אני לא יודע

[s i s u]

נייס!

 

[ינוקא1]

היי לכם

אני חושב שאתם קצת מגזימים.

כבר הועפתי פעם אחת מאחד הפורומים הפסיכולוגים כאן (כי ערערתי את סמכותם של כמה אנשים) , כך שאינני חשוד בליקוקים למישהו.
אבל יש גם פסיכולוגים ופסיכיאטרים טובים.
כנ"ל יש בתיאוריה של הפסיכולוגיה המערבית המון חוכמה וידע , שאני מוצא אותו למאוד מועיל.

לדעתי , כשאתם "נגדם" וקוראים להם פלצנים ("בהכללה") , אתם עושים בדיוק מה שחלקם עושים כלפי מטפלים אחרים -
הסתגרות בתוך המוכר והקיים , מבלי לראות את המורכבות של הדברים.

הרפואה תמיד היתה "גילדה" , וזה נכון לכל סוג רפואה.

אבל יצא לי לפגוש גם כמה וכמה רופאים ופסיכולוגים שידעו לראות את הדברים בעיניים אמיתיות.
ידעו להיות עם "ראש פתוח" , לדברים חדשים.

כרגע למשל , חזרתי מהתנדבות במסגרת מרכז "יורי שטרן" , שנעשית בתוך בית החולים שערי צדק.
התנדבות של מטפלים ברפואה משלימה בתוך המחלקות , שזוכה לעידודו של הצוות הרפואי .
זה קל להסתגר בעמדתינו וללגלג על הצד השני , אבל כדי להיות מרפאים טובים , אני מאמין שאסור לזלזל בכלום.
חייבים לכבד כל אדם וכל גישה.
רק כאשר באים בצורה כזאת , מתוך כבוד , דברים "נפתחים".

זה לא משנה פסיכולוג , פסיכאטר , או מטפל ברפואה משלימה.
הדבר היחיד שמשנה באמת , זו הגישה בה באים.
מטפל \ רופא שבא בגישה מכבדת , זה רופא שעושה ניסים.
והכבוד איננו רק כלפי המטופל , הכבוד צריך להיות כלפי העולם , כלפי ידע , כלפי גישות , כלפי כל מה שקיים.

זה הלימוד שהכי קשה לי כמטפל - ללמוד לכבד כל גישה , כל מטופל , לא לזלזל.
ללמוד לדבר בגובה העיניים , מבלי להיות פלצן בעצמי.
וככל שאני מצליח לעשות זאת יותר , אני הופך למטפל טוב יותר.

(נ.ב.
הגישה היחידה שאני מרשה לעצמי לזלזל בה , היא הגישה המזלזלת.
ואני מניח שאנשי הפורום יכולים לזכור לפחות דוגמה אחת לכך).

 

[סינבד]

בוא נעמיד דברים על דיוקם

מה שאתה אומר, נכון.
גם לי יצא לפגוש פסיכולוגים (לא חושב שיצא לי פגוש פסיכיאטרים כאלו) שידעו להועיל לאנשים שפנו לעזרתם. (בד"כ אלו היו בני אדם שידעו להסתכל על האדם שמולם תוך ויתור על תיוג מצוקותיו בשמות כאלו ואחרים). פלצנים אני קורא למי שמשתמשים בז'רגון "מקצועי" שמנסה להרחיק את הידע שלהם, "אנשי המקצוע", מהישג ידם של ההדיוטות.
&nbsp
ובדיוק כפי שאתה כותב, אני יוצא נגד אותם אלו שאינם מכבדים את האדם שמולם, בין השאר משום שהם שבויים בתפיסת עצמם כבעלי ידע שאינו נחלת הכלל.

 

[s i s u]

זה הקטע עם הכללות גסות. הם פוגעים גם בטובים.

 

[s i s u]

אבל בגדול ישנם רופאי גוף ונפש שעשו יותר נזק מתועלת

היה לי ולחברי הכבוד להכירם באופן אישי ומה אגיד לך? שומר גופו ונפשו ירחק.
מה זה ירחק? יטוס!
https://www.youtube.com/watch?v=KJJW7EF5aVk

 

[s i s u]

הלינק יכול לשמש גם כאלגוריה מקסימה למחפש הרוחני והמבין יבין

 

[ינוקא1]

ישנם גם ישנם.

מצד שני , כל רופא במערכת הבריאות הציבורית נדרש להחליט המון החלטות בכל רגע , אין לו את הלוקסוס לדחות חולים , ועובד שעות ארוכות.

