אני לא אשם, בחיי

[neoM]

אני לא אשם, בחיי

אבל זה אני - ניעו, ניאו ושאר ירקות הכי מצחיק שיש כבר NEO בתפוז, הם נתנו לי כמה הצעות.. המדליקה מביניהן NEO המקורי/ית...... ועולה השאלה הפומו-ית היבשושית משהו - היש בכלל "מקורי"?

 

[אלי 00]

נסה אולי....

neon nyloneo neoX neolyth neomy neotix neotilux hadash neopom nuevo nova super nova נאווה neoroza רוזה האדומה כיפה אדומה דני האדום דני רופ דני שובבני שובבני סבבני סבבה zababa zab zav זב אם אך ראשנו זב ועזב זובבנו הבה וניזדבח מן הזיבה שזבנו היי היי הבה ונזדבח זיבחה זיבחה........ זה ממש לא לעניין זה ראוי למחיקה

 

[אלי 00]

על מנת למנוע כל ספק קל שבקלים

הריני להבהיר בזאת, שהצעתי למחיקה התייחסה להודעתי שלי בלבד, ובשום אופן לפתיל עצמו.

 

[רפרם]

אפרופו

כל המבקש מחיקה, מוזמן לפנות אלי במערכת המסרים האישיים שהחברה רבת התהילה "תפוז" התקינה לנוחיותינו, הגולשים. לגבי האירוח של פרופ´ מוקד. הפלאפון שלי נרטב מבקבוק מים שהיה לי בתיק, אז מלבד הצער הכנה שלי "על כל טיפה", אני מרגיש די חסר אונים כשהפלאפון שלי לא עובד, במיוחד לאור העובדה שהפלאפון של מוקד שנמצא שם. ואלוהים יודע איך אני אשיג אותו (או את מי מידידיי שעוד נשארו לי) עכשיו. אמשיך במדיניות השקופה של עדכונים מלאים ומלאי פרטים חסרי משמעות לגבי האירוחים שהולכים לנחות פה. רפרם מנהל שמאמין בקשר חם וטוב עם הגולשים. תודה שאתם גולשים תפוז.

 

[גופמן]

צער לך וצער לי

היו לי עכשיו שלושה שבועות של עברית שוטפת. תופעה מוזרה יחסית, אין מה להגיד. דבר שגרם לי להרהר הרבה. ביחוד בעובדה שצער זה זכר. ולכן מובן שצער הוא "כן" ולא "כנה" אם זכרוני אינו מטעני. בדומה ל"לוט" בערפל ולא "לוטה" כך גם "כן" עובד. ניחא. עוד שתי הערות: דומני שאומברטו אקו טען שהפלפון הוא המכשיר ההופך את האדם לעבד. צדק. לגבי מחיקות, דומני שהמנהל, הנערץ כמובן, שתחרות שירי ההלל לו עדיין פתוחה, והנוסעת לא תתחמק מכך, הכריז בריש גליי שהוא לא ימחוק שום הודעה. כיון שכך אנו פועלים תחת הידיעה ששום מחיקה לא תתרחש. אפילו אם יבקש אדם מחיקה, מן הראוי שיעשה זאת בגלוי, ומן הראוי שיידע שבקשתו תידחה. ומדוע שתידחה? מהסיבה הפוסטית הפשוטה שהטקסט אינו שייך לכותבו ולכן כותבו אינו יכול לבקש להסירו. הטקסט שייך לנו, לא לכותב, ומכאן שכותב אינו יכול לבקש מחיקה. כן, מובן שרוב בקשות המחיקה גם היו לא מוצדקות, למעט אלה שאני ביקשתי כמובן. לכן, בלי מחיקות, ואם אתם רוצים תבקשו מחיקה ותדעו שהיא תידחה. אגב, אתה יכול למחוק את השרשור המעצבן ש"מנסה" לשבור את שיא השרשורים להודעה? מתי הם יבינו שבלי גרעין קשה ויצירתי, ובלי סיבה פנימית מהותית של הדבר עצמו, הא לכם הרמה להנחתה, דבר מאולץ ודבילי כמו שרשור לשם שבירת שיא לא יעבוד. אני קורא לכל מי שעיניו בראשו, ואצבעותיו בקצה המקלדת, להדיר רגליו, או כפי שכתב שם אחד הדבילים, להשריש את השרשור ההוא. או שמא לשרש.

 

[neoM]

בקיצור..

