ישראל תשמב
New member
אני מאוד עצוב,,,
אחותי שרהלה בת 20 מתחתנת הערב עם בחור ישיבה, ואני לא הוזמנתי,,, אמא שלי התחננה לאבא שלי שיתן לי להגיע אבל אבא ושאר הזכרים במשפחה לא הסכימו בשום פנים ואופן ,הם אמרו לא יקום ולא יהיה , הכופר לא יהיה בשום פנים ואופן בחתונה, אבל האמת שמה שהכי איכפת לי זה הסירוב של אבא לראות אותי, והשנאה שיש לו עלי,אוי כמה זה כואב לי, החוסר התחשבות שלו ,הוא לא חושב על הקשיים הרבים שהיו לי בישיבה, הוא אפילו לא שומע אותי,הוא רק כואס ושונא אותי, עכשיו בשבע וחצי בערב אחותי חיהלה מתקשרת ואומרת לי שרוליק, כולנו מאוד אוהבים אותך ורוצים שתשמע את החופה בטלפון, ותוך כדי אני שומע את כל בני ביתי בוכים ועצובים על זה שאני לא בחתונה, ובסוף גם החתן ניגש לטלפון ואמר לי שרוליק, אני זוכר אותך עוד מהחברה,למדנו חברותא בחברת הילדים כל ערב,,,שרוליק ,למה הלכת רחוק? תחזור ,תחזור,,, אני כבר בכיתי,לא יכולתי יותר,,, הייתי כ"כ עצוב כ"כ שבור,,, בסוף אני שומע את תחילת החופה,הניגון היפה,הכ"כ עתיק,,, ואת קול הדודים שלי,חיים יוסי ועוד הקול דפק ורעם ושבר את ליבי,והניגון המשיך,,, הבנתי שאוטוטו אחותי מתחתנת ועוד דור יבוא לעולם,,,, עוד אחיינים שאני לא יכיר ואולי לא יראה,לעולם! לא יכירם ולא אנשקם,אני שומע את קריאת הכתובה הכל בלשון עברית-אשכנזית הכל הולך אותו הדבר ,עולם כמנהגו נוהג,עוד אחות מתחתנת,ואני נשאר מרחוק אותי הם לא רוצים להכיר,בעיניהם אני"מומר"ורשע,,,כמה שזה כאב וכואב לי,,, ואח"כ אימי ניגשת ובוכה לי בטלפון,שרוליק תחזור הביתה,לאן הלכת?למה הלכת? הרגשתי שלמרות הכל אני שם במרכז הענינים ובסופו של דבר כולם כן חושבים וכואבים עלי,,,תוך כדי אני שומע את חלוקת הברכות והכיבודים, הכל התנהל בשפת האידיש,דאר פעטער הרב הגאון ר וכ"ו,,, בסוף שמעתי את שבירת הכוס,,, שמעתי את ה"מזל-טוב" כל אחיותי ואח אחד ניגשו לטלפון ואמרו כולם בזה אחר זה בזה הלשון, שרוליק ,מזל טוב,בקרוב אצלך ותחזור הביתה,מחכים לך,,, הדבר היחיד שמנחם אותי בערב זה היא העובדה שבכל זאת האמא וחלק מהמשפחה "כן" חושבים עלי,,,וגם הם מאוד כואבים שאני רחוק והם רחוקים,,,
אחותי שרהלה בת 20 מתחתנת הערב עם בחור ישיבה, ואני לא הוזמנתי,,, אמא שלי התחננה לאבא שלי שיתן לי להגיע אבל אבא ושאר הזכרים במשפחה לא הסכימו בשום פנים ואופן ,הם אמרו לא יקום ולא יהיה , הכופר לא יהיה בשום פנים ואופן בחתונה, אבל האמת שמה שהכי איכפת לי זה הסירוב של אבא לראות אותי, והשנאה שיש לו עלי,אוי כמה זה כואב לי, החוסר התחשבות שלו ,הוא לא חושב על הקשיים הרבים שהיו לי בישיבה, הוא אפילו לא שומע אותי,הוא רק כואס ושונא אותי, עכשיו בשבע וחצי בערב אחותי חיהלה מתקשרת ואומרת לי שרוליק, כולנו מאוד אוהבים אותך ורוצים שתשמע את החופה בטלפון, ותוך כדי אני שומע את כל בני ביתי בוכים ועצובים על זה שאני לא בחתונה, ובסוף גם החתן ניגש לטלפון ואמר לי שרוליק, אני זוכר אותך עוד מהחברה,למדנו חברותא בחברת הילדים כל ערב,,,שרוליק ,למה הלכת רחוק? תחזור ,תחזור,,, אני כבר בכיתי,לא יכולתי יותר,,, הייתי כ"כ עצוב כ"כ שבור,,, בסוף אני שומע את תחילת החופה,הניגון היפה,הכ"כ עתיק,,, ואת קול הדודים שלי,חיים יוסי ועוד הקול דפק ורעם ושבר את ליבי,והניגון המשיך,,, הבנתי שאוטוטו אחותי מתחתנת ועוד דור יבוא לעולם,,,, עוד אחיינים שאני לא יכיר ואולי לא יראה,לעולם! לא יכירם ולא אנשקם,אני שומע את קריאת הכתובה הכל בלשון עברית-אשכנזית הכל הולך אותו הדבר ,עולם כמנהגו נוהג,עוד אחות מתחתנת,ואני נשאר מרחוק אותי הם לא רוצים להכיר,בעיניהם אני"מומר"ורשע,,,כמה שזה כאב וכואב לי,,, ואח"כ אימי ניגשת ובוכה לי בטלפון,שרוליק תחזור הביתה,לאן הלכת?למה הלכת? הרגשתי שלמרות הכל אני שם במרכז הענינים ובסופו של דבר כולם כן חושבים וכואבים עלי,,,תוך כדי אני שומע את חלוקת הברכות והכיבודים, הכל התנהל בשפת האידיש,דאר פעטער הרב הגאון ר וכ"ו,,, בסוף שמעתי את שבירת הכוס,,, שמעתי את ה"מזל-טוב" כל אחיותי ואח אחד ניגשו לטלפון ואמרו כולם בזה אחר זה בזה הלשון, שרוליק ,מזל טוב,בקרוב אצלך ותחזור הביתה,מחכים לך,,, הדבר היחיד שמנחם אותי בערב זה היא העובדה שבכל זאת האמא וחלק מהמשפחה "כן" חושבים עלי,,,וגם הם מאוד כואבים שאני רחוק והם רחוקים,,,