אני לא חסיד של הרפואה המערבית , אבל אין מה להשוות את הלחץ שמוטל על רופא "רגיל" , לבין הלחץ שמוטל על מטפל כמוני , למשל.

טעות של רופא , היא פעמים רבות אכן מסכנת חיי אדם.
טעות שלי , הרבה הרבה הרבה פחות.
כנ"ל רופא נדרש לתת מענה לכלל האוכלוסיה , מטפל כמוני - רק למי שבא אליו.
וכמובן אני יכול גם להגיד שזה לא מתאים לי לטפל באדם מסוים - מה שרופא במערכת הציבורית לא יכול.

כמו כן , פעמים רבות רופאים כן מצילים חיי אדם.
אני מודה שבעבר כעסתי מאוד על הרפואה המערבית , כי היו כמה מטופלים שלי ובמיוחד מטופל ספציפי אחד , ששיפרתי מאוד את מצבו וטיפול מוטעה ומטופש הרג אותו (וביסורים !).

אבל לפני כשנה וחצי , עקב אחד ה"ניסויים" שעשיתי על עצמי , הגעתי למצב מסכן חיים , ומה שהציל אותי היה ניתוח במחלקה אורולוגית בקפלן.

זה נתן לי מעט פרופורציות , וקצת הבנה שהדברים יותר מורכבים מכפי שהם נראים.



לכן אני מציע להסתכל על התמונה הרחבה.

 

[s i s u]

ברור שרפואה יכולה להציל חיים אבל יצאתי נגד ההגמוניה שלה

בגלל שהיא עדיין השליטה הבלתי מעורערת של הצלת חיים (למרות שזה מתחיל להסדק עם כל האלטרנטיבות)
והיא מפמפמת את זה בכל דרך שהיא יכולה, לעיתים באופן לא חוקי (ע"ע מראה גרסון והסרטן) על זה כעסתי
רופאים עדיין מפחידים חולים שאם לא יקחו תרופות מצבם יורע (שמעתי זאת במו אוזני, כמעט רציתי לתבוע את הפרופ')
כשברור הן למטופלים והן לרופאים שהתרופות לרוב לא עוזרות. זה גובל בפשע, נקודה.
הם גם לא מעודדים אותם למצוא את האמונה בעצמם שזה א-ב של ריפוי, כפי שקרה לי.
ינוקא, המחלה שבה אובחנתי נחשבת מאוד קשה ובכל זאת הבראתי ממנה בגלל האמונה העצמית וכמובן התזונה
הרופאים לא התייחסו לזה בכלל, לא שאלו מה עשיתי רק בירכו אותי ושלחו אותי לחגוג אבל גם לקחת תרופות....
החלטתי שזו הפעם האחרונה שאבקר נוירולוג. אני סומכת על עצמי נקודה.
לצערי מטופלים אחרים שאני מכירה אישית רועדים מהרופאים ועושים כמצוותם ומצבם רק הולך ומדרדר
ואם אתה רוצה יותר פרטים אשמח לכתוב לך במסר אישי, לא כאן המקום.
כך גם העניין עם פסיכולוגים שבשביל 500 שקל ל50 דקות יתקנו אותך במקום לתת את הריפוי האמיתי
שנמצא אך ורק ברוחניות. כן, כמובן שצריך קודם לשחרר את הכאב אבל לא לחפור בו שנים!!!
יכלתי להמשיך אבל אעצור. בכל מקרה מקווה שהובנתי עכשיו יותר

 

[ינוקא1]

קודם כל אשמח למסר אישי ....

דבר שני לגבי "למצוא את האמונה בעצמם" -

כשהתפרנסתי כמטפל , באו אלי הרבה אנשים.
ואני הייתי ממוקד על "לתת ריפוי אמיתי".
גם אני מאמין שבסופו של דבר האדם מרפא את עצמו , ולכן מאוד שידלתי את מטופלי לכך.
(בעיקר לתרגול צ'י גונג , שלדעתי זה ריפוי נהדר ואמיתי , ולרוב האנשים קל יותר מאשר תזונה).

ואת יודעת מה ?
מעטים מעטים היו מוכנים באמת להקשיב לי ולתרגל.
וגם אלו היו צעירים ברובם.

