ממשיכה את מדיניות הכיבוש בשלט רחוק,
גם אחרי שיצאנו מעזה... כל מי שחי תחת שילטון צבאי ישראלי, ואין לו אזרחות ישראלית או אזרחות זרה אחרת. לפלשתינאי שגר בעזה אין אזרחות, אין חופש תנועה, אין לו ביטחון שלא יפול עליו פגז ארטילריה ישראלי. את תעודת הלידה של בנו הוא מזין למחשבי משרד הפנים הישראלי, ואותו מחשב (לא משרד הפנים של הרשות) הוא גם זה שקובע את ההחלטה איזה כתובת תופיע בתעודת הזהות שלו. תושב פלשתיני שלפי מחשב משרד הפנים הישראלי כתובת מגוריו בעזה, לא מורשה להיכנס לישראל, וצפוי להיות מגורש בחזרה לעזה אם ימצא ע"י צה"ל בשטחי הגדה, גם אם הוא גר שם כבר שנים/לומד באוניברסיטה (בעזה אין אוניברסיטה)/ התחתן והקים שם משפחה. אין לו נגישות למערכת בריאות ראויה. אם יש לו אישור לעבוד בישראל, מדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלשתינית את מיסי המעביד ששולמו עבורו, ואז מסרבת להעביר את התשלום לרשות. אם הוא סוחר שמייבא סחורה דרך נמל אשדוד, מדינת ישראל גובה עבור הרשות הפלשתינית את המכס עבור המשלוח, ואז מסרבת להעביר את הכסף לרשות. אם הוא דייג, צה"ל קובע איפה מותר ואיפה אסור לו לשוט. זה ברצועת עזה ,בלי צבא בשטח. בגדה יש לכל העניינים האלה תוספות נוספות, כמו מחסומי קבע ומחסומי פתע. מניעת מעבר על בסיס גורף, סגר/כתר/עוצר, הפקעת אדמות, ירי חסר הבחנה, מניעת גישה לאדמות חקלאיות, ניצול לא הוגן של משאבי טבע בסיסיים כמו אדמה ומים. בידוד אזורים ע"י הגבלות תנועה (אם אתה לא גר בבקעה, לא יתנו לך לנסוע לבקעה. אם אתה בירדן והיו לך אדמות בבקעה שהופקעו, לא יתנו לך לחזור לשטחי הרשות). מניעת גישה להשכלה, למערכת המשפט ולשירותי רפואה. יש עוד ועוד ועוד. במשך 39 שנים ישראל עשתה הרבה מאוד כדי למנוע מפלשתינאים שתחת שלטונה את האפשרות לקיים מערכת כלכלית עצמאית, ולא טרחה כלל לפתח מערכות תשתית בסיסיות בתחומי הרפואה, התחבורה, הביוב, המים, ועוד. ישראל היא זו שמכתיבה את המציאות בחיי היום יום של כל פלשתיני בתחומי השטחים שנכבשו ביוני 1967. זה הכיבוש. ישראל לא סיפחה ולא החילה מעולם את חוקיה על השטחים שנכבשו ב 1967 (פרט לרמת הגולן שם ניתנה אזרחות לאוכלוסיה הכבושה ובמזרח ירושלים שלא סופח מבחינה רישמית אלא רק מוניציפלית, ולתושביה ניתנו זכויות של תושבי קבע) המשמעות של זה היא שישראל אינה טוענת לריבונות טריטוריאלית על השטחים האלה. השליטה של ישראל בשטחים מבוססת על שלטון צבאי (וגם המנהל האזרחי שמטפל בעניינים האזרחיים של השלטון הזה הוא זרוע צבאית) ומיושמת מתוקף צווים לשעת חרום ולא על סמך חוקי מדינת ישראל. זאת המשמעות של כיבוש. אם אתה רוצה לדעת מה ההבדל בין מה שקרה ב 1967 למה שקרה ב 1948, ההבדל נמצא בפסקא הקודמת. ישראל החילה את חוקיה על כל השטחים שהיו בשליטתה עם חתימת הסכמי הפסקת האש ב1947. כל מי שהיה תושב המדינה באותו הזמן זכה לאזרחות שלפחות על הנייר היא שוות זכויות. המדינה היא מדינתו והשלטון הוא שלטונו.
