אני מודה.

אני מודה.

חטאתי. טעיתי. נפלתי. מעדתי. כן, בגדתי בחברה שלי שאני כ"כ אוהב. אני בן 24 יוצא עם בחורה מטריפה, חכמה, אוהבת רק אותי, היא בת 22. לא משנה כרגע איך ומה אבל שכבתי עם מישהי אחרת. אני מתבייש בעצמי. לספר לחברה או לא?
 

אלדד26

New member
אוקיי....

תשמע, אני לא אכחיש. לדעתי, פעם בוגד - תמיד בוגד. אבל אולי אתה תוכיח לי (או לפחות לעצמך) שאתה יותר חזק מהקביעות שלי, ולא תעשה זאת יותר. לספר? זו שאלה קשה מאוד. עקרונית, אם אתה יכול לחיות עם מה שעשית, ואתה יכול להסתיר את מה שעשית, ואתה לא תעשה את זה יותר לעולם - אז לא, אל תספר. זה יהרוס את האמון שלה בך, ואם אני במקומה הייתי קם ועוזב. את המעשה שלא היית צריך לעשות - כבר עשית. עכשיו השאלה היא... האם תמשיך לעשות את זה, או שלעולם, לעולם לא תתפתה שוב. אם באמת אף פעם לא תתפתה שוב, אז... אל תפגע בה. מה שהיא לא יודעת, לא יכאיב לה. אבל אם אתה תעשה את זה שוב, אתה לא ראוי לה ומגיע לך שהיא תעזוב אותך.
 

Weird Eyal 21

New member
בולשיט!!!

אתה חייב לספר לה!! אם אתה אוהב אותה אז אתה חייב להיות כנה איתה!!!! מה זה מה שהיא לא יודעת לא יכאיב לה?????. חשבת אולי שיש את הסיכוי הכי קלוש שהיא תשמע על זה מצד שלישי????. אתה יודע מה זה יעשה לה????. ככה אולי היא תסלח לך אבל אם היא תדע א זה ממישהו אחר היא בחיים לא תחשוב אפילו לסלוח לך לכן לדעתי אתה חייב לומר לה
 

אלדד26

New member
אני גורס אחרת

אני טוען שלא משנה מה יהיה - אם היא תדע היא לעולם לא תסלח לך באמת. תמיד יקנן בה החשד, אם היא תדע שבגדת בה פעם. תגיע קצת מאוחר הביתה... והיא תחשוד. תתעכב בעבודה... והיא תחשוד. תצא עם ידידה... והיא תחשוד. בקיצור, לטעמי האישי - הקשר לא יכול לשרוד אחרי בגידה באמון. וכן, בהחלט, מה שאני לא יודע לא מכאיב לי. אולי היה יותר רציונלי לדעת את הדברים האלו, אבל החיים היו בלתי נסבלים אם הייתי יודע את כל הדברים הרעים שמתרחשים סביבי. שוב - אני לא יכול להדגיש את זה מספיק - מדובר בדעתי בלבד. לדעתי, אחרי בגידה אין סליחה. אז יגואר - אם אתה רוצה לשמור על הקשר, אז אל תספר לה ולעולם אל תעשה זאת שוב!!!
 

ליאן.

New member
אלדד, אני לא מבינה אותך

איך אתה מסוגל לסתור את עצמך ככה ? אתה פותח במשפט "פעם בוגד - תמיד בוגד" ומסיים ב- "לעולם אל תעשה זאת שוב". ולגבי= עדיף לא לדעת, אולי אתה בעצם אומר שעדיף לא לדעת עד שתופסים את האקט מתבצע על חם ? כי אתה לא אומר שזה לא מתבצע, אתה אומר שעוד לא גילית על זה ואולי כל עד אתה לא יודע על זה, זה לגיטימי שיקרה ? ברור שאתה מחפש לברוח מהכאב שבגילוי בגידה, אבל אתה באמת חושב שהכל תקין כל עוד הבגידה מקיימת ?
 

אלדד26

New member
אני מסכים שיש הרבה סתירות בדבריי.