רוב האנשים פשוט חיפשו מישהו שירפא אותם , איזשהו "עושה ניסים" , ולא שהם ירפאו את עצמם.
ברגע שאנשים שמעו שהם צריכים לעבוד בשביל ריפוי , קיבלו רגליים קרות.
הגישה של רוב האנשים היא להאשים אחרים במצבם , לחפש ריפוי חיצוני למצבם , ולא להאמין מהכוחות והיכולות שלהם.
הרבה יותר קל להאמין בכדורים , או במישהו שלמד הרבה שנים.

לכן הרפואה ששולטת היום היא הרפואה המערבית , כי היא פשוט יותר מתאימה למצב התודעה הנוכחי של האוכלוסיה.

בכל אופן :
אם הייתי רב עם האנשים ומתעקש שהם ירפאו את עצמם , אז הייתי נשאר מחוסר עבודה.
ולכן טיפלתי , ואני עדיין מטפל ולא מתעקש יותר מידי שאנשים ירפאו את עצמם.
אומנם אני יודע שכל עוד האדם לא יקח אחריות על עצמו הריפוי לא יהיה אמיתי , אבל אני עובד עם מה שיש.

אך למרבה הפלא , ככל שטיפלתי יותר , אנשים באמת התחילו לקחת אחריות על עצמם !
גם בלי שאני אגיד להם !
הבנתי ש"חוסר לקיחת האחריות" איננו נובע ממקום "רע" , אלא פשוט ממקום של חוסר אנרגיה.
כאשר רמת האנרגיה עלתה (בעזרת ה"דחיפה" שלי) , וכאשר אנשים ראו שיש אפשרות לשינויים במצבם (בעזרת ה"דחיפה" שלי) , הם הבינו שהם גם יכולים לדחוף את עצמם !

אז בקיצור -
רמת האנרגיה של רוב האנשים היום היא לחפש ריפוי חיצוני.
וזה בסדר , זה מה שיש , והרפואה המערבית עונה על הצורך הזה.
כאשר רמת האנרגיה תעלה , האלטרנטיבות יצוצו באופן טבעי.
בכל אופן אין מה "לכעוס" על הרפואה המערבית , זה מה שמתאים היום לרוב האנשים וזוהי פשוט עובדה קיימת.

כיום לשמחתינו יש מודעות , וכל מי שבאמת מחפש ריפוי עצמי ודרכים לריפוי עצמי יוכל למצוא אותן.

 

[s i s u]

אהההה אבל מה בא קודם, הרופא או זה שמאמין לו?

כלומר מי שידל את מי? הרופא שגרם למטופל להאמין רק בו ולא בעצמו (אכן יותר קשה)
או שהמטופל מראש בוחר חיים קלים (לכאורה) ולכן הולך לרופא שיתן לו תרופה שתסדר אותו?
זו שאלת הביצה והתרנגולת כלומר המנגנון עובד באופם מעגלי ומזין את עצמו כמו הגופנפש
לכן אין טעם למצוא אשמים אבל אני כן מבקשת קודם מהרופאים להגדיל ראש כי יש להם כוח על המטופלים
&nbsp
מה שכתבת, זוכרת בתקופה שעוד רציתי להציל אנשים ואמרתי להם כמה תזונה עוזרת
ענו לי: "למי יש זמן להכין סלט" ))):
מה שכתבת אגב מעורר בי המון הערכה, אתה נשמע כמו המטפל האולטימטיבי!!! ח"ח!!!!!

&nbsp
&nbsp
צי'גונג זה נהדר! ניסיתי וזה מעולה רק שבסוף בחרתי בדרך אחרת. אבל אולי עוד אחזור לזה. גם לטאי צ'י.
ככלל אני אוהבת להיותת מקורית ולפתח דברים בעצמי ולמצוא את הדרך שלי בין כל הדרכים הקיימות
ככה אני וזה מסתבר מה שהציל אותי
מסר בהמשך, כרגע עסוקה עדיין עם הספר, המוןןןן עבודה.
באסה כי אני עם עין אחת גם פה ובכלל בנושא ההתעוררות, \
לפעמים פוחדת שמא אתעורר לפני שאסיים את הספר ואז הוא כבר לא יעניין אותי אז דוחה את התעוררות ((
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

לכל מטופל שולחים את הרופא הנכון ... לכל רופא את המטופל הנכון

גם המטפל האולטימטיבי (אני , למשל

) , הוא עדיין ברמת תודעה מסוימת.

אם הייתי פוגש באיזושהיא תודעה ברמה גבוהה ממני פי 100 , הטיפול שלו מן הסתם היה מוצלח הרבה יותר.
אבל המטופל הגיע אלי , ולכן אני צריך לעשות ככל יכולתי עם הכלים שלי.

