בוא נרקוד עד אור הבוקר
אז מה? אם אני לא מתיחס למה שאתה אומר, זה מחייב אותי לא להסכים איתך? או שמא יש לי אפשרות לדון בנושא בלי להיכנס ל(ה)נושא שהעלית? שמתי זאת בצד כיון, שאם קראת מהלומות קודמות בפורום זה, הרי שאני שותף מלא לבעיה השמרנית ולהנחת היסוד הקפיטליסטית בבסיס הפומו. אולם, אני עדיין יכול לדון בדברים אחרים. ולא הבנתי כיצד משהו יכול להיות בעל תוכן ולא נרטיב. כלומר מה? האם הוא לא יהיה חלק מנרטיב? בודאי שכן. אלא אם כן אתה רוצה לחזור לכרונולוגיה או לרשימות קניות, הרי נרטיב הוא כלי להעברת מסר ותוכן וכמעט שאין בלתו. או שמא קולאזים יהיו התוכן. אבל הקורא עושה מהקולאזים סיפור. אז לא ברור לי מה זה תוכן ללא נרטיב. אגב, אני ישן בלילה. ואין לי כונה להקיץ. אחת ההנאות הגדולות היא לא להגיד כלום בהרבה מילים. אין לי לרוב יכולת לעשות זאת, ועדין אני מודע לעובדה שדעותי הן שלי, הן נובעות ממנו, הן בעייתיות, הן מלאות בסתירות, הן אישיות והן עקרוניות, ושאפילו אם אני מדויק, אנשים מקשיבים לי, אומרים אתה צודק וממשיכים בחייהם, או אומרים אתה טועה בגלל מי שאתה ואל תגיד לנו מה לעשות כי אנחנו יודעים לבד מה לעשות, או שבכלל חושבים שאני ציני, כרגיל. אז נהדר, שאתה מודע לכך שבמקומות אחרים יכולת להופיע בסדרות טלויזיה ולזכות באמי (היכולת להטיף לערכים הנכונים היא תכונה חשובה) ובכל זאת, יש אפשרות לדון בנושאים שאינם קשורים בהכרח לשסע החברתי. עמימות, הצגה, פירוק העצמי הם אמנם משהו שקשור למי שקשור בהכרח לפורום שכזה, ומכאן שאינו רעב ללחם, ובכל זאת דומני שמותר לי לדון בכך בלי לשמוע שיום אחד אתעורר. אני, לצערי, מתעורר מדי יום. מימיי לא התימרתי להרכיב שום דבר, ואני מודע יפה לשברים. יש לי יכולת מופלאה לפרק. אין לי שום יכולת להרכיב. לא לפחות משהו שאנשים רוצים לראות, לקרוא, להבין. אז במת, תן לי לפרק בשקט, ותחי המהפיכה. וחבל, תמיד רציתי שהמהפכה תובל על ידי התמימים. כמה חבל.