תשמעי, יש לי כאן התנגשות רצינית. מצד אחד אני נוטה לתת אמון בבנאדם... מצד שני, אני באמת חושב שמי שמעד פעם אחת יעשה זאת שוב, בייחוד אם לא נתפס. וברור שזה לא לגיטימי. השאלה היא, ליאן, מה היית מעדיפה? בואי נניח - כמשהו נתון - שהחבר שלך בוגד בך. זה קורה בכל מקרה. עכשיו נניח שזו חולשה שלו, ושחוץ מזה הוא באמת גבר חלומותייך. נניח. ונניח עוד - שהוא עשה את זה 3 פעמים כשהיה בנסיעה מהעבודה בחו"ל, וזהו. ויותר הוא לא יעשה את זה. עכשיו... מה היית מעדיפה? לדעת - ואז תמיד, *תמיד* לחשוד בו - ולא יעזור כלום, כי אנחנו בני אדם וכשמישהו מועל באמוננו, האמון לעולם לא יוכל באמת לחזור; או לא לדעת - ולהמשיך בחיים כרגיל, כשהבגידה נשארת מאחור. מה היית מעדיפה? אני הייתי מעדיף לא לדעת. זה אולי נשמע כמו בריחה מהכאב, אבל זה פשוט מניעת שבירת הקשר. אני לא הייתי יכול להישאר בקשר אם הייתי מגלה שהחברה שלי בוגדת בי. יותר מזה, הייתה לי בעיה עם אמון בבחורות *אחרות* במשך תקופה מסויימת, אם זה היה קורה. אז אני מודה - בנקודה הזו יש התלבטות מאוד קשה בין הצורך לדעת לבין ההעדפה של שימור הקשר בסטטוס קוו מסוים. ולגבי הסתירה... כן, נכון, אני מאמין ולא מאמין בו זמנית. אני לא יודע במה להאמין כאן, כי אין לי נתונים מדויקים. ההרגשה שלי והנסיון (הלא כל כך גדול, ראוי לציין) שלי אומרים לי שאין כזה דבר מעידה חד פעמית - אבל אולי אני טועה, ואם אני טועה אז כדאי שהיגואר שלנו יעצור את עצמו.
 

voguemaster

New member
קשה המצב לא ?

אני לא מכיר את טיב היחסים שלכם, אבל תהיה בטוח שהם הולכים להשתנות. ומשום מה לנשים יש יכולת מובנית להריח דברים מהסוג הזה. אלדד צודק כשהוא אומר שמה שאנחנו לא יודעים לא פוגע בנו. מצד שני, יש תמיד סיכוי שהיא תגלה. ואני חושב שמי שבוגד, סופו שיבגוד שוב, או לפחות בסיכוי גבוה. לכן הייתי מציע לך להיזהר במה שאתה עושה מעכשיו. אני בטוח שאתה יכול לשכנע את עצמך שזה היה חד פעמי, אבל אל תשלה את עצמך שזה כך, אתה לא אובייקטיבי. לפי דעתי, בסופו של דבר תיאלץ לספר לה גם ככה. תיאלץ לספר, והיא תיאלץ לעזוב אותך... אלי
 

אלדד26

New member
אוקיי, זה הזמן לסיפור.

הכרתי שני זוגות. בשני המקרים הייתה בגידה (פעם מצד הבחורה בבחור, ופעם להיפך). במקרה הכרתי את הבוגדים. במקרה הם גם סיפרו לי על זה. הבוגדת סיפרה לחבר שלה. הבוגד לא סיפר לחברה שלו. הקשר הראשון המשיך עוד שנה, עד שבסוף התפוצץ בכעס כשהבחור מאשים אותה שהכל בגללה (למרות שלטענתה היא לא בגדה במשך הזמן הזה). כל השנה הזו הייתה קשה להם נורא. כל הזמן ריבים מטופשים כשמדי פעם הוא היה זורק לה משהו נוסח "טוב, אני לפחות נאמן בקשר הזה", בלי קשר לכלום. זה ישב לו על הנשמה ולא נתן לו מנוח. אותו בחור, אחרי שנפרד מהבוגדת, לא היה מסוגל לתת אמון באף אחת אחרת. לקח לו 4 שנים לצאת מהמצב הקטטוני הזה. הוא כל הזמן היה מאשים בחורות בכך שהן לא נאמנות. כמובן - לרוב על לא עוול בכפן. הקשר השני נגמר אחרי חצי שנה, מסיבות אחרות. הבוגד לא סיפר דבר; והקשר נגמר בסדר גמור. לבחורה אין מושג, ואם תשאלו אותה - אז לא, אף אחד לא בגד בה. אז אוקיי. זה לא יפה לעבוד על אנשים. זה לא יפה להסתיר דבר גדול. אבל הנבגד נפגע הרבה הרבה יותר מאותה נבגדת, שלא ידעה על זה בכלל. אז יגואר: לסתום את הפה יפה, לדפוק את הראש בקיר חזק חזק, ולא לעשות את זה יותר בחיים.
 