אותו דבר -
מטופל שהגיע לרופא מערבי , הרופא המערבי צריך לעזור לו ככל יכולתו עם הכלים שלו - השכלתו , נסיונו , ומי שהוא.
הנקודה שלי היא ש"זה מה יש" מבחינת רמות תודעה , אין מה להתלונן על זה.

כמוך גם אני ממציא דברים מעצמי -
הצ'י גונג הפך אצלי למשהו אחר , כנ"ל הרפואה הסינית , כנ"ל הביורגונומי ....
כמעט כל דבר שנפל לידיים שלי הפך למשהו אחר

.

ואני חושב שכנראה שזה מאפיין את סוג האנשים עם רמות האנרגיה שמתאימות לריפוי עצמי :
היכולת "לשבור כללים" פה ושם , לשחק עם הדברים ולהפוך אותם למשהו אחר.
ובעיקר - לסמוך על עצמינו.
לכן לנו מתאים ריפוי עצמי.
אבל תביני שרוב האנשים מרגישים אבודים ומאויימים מ"רמת חופש" כזאת.

 

[s i s u]

מסכימה עם דבריך, אנשים פוחדים מחופש.

הרופא אכן מתאים את הטיפול לרמות האנרגיה, המודעות והנכונות של המטופל
אבל בהעדר חינוך להסתמכות עצמית self suficient לא תהיה גישה לריפוי עצמי, אולי בעתיד הרחוק בלבד.
ועל זה קבלתי.
התחושה היא שהגופים השולטים מחביאים את הכוח מהאנשים ואולי גם מעצמם לכן לא הולכת על תיאוריות קונספירציה
&nbsp
הספר של אריך פרום המנוס מהחופש עדיין די רלוונטי לצערי לזמן המודרני.
אישית כבר אי אפשר להפחיד אותי יותר ןכשפסיק לפחד מלהתעורר לגמרי גם לא צלילי אזעקות, נקודה רגישה
&nbsp
&nbsp

 

[ינוקא1]

לגבי הפסיכולוגיה -

כיום יש גישות פסיכולוגיות רבות , ולא רק "לחפור בכאב שנים".

ובאופן כללי , מבחינתי הדבר העיקרי שהופך מטפל למטפל טוב זה שהוא עבר "מסע" בעצמו.

לפעמים צריך לחפור בכאב שנים , לפעמים לא.
לפעמים צריך לתת ליטוף , לפעמים בעיטה בתחת.

מטפל טוב הוא אסטרטג , והוא מתכנן את הקרב לפי מה שיש.
כלי מסוים הוא יעיל להפליא במצבים מסוימים , וחסר יעילות טוטאלית במצבים אחרים.
החוכמה היא איך להשתמש , במה ומתי.

זה ממש לא משנה האם האדם פסיכולוג או מטפל הוליסטי , או אנליודע מה , העיקר זוהי הבנה טובה.
הבנה של מצב נתון , הבנה של האפשרויות לפתרון.
אני חושב שגם פסיכולוגים היום נחשפים למגוון רחב של גישות ומקרים , וזה מה שחשוב.

מעבר לזה - כולנו בני אדם וגם הם.
יום טוב.

 

[s i s u]

כמה מטפלים כאלה אתה מכיר? לא הרבה. אבל מסכימה

 

[הקוסמת הורודה2]

נכון

זו גישה שמרככת את האדם והופכת אותו למעודן יותר מכיל יותר ועם לב פתוח יותר. יפה.

 

[ינוקא1]

 

[סינבד]

התשובות קלות ופשוטות

הבעיה זה לקבל אותן, להבין ולחיות לאורן.
&nbsp
1. אתה חי משום שנולדת ועדיין לא מתת. לכאורה אתה יכול לשנות את המצב הזה בכל רגע נתון בעזרת רכבת ישראל, מגדלי עזריאלי ועוד כמה שיטות פחות אלימות שאני יודע עליהן. ובעניין המשמעות של חייך, כל עוד אתה חי יש לחייך את המשמעות שאתה בוחר לתת להם. אחרי שתמות לא תהיה שום משמעות לחייך (בטח לא בעינייך שתהיינה עצומות לנצח).
&nbsp
2. נכון לחיות טוב. כדי ללמוד מה זה טוב אתה צריך קודם כל לנקות הרבה רוע שאספת שלא ברצונך בדרכך להנה. ואז לגרש את העורב "מתחשק לי" שמנקר תדיר בלבך. לחיות בשימת לב מתמדת לגופך, לנפשך ולסביבתך.
&nbsp
בעניין מה גורם לך לקום בבוקר אני יכול לספר לך שככל שתעשה יותר טוב כך יהיה לך יותר טוב (אל תשאל אותי למה, עובדה שזה ככה) וממילא תרצה לזנק ממיטתך כדי לעשות עוד.
&nbsp
כמו ששמת לב, "אני לא יודע" היא תשובה מצויינת כי כל למידה מתחילה מאי ידיעה. מי שחושב שהוא יודע, לא ילמד שום דבר.
&nbsp
עכשיו אתה מוזמן לשאול את השאלות שעולות לך מהתשובות שלי. ככה מתקדמים. נכון שלפעמים זה מרגיש כמו עמידה במקום, אבל אז אני ממליץ להסתכל אחורה ולראות איזו דרך עשית כבר.
&nbsp
&nbsp