דווקא העלית ענין חשוב, גם אם התלוצצת קמעא - האם "זכויות יוצרים", פלגיאטים, רלוונטיים בכלל בעידן הפוסט? לשון אחר, אני לוקח את הודעתך, ככתבה וכלשונה ומדביק אותה בפורום של הנוסעת ( פורום מומלץ מאוד ומעניין מאוד) בשניק שלי שם. מה תעשה? ומדוע יש אנשים המקפידים עדיין, גם ברשת להדביק את סימן "כל הזכויות שמורות" על טקסטים שלהם?

 

[אמק]

מוזר

אני לא מאמין לכל הפוסטים ,הרי כל אחד מהם לא חיבל ולו בפסיק אחד יתום של השם שלו האישי על מאמר כלשהו בנושא כלשהו-שהוא עצמו דמיין לעצמו שהוא כותב. אגב גם אני מתנגד למחיקות. לגבי הטכסט שאינו בעל שיוך זה קישקוש ,הטכסט כן שייך לאיש ,הוא אמנם לא שלו או "שלו" ,אבל הוא שייך לו. במה הטענה הפוסטית (על היות הטכסט סובייקטיבי)שונה עקרונית מחוק האי-הודאות של אייזנברג או מה שמו? והאם אי-הודאות הזו בעצמה שייכת למישהו? במידה לא מבוטלת שייך הפוסט למודרניזם הרבה לפני שהפוסט הסכים להיות כזה. בכלל מוזר "ששום דבר חדש" מתענה בסיגופי אוונגרד. ואם יש היום אוונגרד הוא שייך לחוד החנית של חופש הדיבור שקשה יותר ויותר ,למי שמצליח להתחכם מעל לאיסורים של אל תזעזע ואל תעשה ככה ולא ככה ,הוא אוונגרד ,גם הטכנולגיה של המידע כשלעצמה היא אוונגרד. יש דבר אחד שבעיני הכי מזעזע ,שחוד החנית של המידע הטכנולגי הוא בעיקרו קאפיטלסטי ושייך רק למעטים ,אם אין לך את הציוד הנדרש ואינך נהנה ממיטב ההכשרה הטכנולגית אתה פשוט גורר רגליים מאחור. ופה הכישלון הזה הענק ,למרות שיש מראית עין של מחשב לכל ילד ולכל פועלת טכסטיל. גלובלית יותר משמונים אחוז בכלל לא נגישים למחשב שלא לדבר על מיומנות טכנולוגית. אחת הסיבות מעבר לסיבה הכלכלית היא שנדמה שלהפעיל מחשב כשלעצמו צורך מאמץ ויכולת לא מבוטלת של התגברות על באגים מוזרים של ענקים מוזרים. איך יתכן שמחשב חדש מקרטע בבאגים על כל צעד ושעל. מדוע ששימוש לא יהיה נגיש גם לטכנופובים? הפוסט בהחלט לא שווה ערך למזגן ,אני מתנגד לזה .(למזגנים אין באגים) אבל הפוסט מעורר לפעמים בהלת שוא..

 

[נוסעת סמוייה]

הוהו!

הטכנולוגיה של המידע - הרבה יותר מאוונגרד, זו צורה אחרת לגמרי של חשיבה ושל התנהלות בעולם בכלל. זה באמת שינוי עמוק מאוד, ששובר את כל מה שהכרנו עד היום. ההתייחסות הלא ברורה לנושא זכויות היוצרים ברשת - זה רק הסיפתח. אפילו לא קצה הקרחון. פעם, ניסיתי להתחיל דיון (בפורום עתידנות של IOL ) על כך, שהמידע המקצועי והמשמעותי ברשת - אינו זמין לכולם, ושמדובר באמצעי לעשירים. וזה באמת מאוד מפחיד, כי אי אפשר לנהל תחרות בלי המידע הזה, והמידע הזה לא נגיש למי שאין לו כסף, וכך נוצר מעגל שמחזק את תאגידי העל, ולא מאפשר לאינדיבידואלים לנסות את כוחם. טוב, אני לא אמשיך. מה זה בכלל קשור לפומו?

 

[אמק]

קשור ואחותו

הכל קשור לפומו גם מי שהולך בלי קשר. הפומו הפך להיות הכל ,זה הכל.