ליאן.

New member
אבל אלדד..

אני לא ארצה להיות בת זוגתו של מישהו מישהו שבגד/בוגד בי לעולם! כשאתה אומר לא לדעת ´לא לדעת´, ´לעבוד על אנשים´ ו´להסתיר´ אתה בעצם מתחמק מלהגיד ´לבגוד´, ´לשקר´ ´להרוס את האמון´ ´לחשוק באחרת´ ´להרוס את הקשר´. ברור לחלוטין שלא ארצה להיות מודעות או להתקל בסיטואציה שכזו בימות חיי לעולם. אך אם אין ברירה, אז אין ברירה.. אחרת זה לתת לגיטימציה לבגידה. לפעמים מגלים בגידות גם כשלא רוצים לדעת. ומה אז ? אני מכירה מישהו שהלך לבקר את החברה שלו ותפס אותה במהלך אקט נמרץ עם מישהו. באותו רגע הוא זרק את המפתחות שלה ועזב. מאז הוא לא שמע ממנה. ברור שהוא היה מאודדד פגוע. אבל הוא נמנע מלכליל והתאהב. זה דבר מאוד קשה לעשות אבל החיים ממשיכים ואנשים מתמודדים, כל אחד עפ"י תובנותיו האישיות וניסיון החיים, יכולות ההסתגלות וחסינות האופי. מישהי אחרת שאני מכירה סיפרה לי שתפסה את החבר שלה עם החברה הכי טובה שלה. כשניסה להתפייס (יומרני) איתה, הוא רצה שתשכב איתו (יומרני2), וחטף נשיכה הגונה בז**. מאז היא לא שמעה ממנו (ז"א מאז אותה צווחה) וכנראה שגם לא תשמע.. החברה, גם היא הסטוריה. היא נבגדה משני הכיוונים, זה לא היה קל, אך היא שרדה. אנשים לומדים להתחשל (בלית ברירה) וזה לא סוף העולם, למרות שבאמת נדמה. לאחר ´הפרידה´ היא בחרה שלא להתחייב לקשרים משום שלא הרגישה מוכנה, אך יצאה והכירה אנשים ואהבה את החיים.
 

אלדד26

New member
תראי -

ברור שגם אני לא ארצה להיות בן זוגה של מישהי שתבגוד בי. אבל אם כבר ניתנת לי זכות הבחירה בנקודה הזו, אני בהחלט אעדיף לא לדעת. יש מקרים בחיים שבהם אנשים עוצמים עיניים, ואז זה חמור. למשל, התעלמות מקולות של מכות שבוקע מהדירה השכנה. התעלמות מזה שלחברה שלך לספסל הלימודים יש סימנים כחולים בגב. וכו´. אבל בגידה... תראי, יש אנשים חלשים. אני לא נותן פה לגיטימציה לבגידה. אני פשוט יודע שזה קיים, ובאחוזים ניכרים ביותר. לא סתם יצאה הסטיגמה של "אין גבר נאמן". יש אחוזים גבוהים מאוד של גברים שבוגדים. אולי לא בגיל 25, אבל עם השנים כן. אז נכון, אני לא מעלה על דעתי בכלל אופציה כזו מצידי. אני לא אבגוד - ועצם הגישה שלי תגרום לי לעצור את עצמי, בגלל הדה-לגיטימציה. אבל אני לא יודע עם זוגתי באשר תהיה לא תבגוד גם היא. אם היא תבגוד ואני אדע, אני אעזוב אותה מייד. לא משנה אם תפסתי אותה באמצע האקט, או שנודע לי אח"כ, או שהיא סיפרה לי. אמוני נפגע ולעולם לא יהיה שלם. אם היא תבגוד ולא אדע, אז זה כאילו שהיא לא בוגדת. אני לא יכול להעלות על דעתי תוצאות לטווח ארוך (כמו שיש כמובן במקרים של אלימות למשל), ולכן אני מסוגל להתעלם מזה. זה כמו השאלה הפילוסופית על העץ ביער. אם הוא נופל ואף אחד לא שומע, האם יש רעש או אין רעש? והתשובה הסטנדרטית היא - למי אכפת? מקווה שהבנת אותי
 