 

[מודטחדש]

אתה חי

משום שטבע החיים הוא אושר-עליון. עד שלא תגיע לזה שאתה כל הזמן באושר-עליון, יש לך עבודה לעשות. בשביל העבודה הזו אתה חי. היא יכולה להיות גם טבעית וחסרת מאמץ. מי שמארגן את החיים שלך הוא אתה. רק אתה ואתה בלבד. כל מה שעשית בעבר, מארגן את החיים שלך בהווה. מה שאתה עושה בהווה, ישפיע על העתיד שלך. אז חשוב על הצורה הטובה ביותר לא לגרום לעצמך צרות לעתיד.
איך אתה חי? איך שאתה מארגן לך את החיים.
במידה והכוח להפוך את החיים הוא רק בפוטנציה ולא בא לביטוי בפועל, חפש את הדרך היעילה ביותר להגדיל את הכוח הזה.

 

[חמניה מגורענת]

תשובות

1. למה אני חי? החיים הם בחירה. תבחר משמעות לחיים שלך ולך על זה. נגיד... אני חי כדי להציל את העולם! או, אני חי כדי להביא אושר! אני חי כדי להינות מהחיים! אני חי כדי לסבול חחחחח! הקיצר - תבחר משהו שעושה לך טוב ותזרום - מה זה חשוב גם ככה מתים אח"כ.

2. כיצד נכון לחיות? אז ככה זה הולך: נניח ואתן לך עכשיו הוראות הכוונה כיצד לחיות. כיצד נכון לחיות. מה שאתה תעשה איתן, אתה תסנן מבינהן מה מתאים לך ומה לא (ולפי האנרגיה של ההודעה אתה תסנן את רובן, או שתנסה את כולם ואז תתיאש מהר, אבל לא משנה, זה לא העניין). מה שחשוב הוא שלפי המצב כרגע, מבין כל האפשרויות המוצגות בפניך בעולם כרגע, יש לך אפשרות בחירה של איך לחיות נכון, משמע - איך לחיות כמו שאני אוהב ונוח לי. אז אתה חייב לנסות מלא דברים (הסינון שדיברנו עליו) עד שתגיע למשהו שיהיה נכון לך. כלומר, גם כשמשהו לא נעים לך - תשמח! כי זה מקדם אותך צעד אחד קדימה לקראת משהו טוב יותר. אבל אתה חייב לנסות.

אז הנה רשימה של איך לחיות נכון: לאכול בריא, להיות טבעוני, לאכול בשר, להתאמן, לארגן טיולים, להיות מנהל, לנהל צוות, להתחתן ולהביא 7 ילדים או יותר, חובה לגדל כלב בבית כי כך מפתחים קשרים חברתיים, לעשן ג'וינט אחד ביום-חובה, להקים עסק, לא להקים עסק, לעזוב את הבית של אבאמא, להיות רגיש, להיות קשוח, להעריץ את אייל גולן, לעשות קריוקי, לשתות 2 ליטר מים כל יום, ללבוש חליפות, להתלבש ספורטיבי, לגור בכפר סבא, לגור בכפר, ....


לשאולת אין כח להפוך את החיים שלך למשמעותיים - לך יש! ובכל מקרה, גם אם תחליט היום על משהו תמיד התשובות שלך ישתנו במהלך החיים. תהיה קליל בקשר לזה. זרום. גם תשובה כמו - "אני לא יודע" זה סבבה. אז אתה לא יודע - מה זה בעצם משנה? אף אחד לא באמת יודע. לכן אתה יכול לבחור מה שבא לך.

 

[lightflake]

לגבי 2

תאכל יוגורט