המציאות שלך שגויה.
זה שהם מתים לא אומר שאני טובח בהם. טבח יכול להתבצע רק כשמכוונים נשק על מישהו בכוונה תחילה. אם כבר-אנחנו טובחים בטרוריסטים. וגם שם זה לא בדיוק טבח אלא בהחלט קרוב יותר להגדרה "סיכול ממוקד". אני רק אומר ככה-אם היו אצלנו מחתרות שמשגרות טילים על ערבים, הממשלה הייתה מפרקת אותן תוך שנייה. אצלם נעשים מעט מאוד מאמצים ללכוד טרוריסטים, והלכודים יכולים להמשיך לנהל את עסקיהם תוך כדי מאסר. הם לא משאירים לנו ברירה אלא לטפל בטרוריסטים בעצמנו, כדי למנוע פגיעה באזרחים שלנו. כמובן, שהרבה פחות אזרחים יפגעו במעצרים רגילים מאשר בהפצצות מהאוויר. ואילו הם- מנסים לטבוח, באמת לטבוח, באזרחי מדינת ישראל באמצעות טילים וגם באמצעות פעילות חבלנית. הסיבה לנסיונות הבלתי פוסקים לרצח יכולה להיות כל סיבה בעולם, ועדיין תהיה בלתי מוצדקת. להזכירך, אותם טרוריסטים פועלים במכוון מותך אוכ' אזרחית כדי שנמנע מפגיעה מיידית בהם. זאת, תוך כדי סיכון ברור לחיי האזרחים. תהיה זו צביעות לפעול בשם ההגנה העצמית תוך כדי המסך סיכון חיי האדם ברצועה. אם הטרוריסטים מחפשים להגן על עצמם-כמובן שאין להם זכות לכך. דינם מעצר או מוות וזה לא תלוי בהם. ואילו האזרחים לא מורשים להשתמש בארגוני הטרור כבצבא סדיר. זאת עם יוצא מן הכלל אחד-האזרחים מכירים בארגונים אלו כבנציגיהם, והמדינה אחראית על פעילות הארגונים האלו. כרגע, אנחנו לא במלחמה מוכרזת. האנשים אותם הטרוריסטים דורשים לשחרר אינם שבויים, אלא אסירים. הרצון לשחרור, אם כך, הוא פוליטי ולא תקין מבחינת יחסים בין מדינות ובין צבאות. שוב, אלא אם הם מכירים בארגון כבצבא רשמי. אם הם יכירו בארגון כצבא רשמי, הם יהיו אחראים עליו. התוצאה הישירה של הכרה כזאת תהיה חרם ישראלי מלא וסגר ישראלי מלא. הרש"פ לא תשרוד בתנאים אלו, לפחות לא כישות מדינית. אם הם לא מכירים בארגון זה, עליהם לעשות את כל המאמצים לעצרו או לתת על מעשיו את הדין, במידה זו או אחרת. בכל מקרה, ארגוני טרור אינם יכולים למלא את תפקידו של הצבא. ובאם נבחרו לייצג ישות מדינית כלשהי ולא פסקו מלעסוק בטרור, יישפטו על פשעי מלחמה ולא יהיו זכאים להגנה של אמנת ז'נבה ואמנות דומות, על כל המשתמע מכך.