אשרך, כמובן...

אבל אם לקבור את הראש בחול לא נראה לך כמו מעשה תמים עד כדי גיחוך, קטונתי. אם לא תדע שהיא בוגדת גם לא תדע למה, לא תדע אם זה בגללך, בגללה, בגלל האיש שבקיר... ופועל יוצא מזה, אם יכולת לעשות משהו כדי למנוע את זה, או לפחות ללמוד מזה משהו להבא. כי כשבוגדים בך, זה הזמן ל-"הבא". לחיות באותה אטימות כלפי הדברים שקורים סביבך זה אף פעם לא בריא... בטח לא בקשר רומנטי, שאמור להבנות מתשומת לב לפרטים, בין היתר.
 

אלדד26

New member
אוקיי, בבקשה, סיטואציה.

נוטה, שים לב לסיטואציה הבאה וספר לי איך היית נוהג. אתה נשוי באושר מזה 15 שנה ומגדל עם אשתך שני ילדים. החיים אידיליים. אתם מבוססים כלכלית, חיים בסביבה טובה, האהבה פורחת, הכל נהדר. היא בוגדת בך. עכשיו זה כבר הכל עניין של גישה. אם אני - אישית - לא אטמון את ראשי בחול, חיי הנישואים מבחינתי יהפכו לסבל אחד מתמשך, כשאני לא אאמין לשום מילה שיוצאת לה מהפה, וזה לא משנה כמה היא תתנצל. אנחנו חושבים בצורה שונה. אתה חושב - תקן אותי אם אני טועה - שבנסיבות מסוימות, בגידה היא דבר נסלח. אני לא מסכים. אני אעזוב קשר שלא מספק אותי, או שאעשה שמיניות באוויר כדי לשפר את המצב, אבל בכל מקרה לא אפנה למוצא הבגידה. אם אני ארגיש שאישתי לא מושכת אותי, אז אני אדבר איתה ואסביר לה את המצב וביחד נפתור את הבעיה. אני מצפה לאותו הדבר מצידה. בגידה היא לא דבר נסלח *בעיניי*. ואם תיכנס לראש שלי, ותראה שבגידה היא לא דבר נסלח, אז תבין גם למה אני מעדיף פשוט לא לדעת. נכון מאוד - אם בגידה הייתה דבר נסלח בעיניי, אז בהחלט הייתי מסכים איתך, הייתי מעדיף לדעת, ומעדיף לטפל בבעיה. אבל לדעתי פשוט אין טיפול. אין. אני חושב שלעולם לא יוחזר האמון שאבד. אולי הוא יוחזר חלקית. בבסיס, מדובר באחיזת עיניים. פתאום בויכוח שממש לא קשור יקפוץ לו התסכול הרדום הזה. פתאום, כשבן הזוג יאחר הביתה קצת, אז יתחילו לקנן חשדות. אני מסכים איתך שלחיות באטימות כלפי הדברים שקורים סביבך זה לא בריא, אבל לפעמים זה המפלט הפחות גרוע. אני אתן לך דוגמה אחרת, להבדיל אלף הבדלות, כדי להציג את העניין של "אנשים מסתגלים לדברים רעים מסוימים כדי שיוכלו לחיות את חייהם בצורה תקינה". באיסלנד לפני כמה שנים הייתה מפולת שלגים. נהרגו 6 אנשים. המדינה הכריזה שבוע (!) אבל. עכשיו תשליך את זה על הפיגועים בישראל. אם היה לנו - לא שבוע, אלא יום אבל אחד, על כל 6 הרוגים, אנחנו פשוט היינו באבל מתמיד. אז נכון, זה רע מאוד שהתרגלנו למוות. אבל אי אפשר אחרת. אתה לא יכול לבכות כל היום. אתה פשוט לא יכול. רע? נכון. זה רע. אבל אין אפשרות אחרת, עד שלא ישתנה מהותית המצב. כשיהיו לנו 6 הרוגים בשנה, אז נכריז שבוע אבל. ואם נחזור לענייננו, אז כן. אני מעדיף - במקרה הספציפי הזה - לטמון את ראשי בחול, מאשר לדעת שנבגדתי ולאבד קשר, שאולי הוא ממש טוב חוץ מהנקודה הזו. זו דעתי, ואני מבין גם את הגישה שלך ושל ליאן. אתם פשוט יוצאים מתוך נקודת הנחה שבמקרים מסוימים בגידה היא דבר נסלח. זו נקודת המוצא, שעליה כבר אין הסכמה בינינו.
 
