אני מוחה

nutmeg

New member
אני מוחה

שהשתלטו לי על חג שבועות! יש לנו משפחה שגרה במושב. כל שנה הם מזמינים לחג שבועות בגלל שקודם כל זה חג בעל סממנים חקלאיים בעליל שנית בגלל שזהו יום נישואין של חמי וחמותי. כל עוד היינו צעירים והילדים היו קטנים זה היה סבבה. פתאום עכשיו כשהילדים גדלו והם הזדקנו יש לי הרגשה ששומרים על המסורת בשביל לשמור על המסורת. להם כבר אין כוח לארח אבל בכל זאת מזמינים את כולם, ולנו אין כוח לכל הטררם ובכל זאת אנו מגיעים כדי לא לשבור מסורת. המפגשים הם בסדר אבל בשנים האחרונות יש לי תחושה ששני הצצדים רוצים להפסיק את המסורת הזו ואף אחד לא עושה את הצעד הראשון... וכך יוצא שמשנה לשנה שבועות הופך ל"עונש". שתבינו - זה לא שאנחנו לא באים לבקר על בסיס קבוע ולא שמתחמקים מלהגיע אליהם - בכלל לא. אבל פעם אחת ממש בא לי לעשות משהו אחר בשבועות ואני יודעת שזה יתפס כאנוכי להחריד. בנזוגי וילדי תתקוממו על זה שהם נשארו עם העונש בעוד אני הולכת למקום אחר, וישאלו - בצדק - האם גם להם "מותר" לא לבוא. האם את אותה חרות שאני מרשה לעצמי, אפשר ליישם אצל עוד בני משפחה? קשה לי לראות את כולנו לא מגיעים בשבועות כשכל כך מצפים לנו. אני כאילו יכולה להרשות לעצמי לפנטז להדיר את רגלי באופן חד פעמי מהאירוע רק אם יתר בני המשפחה יהיו שם וימלאו את מקומי במשמרת. אוף! רציתי לנסוע עם שלי למטולה!
 

ענתש

New member
נוכחות חובה ?

אין לי מה להגיד לך מעבר לזה שצריך להתחיל לשבור מסורות מתי שהוא... מכירה את זה מקרוב - הפעם הראשונה שהחלטתי לשבור את הסבב המנוהל היטב של ליל הסדר (שנה אצל אמא שלו, שנה אצל אבא שלו, שנה אצל ההורים שלי). כל מה שהייתי צריכה זה סיבה מספיק חזקה (סדר משפחתי ענק לדורותיו של המשפחה שלי דווקא בשנה שהיה התור של אמא שלו). אני חייבת להגיד שאחרי שעושים את זה פעם אחת זה נהיה ממש קל אחרי זה. בקיצור - מה שאת צריכה זה תירוץ ממש טוב לפעם הראשונה. וזה המקום בחיים, לדעתי, ששקרים לבנים מוצדקים בהחלט - הם מונעים מהצד השני להפגע והם לא מזיקים לאף אחד... תהיי יצירתית רק לא יותר מדי, כדי שהשקר יחזיק (למשל - חברה שלי ילדה ועושה בריתה בדיוק בשבועות כי זה חג הביכורים - זה תירוץ מצויין שהוצאתי בשלוף). בהצלחה !
 
עוד אפשרות היא להגיע לאירועים שהכי

מעניינים אותך במטולה. (באופן מרוכז) (אוף! גמני רוצה!... ..אבל צריכה להגיש רביעייה ביום ראשון+בגרות בתנ"ך ומחשבת ישראל)
 

גנגי

New member
אני מוחה

דמעה למקרא הדברים, ויש לי לומר רק דבר אחד (ואת יודעת מהו, מן הסתם): תחשבי גם על עצמך, תפרגני גם לעצמך, תתייחסי לרצונותייך. לא רק לאחרים מותר, גם לך מותר. ואם זה יעלה לך בכמה התרגזויות משפחתיות - שיעלה. לכל דבר יש מחיר. מיום שהתחלתי לחיות לא דרך "מה טוב להם" אלא "מה טוב לי" (כמובן - בלי לפגוע באחרים, ככל שזה אפשרי) - אני הרבה יותר מאושרת. ושאמא שלי תעשה שמיניות באוויר, אם יש לה כוח לזה. ו- כן, זה גובה מחיר מסוים, אבל שווה לי. נכון שידעת שאגיד את זה?
 
אני מוחה

כף. האמת היא, נוטמג, שאני מתפלאת עלייך. לא שאני לא מבינה את הסיטואציה, שהרי אין כמוני סאקרית של נקיפות מצפון פולניות בסגנון של "טוב, אל תבואו אליי לערב החג. אין שום בעיה. גם ככה לא היה לי כוח לבשל, ולא ראיתי את הנכדים כבר המון זמן, אבל אני מבינה שיש לכם תכניות. זה בסדר". עשר שניות אחרי זה כולנו באוטו דוהרים בטרם תשים אמא פולניה קץ לחייה. בקיצור - תירוץ אחד טוב ומושרש (נסיעה לחו"ל? חגיגה חשובה אצל חברה מאוד טובה? פגישת מחזור המתקיימת אחת לשלושים שנה?), ופרצת את הדרך. נדמה לי גם שאם מישהו (את) יתחיל את פירוק המסורת, אולי אפילו תוכלו להגיע למצב של תורנויות מסורת, כך שכל פעם מישהו אחד יוכל להיעלם. ומעבר לזה, נדמה לי שיש לך תמיכה רצינית בבית למהלך - ככה שאם תקחו את הצעד, האש תגיע, אם תגיע, לכולכם ביחד, וזה הרבה יותר קל ככה. לא?
 

nutmeg

New member
אז זהו

שאש לא תגיע ובאמת לא יקרה אסון, אבל לא הייתי משאירה את המשפחה בחג במקום אחד והולכת לחגוג במקום אחר - זה דבר ראשון. דבר שני שמנגן לי על המצפון הוא חמי. איש חולה, שבחשבון שלי לא נשארו לו עוד הזדמנויות רבות למפגשים. נו- אז יצא לכם לראות דרך הקיטור הזה שעוד יש לי לב שפה ושם הוא מפריע לי לתכניות אחרות.
 
למעלה