאני יכולה לא לפגוע בעצמי, שיש לי כוח רצון. אמרתי לו את כל הדברים שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. והוא קיבל. בערך. עדיין יש עוד הערכות. אבל אפילו אני לא בטוחה שזה מתאים, מסגרת שמראש לא בטוח שמתאימה, שמתבססת על דברים שאמרתי ,שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. ואיכשהו, כשהוא אמר שאני אמנם בתת משקל, אבל לא ממש בתת משקל חמור, זה עשה לי איזה צביטה בלב. זה גרם לי לרצות להמשיך לרדת.
כמו שאמרתי לו בהתחלה-- ואז חזרתי בי-- אני רוצה לרזות. אני לא רוצה לעלות במשקל. אני לא רוצה להרוס את עצמי. אבל אני לא רוצה לאכול. ואני כל הזמן בקונפליקט עם עצמי.
עזבו, אני סתם משוגעת.
לא יודעת אפילו מה להגיד............ כל פעם משהו אחר טורף את הקלפים..........
לפני הכל,,סליחה על החפירה..........
הייתה אזעקה. פעם ראשונה ששמעתי אזעקה. והייתי ברחוב.לבד. ולא ידעתי מה לעשות. וקפאתי. לא הצלחתי לזוז. הלב שלי דפק כמו מטורפת. הטלפונים לא עבדו. הייתי אמורה ללכת לחוג, אבל נסעתי הבייתה. ועכשיו הכל בסדר. רק שאני עדיין לא מצליחה להירגע.
אני משוגעת, פסיכית.......... מפגרת....... טיפשה טיפשה טיפשה........
ואני כלכך רוצה לפגוע רק קצת........ ומחזיקה את עצמי.........
ויודעת שעכשיו עם האוכל הכל יחמיר...... לא רעבה, לא רוצה אפילו לחשוב על אוכל...... לא מצליחה להרגע..........
ובבצפר ובכלל היו כל מיני בלאגנים......... הייתה מורה אחת שסיפרתי לה על הבעיה עם האוכל וזה ואיכשהו היא שכנעה אותי שאני יכולה לספר לה הכל ושזה לא יצא משם. אז סיפרתי לה על זה שכשהצלחתי לא להקיא פגעתי בעצמי. והיא סיפרה לעוד מורה והעבירו את זה לאמא.
שונאת את זה שונאת שונאת שונאת. הכחשתי. לא יודעת כמה מאמינים לי בכלל............
היום הייתה לי פגישה במרפאה להפרעות אכילה. בהתחלה הוא אמר שאני לא מתאימה-- כי אני פוגעת בעצמי וכי יש לי (לפעמים) מחשבות על מוות. אמר שהם לא מקבלים אוכלוסיות כאלו. והצלחתי לשכנע אותו שאני יכולה לא לפגוע בעצמי, שיש לי כוח רצון. אמרתי לו את כל הדברים שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. והוא קיבל. בערך. עדיין יש עוד הערכות. אבל אפילו אני לא בטוחה שזה מתאים, מסגרת שמראש לא בטוח שמתאימה, שמתבססת על דברים שאמרתי ,שאני בעצמי לא בטוחה שאעמוד בהם. ואיכשהו, כשהוא אמר שאני אמנם בתת משקל, אבל לא ממש בתת משקל חמור, זה עשה לי איזה צביטה בלב. זה גרם לי לרצות להמשיך לרדת.
כמו שאמרתי לו בהתחלה-- ואז חזרתי בי-- אני רוצה לרזות. אני לא רוצה לעלות במשקל. אני לא רוצה להרוס את עצמי. אבל אני לא רוצה לאכול. ואני כל הזמן בקונפליקט עם עצמי.
עזבו, אני סתם משוגעת.