מאיפה הבאת את הילדים?!

מדובר על בחור ובחורה, צעירים, רווקים, במערכת יחסים קלוקלת (אחרת לא היה מקום לבגידה)... יש פה רק פתרון אחד, לספר, לוותר ולהמשיך הלאה. מה שאתה עושה עם זוג נשוי עם ילדים, זה כבר סיפור אחר לגמרי... פה כבר דרוש תכנון קצת יותר אסטרטגי, כי זה גם תלוי בגיל הילדים, בבגרות הנפשית שלהם, בבשלות הסוציאלית שלהם, חלוקת רכוש ועוד אי אילו פרמטרים שמשנים את כל התמונה... שיכולים להפוך בגידה ל-"נסלחת", בין אם תרצה או לא תרצה, לפחות על פני השטח. בני זוג צעירים ורווקים יכולים להרשות לעצמם לא לעשות הנחות, יכולים לכעוס, לדרוש ולהתלונן... וכל עוד הם יכולים להרשות לעצמם? אדרבא, מומלץ אם לא מתבקש! ופה ההבדל... הוא בגד? היא בגדה? שיספרו, יוותרו ויגמרו עם זה. אם אחד מהם הגיע לצורך של לבגוד בשלב כזה של מערכת יחסים, אז כנראה שאין שם מספיק בשביל שיהיה שווה להתאמץ... אהבה או לא אהבה.
 

אלדד26

New member
אז למה לספר?

תסכים איתי לפחות שקיימת האפשרות, שאם בן הזוג יידע שהוא נבגד, הוא יאבד את אמונו לזמן ארוך מאוד (אם לא לתמיד)? האפשרות הזו קיימת, ראיתי אותה מתרחשת במציאות. אתה צודק. אם הגעת למצב של בגידה, אז הקשר ככל הנראה קלוקל ואין לו מקום. אז שייפרדו, אבל היא לא חייבת לספר. לא חבל להרוס את דעתו של אותו בחור? לדעתי זה חבל. ולגבי זוג נשוי... תשמע, אולי אני נאיבי, אבל אנשים שחיים יחד למרות שאינם סובלים זה את זה, או שאין ביניהם אמון בסיסי, הם בבעיה קשה מאוד. אני לא מאמין שהייתי יכול לסבול כזה דבר בשקט.
 

טל קר

New member
תחשוב טוב טוב מה גרם לך לעשות את זה

ומה ימנע ממך מלעשות את זה בעתיד. אני חושבת שזה מאוד משנה איך ומה, גם לחשבון נפש עם עצמך, וגם באיך שתספר את זה לחברה שלך, בנוגע למה שיבטיח שזה חד פעמי. יש הבדל בין "העבירו גראס, החלטתי באופן חד פעמי לקחת שאכטה, זו היתה טעות, זה סיחרר לי ת´מוח ופגע לי בשיפוט, התעוררתי בבוקר וגיליתי מישהי לידי וגיליתי לזוועתי שהיינו ביחד בזמן שלא זכרתי, חטפתי גועל ונשבעתי לעצמי לא לעשן יותר" לבין "אני מצטער בובה, אבל הייתי חרמן ואת הלכת לחברה, ובדיוק פגשתי כוסית זה מה יש". סליחה על ההקצנה.
 

