אני לא מבין

[seabhac]

דווקא את זה עושים

בבית הספר. מגדירים את הנושא "מה שמדברים עליו". אבל כאשר מתחילים לנתח, המורים בורחים לאמצעים טכניים. לאחר מציאת הנשוא (שהוא תמיד הפועל!!!) מה המותאם לו מבחינת גוף ומספר - זה הנושא (ולא מה שמדברים עליו).
&nbsp
בקשר למה שאתה נוטה לחשוב (נושא דקדוקי מול טופיק) זה קורה כי יש מיש-מש במושגים.
&nbsp
המושג "נושא" אינו ברור די צרכו. אם סמנטית היינו קוראים ל"נושא דקדוקי" "עושה הפעולה", לא הייתה בעיה: יש את עושה הפעולה ויש את הנושא.
&nbsp
זה אמנם סמנטיקה, אבל זה חשוב מפני שהמושגים "נושא" ונשוא" טעונים.
&nbsp
עכשיו - אם באמת אין אפשרות להבין מהו הנושא מלבד ההבנה האינטואיטיבית שלנו מהו, עדיף לזנוח את לימודי התחביר כפי שהם כיום.

 

[Mits Petel]

עבור הרוב הגדול של התלמידים (והוריהם)

בית הספר הוא בייביסיטר שמאפשר להורים לצאת לעבודה. לעניות דעתי,
זאת המטרה האמיתית (אם כי לא המוצהרת) של מערכת החינוך.

אם ביום מן הימים יקרה נס ובית הספר יהפוך למוסד המעודד סקרנות וחשיבה
ומקנה השכלה לתלמידיו, אז יהיה מקום לדון מה כדאי או לא כדאי ללמד בו.
במצב הנוכחי נסתפק בהקניית כישורי קריאה וכתיבה (ואפילו בזה בית הספר
נכשל עם תלמידים רבים מדי...)

 

[seabhac]

גם אם זה נכון

הבעיה מתחילה במכללות למורים!
&nbsp
שם מלמדים את זה את המורים שמעבירים את זה לתלמידים.

 

[trilliane]

המכללה אשמה זו סתם הכללה. שוב, משרד החינוך קובע את התכנית

והמורים מיישרים קו כי הם צריכים ללמד בהתאם לתכנית ולהגיש תלמידים לבגרות שמשרד החינוך מכין, לא המכללה.
&nbsp
אני לא למדתי מעולם באף מכללה, ועדיין גם בחוגים ללשון עברית לומדים תחביר מסורתי (או עוברים בחינת פטור) לפני שלומדים קורס מתקדם יותר בתחביר (וגם בו לא נזנחו המונחים מהתחביר המסורתי אלא רק נוספו עליהם מונחים וגישות אחרים).
&nbsp
באמת שלא התכוונתי להמשיך בדיון, אבל אתה כותב דברים מאוד לא מדויקים ובעיקר ממשיך לקצוף ולנבוח על העץ הלא נכון.

 

[trilliane]

זה לא נכון, לא בודקים מה מותאם לו מבחינת גוף ומספר

בודקים למי או למה במשפט הוא מתייחס. אם הנושא מתייחס לנושא, ברגע שמצאנו את הנשוא בודקים למי הוא מתייחס וזה יהיה הנושא. כמובן, אמורה להיות התאמה דקדוקית (ככה זה בשפה תקנית) אבל לא עוברים מילה מילה במשפט ובודקים את ההתאמה, זו ממש לא השיטה.
&nbsp
נובע מכך שבמקרים רבים הנושא הוא אכן עושה הפעולה, אבל זה נכון במשפט פעיל בלבד; במשפט הסביל הוא "מקבל" הפעולה (בד"כ יש החלפת תפקידים בין נושא למושא ישיר בין משפט פעיל לסביל).