 

[אלי 00]

אם זה קשור, אז התחרות חסרת משמעות

מה עושים עם הכסף? קונים בו נגישות למידע. מה ערכו של המידע הלא נגיש? אי נגישותו. מה תועלת להיות עשיר? יש לך כסף לרכוש מידע שערכו הוא אי נגישותו. למה לרצות במידע לא נגיש? כי הוא מאפשר לך להפוך לעשיר, ולרכוש עוד מידע לא נגיש. מי רוצה להיות חלק מן המעגל של תאגידי העל? מי שמגדיר שכדאי להיות חלק מהמעגל של תאגידי העל. מה זה תאגיד על? אוסף של לא יודע מה, סחיר בלא יודע מה, על פי קנה מידה לא ברור, תאגיד העל מגדיר שתאגיד על זה ערך על, והוא מורכב מאוסף של לא יודע מה שעיסוקם להשיג מידע בלתי נגיש. ומשתמשים בכך בכסף שבא ממקורות בלתי נגישים, הכסף משמש להשגת מידע בלתי נגיש, שבאמצעותו התאגיד מעצים את עצמו. למה התאגיד מעצים את עצמו? כי מתקיימת תחרות בין התאגידים על מקומם בהיררכייה של התאגידים, למה התחרות הזו? כי תאגידים שנימצאים בהיררכייה יותר גבוהה, קוסמים לאנשים תחרותיים שרוצים להיות חלק מתאגיד הנמצא בהיררכייה גבוהה יותר. למה? כי מתקיימת תחרות בין אנשים הרוצים להיות חלק מההיררכייה של בני האדם, מקום גבוה בהיררכייה, גם מזכה אותך לעבוד עבור תאגיד הנמצא בשלב גבוה בהיררכייה, וגם עבודתך באותו תאגיד מעמידה אותך במקום יותר גבוה בהיררכייה של בני האדם. מה הם מקבלים בתמורה לעבודתם בתאגיד העל? כסף. מה הם עושים עם הכסף? חלקו הם משקיעים ברכישה של מניות בתאגידי על, ובחלקו השני הם רוכשים מידע בלתי נגיש. בשביל מה להם מידע בלתי נגיש? כי מידע בלתי נגיש ניתן להפוך לכסף. מה עושה את המידע לבלתי נגיש, המחיר הדרוש להשיגו. והמחיר המושקע בלהופכו לבלתי נגיש. מה עושים כל שאר האנשים, אלה שאין להם נגישות למידע בלתי נגיש? - חיים. אין לי כוח להמשיך, תמשיכו בעצמכם.

 

[neoM]

מידע בלתי נגיש

זה צד אחד של המטבע. הצד השני של המטבע הוא כמובן האנשים המגיעים לרופאים עם מאמרים ארכניים מהאינטרנט, ומצפים ממנו להתייחס למאמרים. די מפתיע אותי שיש איזו הנחה מוזרה ש"הפומו" בייצוגיו הטקסטואליים בניגוד לפילוסופיה זמין ונגיש א-פריורי. יתרה מכך, להניח שמה שצריך הוא רק "קצת כסף" כדי לרסק את בעלות הגילדות על המידע שלהן, מוזר . ונניח שיש לי מספיק כסף (כנראה שכן, הרי אני מחובר לאינטרנט וכותב כאן) האם כניסה לאתר המכיל מידע משפטי יאפשר לי לקרוא ביעילות רבה יותר טקסט משפטי? חוזה? פסק דין? מידע בעל משמעות, מידע מהסוג שאלי מדבר עליו איננו מידע זמין באינטרנט (כן, גם אני יודע שיש כיום ברשת מתכון ליצירת פצצת אטום) - אולי הוא זמין ברשתות מידע פנימיות, אבל כדי להגיע אליהן אני צריך לפרוץ אותן (צריך כסף כדי ללמוד את זה). כך או אחרת, מידע בלתי נגיש הוא מידע שמראש נועד להיות בלתי נגיש. אין זה קשור לתאגידי-על, אין זה קשור ל"עושר" (אני דוגמה לכך..).