אלדד26

New member
ליאן -

שווה להריץ על זה סקר, לא? האם הייתם מספרים לחבר/ה? או, האם לדעתכם צריך לספר?
 

ליאן.

New member
למה בגדת בה מלכתחילה ?

ואיך תוכל לקרוא לזה מעידה ? הרי זה היה מתוכן וברור. לא ? העובדה שאתה מתחרט על זה רק לאחר האקט לא ממש לטובתך. אם היא לא רק החברה, אלא החברה גם הכי טובה טובה שלך, איך באמת תוכל לשמור ממנה סוד שכזה ? הרי זה רק ירחיק בינכם.. בכללי, צריך לעשות הפרדה בין הדברים שיושבים לך על המצפון, שאתה לא יכול לשמור בלב, חייב להתוודות עליהם וזו הסיבה שאתה מספר (ללא קשר לרגשותיה היא וללא קשר לעובדה שהיא צריכה/לא צריכה לדעת מהם), לבין הדברים שאתה מספר משום שאין ברירה וחובתך לספר. אני לא יכולה לעשות את ההחלטה הזו בשבילך. מה גם שאם אתה חושב שלא לגלות לה משום שיהיה לך הרבה יותר קל שלא להתמודד עם כל ´הבלאגן´ של הבגידה ופרידה אפשרית, הרי אתה חושב רק על עצמך. לדעתי, עלייך לתת לה להחליט מה היא רוצה לעשות עם חבר שבגד ולא לחשוב על אם להסתיר ממנה משהו או לא אלא רק איך לספר לה. קח בחשבון שזה עלול להגמר רע מאוד (לא רק לך) ואמון בבן/ת זוג זה דבר שמאוד קשה לשחזר ולעיתים בכלל לא. הטעות (כדבריך) כבר נעשתה, כל מה שנותר לך זה ליטול עליה את האחריות.
 

אתיש

New member
לא לספר

למזלי - לא חוויתי את זה אבל החברה הכי טובה שלי כן והחבר שלה התלבט אם לספר לה או לא - ובסוף הוא סיפר מבחינתו זה היה באמת סטוץ חד פעמי (הוא גם חבר שלנו) אבל היא לא סלחה ולא שכחה והחיים המשופים נהפכו לסיוט ביחד והם נפרדו כרגע הוא לבד והיא לבד אבל היא איבדה כל אמון בגברים והוא מבכה על המעידה שלו היא אמרה שעדיף היה לה לא לדעת כי מה שלא יודעים - לא כואב אז אם אתה יכול לחיות עם זה - אל תספר ותשמור את הסוד לעצמך.
 

אלדד26

New member
הוא לא חושב רק על עצמו.

אם הוא מסתיר, יש בזה משום המחשבה עליה. נכון, זה אולי נשמע אבסורדי ופאתטי. אבל נניח שהוא הגיע למסקנה הבאה - "אוקיי. מעדתי. עשיתי משהו רע. לעולם, לעולם, לעולם לא אעשה זאת שוב." אז אם הוא לא יספר, יכול להיות שהקשר ימשיך להתקיים במתכונת הגיונית. אם הוא יספר, אמונה ייפגם לעד. ותשמעי, ליאן, זה שיש אנשים שמתגברים על זה - זה לא אומר שכולם מתגברים על זה. לפעמים אנשים סוחבים איתם פגיעה רצינית מאוד באמון בגלל זה. אני יכול להצביע על הבדל ברור בין בחורות שיצאתי איתן ונבגדו בעבר (ואיכשהו תמיד היה לי את הכשרון לזהות את זה אחרי זמן מה), לבין בחורות שלא נבגדו. אנשים - רוב האנשים - נולדים מאוד תמימים. עד שלא פוגעים בהם, הם נותנים אמון מלא. ושוב... אני לא מצדיק בגידות. אבל אני כן חושב שמה שאתה לא יודע - לא מכאיב לך. יש דברים שאסור לעצום עליהם עיניים - ויש דברים שאפשר.
 

bib011

New member
תהיה גבר

ותספר לה את האמת. אין כמו האמת, וכמו שאתה כבר יודע בסוף הכל צף על פני המים. אז קצת אומץ ותושיה ולספר... מה שיהיה יהיה בהצלחה
 
למעלה