אני לא עושה כלום.

אני לא עושה כלום.

חוץ מללכת מדי פעם (לבד) לקונצרטים, תיאטרון. פעם הלכתי גם לסדנאות, להרצאות ויצאתי לטיולים. (הכל לבדי).
אם לעשות, אני רוצה משהו גדול, יוקרתי, מתגמל. אני לא רוצה לבזבז את חיי על דברים קטנים וחסרי ערך בעיניי. אבל את לימודיי נטשתי בעלומיי, אין לי מקצוע ממשי גדול.
כן, יש לי כשרון ספרותי, אבל מו"לים לא רצו לפרסם אותי, לא אפרט, אומר רק שמדיניות ההוצאה לאור שלהם אינה עולה בקנה אחד עם החומר שלי.
אין לי חֶברה.ייתכן שבאמת אנשים לא כ"כ מעניינים אותי.
אני חושבת שאני עדיין זקוקה לאמא אמיתית, מישהי שתעודד, ותתמוך ביכולות שלי. מישהי שתהיה איתי כל הזמן. או אני זקוקה לחֶברה של משוררים וסופרים מוכשרים שנפגשים ומשוחחים ומקשיבים למה שכל אחד מהם כתב ומביעים דיעות. וחברתית, תומכים זה בזה. היו פעם בארץ קבוצות כאלה, לדעתי היום אין.
אני זקוקה לחוג חברתי של אנשים משכילים וחברותיים שנפגשים תכופות, משוחחים, ומבלים יחד.
 
אני חושבת שיש סיבה למה אנשים נשארים לבד...

הרבה זמן. בדרך כלל יש פה סוג של מחסום נפשי שמונעה יצירת קרבה עם אנשים. במיוחד אם התרגלת למצב הרבה שנים, אז קשה לך אפילו לדמיין מצב אחר.
אני מכירה את ההרגשה שאת מתארת של חוסר בחבר'ה והרגשה של ווקום יצירתי. כולנו זקוקים למישהו שיעריך ויעודד.
בגדול אני מתרשמת שמה שעשית עד עכשיו לא כל כך עבד. אולי הגיעה זמן למשהו חדש? רציתי להציאה לך ליזום סדנה לכתיבה יוצרת ואז נזכרתי שכתבת שיזמת חוג בית או השתתפת וזה לא התרומם. אני חושבת שמצב שלך מצריך חפירה נפשית לגילוי הסיבות ללמה את לא מתחברת וביחד עם זה השלמה עם זה שזאת פשוט את.
אולי ירשת סגנון חיים מסוים מאמא או מאבא...
אלה מעגלים שקשה לפרוץ וצריך הרבה נחישות.
 
תודה.

בקשר לסדנה: אני יודעת לכתוב, אבל לא מתאימה ללמד אנשים אחרים. לא יודעת איך.
בעקרון אין לי סבלנות לאנשים בעלי כשרון מועט בלבד או חסרי כשרון.
אני מבקרת ושופטת בחומרה. ואנשים "רגילים" נפגעים.
אני ילדותית: זקוקה למישהי/מישהו שאוכל להתרפק על יחסם האוהד, המעריך. זקוקה למישהי/מישהו שיקחו על עצמם את תפקיד המדריכ/ה.
אם את זוכרת, גם את תפקיד מנהלת הפורום הזה סירבתי לקבל. והמלצתי עלייך. בין השאר, מהסיבות האלה.
אני זקוקה מאד למשוב ולחברה, והחסר בכך היא גם הסיבה שעבודתי במשרה טובה הידרדרה ולבסוף התפטרתי.
 
אני חייבת להיות בוטה. תנסי להבין.

את גרמת להכל.
כן, את.
את זו "שהרחקת" חברים ואת זו "שסירבת" להרבה דברים בחיים.

כל בן אדם חייב דמות שהוא יאהב, דמות שהוא יעריך ודמות שתעטוף אותו בכל גופו חזק,
מישהו שיעריך, יקבל, ידבר באותה שפה, דמות שאפשר להתכרבל איתה במיטה יחד, בכל המובנים.
זה לא נכון לומר שאנשים לא מעניינים אותך. אין דבר כזה, ותפסיקי לנסות להישמע חזקה. כי החוזק הזה יעלם בסוף,
ותמצאי את עצמך שבורה על כיסא או ספה.

את נשמעת בחורה טובה. אבל משום מה, בין המילים, נשמע שאת מפספסת הרבה.
אני לא מכירה אותך אישית, אבל את נשמעת בחורה נאמנה וטובה.

אז למה,
אני שואלת -
למה?
 
למעלה