 

[גופמן]

נורית צהובה

בתחילה חשבתי לפתוח ורידים ולתת להם לזרום. אחכ חשבתי לקרוע בגדיי, ללבוש שק ועפר לראשי ולהתאבל. יש אנשים אידיוטים בכל רחבי העולם, אפילו ברשת, מנסים לשבור שיאים. אשר לזכויות יוצרים, אם משהו חשוב מספיק שישמרו עליו, סביר שהוא אינו פומי. מובן שמשפט זה שטותי להחריד. לא אמחק אותו. שכן, שוב אנחנו מגיעים לנקודת האבסורד, המקום בו האישי הופך לעקרוני. אני עדין רוצה לכתוב מאמר הסותר את עצמו, בדיוק כמו שאני עושה. לעולם לא אעשה זאת, אולי כשאפרוש, או שאהיה גדול באמת. כך שמבחינתי תצטט אותי איפה שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה, עם לקרב גאולה לעולם או בלעדיה, שכן גופמן אינו אני. או, הגעתי לנקודה, ודומני שהנוסעת כיונה לכך. אולם האני שאני מציג כאן הוא אינו ממש אמיתי. מי שיקרא בקפדנות את "הצגת העצמי בחיי היומיום" של גופמן עלול לקבל את הרושם שגם ה"אני" במציאות אינו אלא שורה של הצגות שאינן ממשיות ממש. לכן, האם במת יש הבדל בין ה"אני" במציאות לבין ה"אני" שאני מציג כאן? לא ממש, כלומר גם במציאות אני מציג איזשהו אני. אני מאוד מודע להצגה. מודע מדי להצגה. איני אלא הצגה. גם פה, רק שפה יכולת ההצגה שלי טובה יותר. אולי. שכן הגוף יכול להיות כלי להציג באמצעותו ויכול להיות נטל בזמן הצגה. כך גם המיידיות, היא יכולה להיות נטל להצגה כמו במקרה שלי כשאיני מודע למה שקורה סביבי באינטראקציה, אולם המיידיות יכולה להיות רווח נקי בהצגת האני. האם האינטרנט הוביל לשינוי מהותי? לטעמי לא. הוא שיפר את יכולת שיבור העצמי וההצגה שלו. הוא הוביל לכך שיותר אנשים (אני מתעלם כרגע מהנקודה הכואבת של אמק) חושבים ורואים עצמם באופן מפורק והצגתי מאשר לפני היות האינטרנט. האם הם היו מגלים את הפירוק וההצגה בחייהם ללא האינטרנט? לדעתי כן. אולי יותר לאט, אולי בצורה מעט שונה. אבל הקיטוע והפירוק וההצגה, שהם אולי השינוי בתפיסת העצמי שהפומו מוביל היו מגיעים גם ללא האינטרנט, והם היו קיימים שם כפי שגופמן כתב כבר בשנות ה50. ואני מרוצה מכך שהשיא לא יישבר.

 

[אמק]

פירוק כואב

ברור לי שיום אחד אתה תתעורר בבהלה ,איני בטוח מתי ...זה יכול להמשך עשרות שנים... ואז תיתמם לך ככול שתרצה,הפירוק יסתיים לו. בשלב שבו תתחיל להרכיב את השברים מחדש ,שפירוש הדבר שתוכל לכתוב בפשטות ,שלדברים יהיה תוכן מסוים אבל לא נרטיב . אזי תזכר בכאבו של מר אמק בבחילה. אני הגעתי לשלב הבחיל הזה שבהירות, נכונות להיות מדוייק למרות המסוכנות שבדבר היא העניין האמיתי. עכשיו לא נותר לי אלא להקיא על עצמי.

 

[גופמן]

