אוקיי, בבקשה, סיטואציה.
נוטה, שים לב לסיטואציה הבאה וספר לי איך היית נוהג. אתה נשוי באושר מזה 15 שנה ומגדל עם אשתך שני ילדים. החיים אידיליים. אתם מבוססים כלכלית, חיים בסביבה טובה, האהבה פורחת, הכל נהדר. היא בוגדת בך. עכשיו זה כבר הכל עניין של גישה. אם אני - אישית - לא אטמון את ראשי בחול, חיי הנישואים מבחינתי יהפכו לסבל אחד מתמשך, כשאני לא אאמין לשום מילה שיוצאת לה מהפה, וזה לא משנה כמה היא תתנצל. אנחנו חושבים בצורה שונה. אתה חושב - תקן אותי אם אני טועה - שבנסיבות מסוימות, בגידה היא דבר נסלח. אני לא מסכים. אני אעזוב קשר שלא מספק אותי, או שאעשה שמיניות באוויר כדי לשפר את המצב, אבל בכל מקרה לא אפנה למוצא הבגידה. אם אני ארגיש שאישתי לא מושכת אותי, אז אני אדבר איתה ואסביר לה את המצב וביחד נפתור את הבעיה. אני מצפה לאותו הדבר מצידה. בגידה היא לא דבר נסלח *בעיניי*. ואם תיכנס לראש שלי, ותראה שבגידה היא לא דבר נסלח, אז תבין גם למה אני מעדיף פשוט לא לדעת. נכון מאוד - אם בגידה הייתה דבר נסלח בעיניי, אז בהחלט הייתי מסכים איתך, הייתי מעדיף לדעת, ומעדיף לטפל בבעיה. אבל לדעתי פשוט אין טיפול. אין. אני חושב שלעולם לא יוחזר האמון שאבד. אולי הוא יוחזר חלקית. בבסיס, מדובר באחיזת עיניים. פתאום בויכוח שממש לא קשור יקפוץ לו התסכול הרדום הזה. פתאום, כשבן הזוג יאחר הביתה קצת, אז יתחילו לקנן חשדות. אני מסכים איתך שלחיות באטימות כלפי הדברים שקורים סביבך זה לא בריא, אבל לפעמים זה המפלט הפחות גרוע. אני אתן לך דוגמה אחרת, להבדיל אלף הבדלות, כדי להציג את העניין של "אנשים מסתגלים לדברים רעים מסוימים כדי שיוכלו לחיות את חייהם בצורה תקינה". באיסלנד לפני כמה שנים הייתה מפולת שלגים. נהרגו 6 אנשים. המדינה הכריזה שבוע (!) אבל. עכשיו תשליך את זה על הפיגועים בישראל. אם היה לנו - לא שבוע, אלא יום אבל אחד, על כל 6 הרוגים, אנחנו פשוט היינו באבל מתמיד. אז נכון, זה רע מאוד שהתרגלנו למוות. אבל אי אפשר אחרת. אתה לא יכול לבכות כל היום. אתה פשוט לא יכול. רע? נכון. זה רע. אבל אין אפשרות אחרת, עד שלא ישתנה מהותית המצב. כשיהיו לנו 6 הרוגים בשנה, אז נכריז שבוע אבל. ואם נחזור לענייננו, אז כן. אני מעדיף - במקרה הספציפי הזה - לטמון את ראשי בחול, מאשר לדעת שנבגדתי ולאבד קשר, שאולי הוא ממש טוב חוץ מהנקודה הזו. זו דעתי, ואני מבין גם את הגישה שלך ושל ליאן. אתם פשוט יוצאים מתוך נקודת הנחה שבמקרים מסוימים בגידה היא דבר נסלח. זו נקודת המוצא, שעליה כבר אין הסכמה בינינו.