בוא נרקוד עד אור הבוקר

אז מה? אם אני לא מתיחס למה שאתה אומר, זה מחייב אותי לא להסכים איתך? או שמא יש לי אפשרות לדון בנושא בלי להיכנס ל(ה)נושא שהעלית? שמתי זאת בצד כיון, שאם קראת מהלומות קודמות בפורום זה, הרי שאני שותף מלא לבעיה השמרנית ולהנחת היסוד הקפיטליסטית בבסיס הפומו. אולם, אני עדיין יכול לדון בדברים אחרים. ולא הבנתי כיצד משהו יכול להיות בעל תוכן ולא נרטיב. כלומר מה? האם הוא לא יהיה חלק מנרטיב? בודאי שכן. אלא אם כן אתה רוצה לחזור לכרונולוגיה או לרשימות קניות, הרי נרטיב הוא כלי להעברת מסר ותוכן וכמעט שאין בלתו. או שמא קולאזים יהיו התוכן. אבל הקורא עושה מהקולאזים סיפור. אז לא ברור לי מה זה תוכן ללא נרטיב. אגב, אני ישן בלילה. ואין לי כונה להקיץ. אחת ההנאות הגדולות היא לא להגיד כלום בהרבה מילים. אין לי לרוב יכולת לעשות זאת, ועדין אני מודע לעובדה שדעותי הן שלי, הן נובעות ממנו, הן בעייתיות, הן מלאות בסתירות, הן אישיות והן עקרוניות, ושאפילו אם אני מדויק, אנשים מקשיבים לי, אומרים אתה צודק וממשיכים בחייהם, או אומרים אתה טועה בגלל מי שאתה ואל תגיד לנו מה לעשות כי אנחנו יודעים לבד מה לעשות, או שבכלל חושבים שאני ציני, כרגיל. אז נהדר, שאתה מודע לכך שבמקומות אחרים יכולת להופיע בסדרות טלויזיה ולזכות באמי (היכולת להטיף לערכים הנכונים היא תכונה חשובה) ובכל זאת, יש אפשרות לדון בנושאים שאינם קשורים בהכרח לשסע החברתי. עמימות, הצגה, פירוק העצמי הם אמנם משהו שקשור למי שקשור בהכרח לפורום שכזה, ומכאן שאינו רעב ללחם, ובכל זאת דומני שמותר לי לדון בכך בלי לשמוע שיום אחד אתעורר. אני, לצערי, מתעורר מדי יום. מימיי לא התימרתי להרכיב שום דבר, ואני מודע יפה לשברים. יש לי יכולת מופלאה לפרק. אין לי שום יכולת להרכיב. לא לפחות משהו שאנשים רוצים לראות, לקרוא, להבין. אז במת, תן לי לפרק בשקט, ותחי המהפיכה. וחבל, תמיד רציתי שהמהפכה תובל על ידי התמימים. כמה חבל.

 

[אמק]

אז רק לנרטיב נדרש

לא איכפת לי מתי תתפרק אני דווקא משועשע..ככה. לגבי הנרטיב הוא בהחלט נושא "הילה" ,שבאה במקום הסיפור,לאמעשה שהוא חדשני להבחיל קצת הדגש על ההסתכלות הצרה ,אכן צרה שלך.(נקודת מבט,פרספקטיבה וכל הדבר הזה) במקום יכולת מזוייפת לראות מה ועל מה הוא "הוא" מסתכל. הנרטיב מסתכל רק לעצמו ,אינו סיפור כשלעצמו. שמת לב אגב שכל הסיפור למעשה הוא התחפשות אפילו לא הטרונומית לא מעשה פסואה ,אלא סתם החלפת ניק.(אפילו לא נבירה עמוקה בתוכן והיסטוריה של נושא הניק) זה למעשה כל העניין של הנרטיב החלפת ניקים. לכן אני דורש במחילה זחילה לאחור או זחילה קדימה. הכוונה בנרטיב היא לטעון (בחוצפה) שעצם היות הנרטיב קיים ,היא היא העניין. ובכן לא היא העניין אלא היא הנותנת והיא הבעיה. לכל דכפין יש נרטיב ,אז עצם היותו נושא נרטיב לא הופכת עניין לבעל תוכן. למרות שלדעתי הפומו בתרגיל פשוט יחמוק מהעניין שוב פעם ע"י החלפת השם הכותרת הניק ,וככה תיפתר לה בעיה למראית עין. לכל עניין שדורש עמקות ותוכן ודייקנות ובהירות נמצאה תחבולה ,מחליפים מושג במושג חדש וככה נפתרים ונפטרים מהעניין. זה לא פירוק מציאות רק היתממות כלפי המציאות ,מין נסיון לשכנע את המציאות שאם רק תחליף את שמה היא כבר לא תשא במצוקות שמרכיבות את המציאות. אז הנה נרטיב יש אבל התוכן ממש לא .

 

[גופמן]

קיש קיש קריא

אני מתפרק מדי יום ביומו. לפעמים הברך, לפעמים הצואר. לרוב האצבעות. לעיתים המוח. אודה על האמת, לא הבנתי מילה וחצי מילה ממה שכתבת. ממה שכן הבנתי, הבנתי שלצערי הפכת את היוצרות. מנסיוני אני יודע שיכול להיות נרטיב ללא תוכן. האמת, שאני אשף בכאלה (ועוכר ישראל בנסיבות אחרות). ומובן שלא הייתי צריך הודעה זו שלך כדי להבין זאת. ביקשתי את ההיפך, תוכן שיהיה מנותק מנרטיב כפי שטענת שאפשרי. אולי שירה, אולי כרונולוגיה, אולם גם הם יקושרו לנרטיב. אגב, השיפוט הערכי שאתה עושה לנרטיב הוא מופרך, שלא נומר מופרע. הנרטיב הוא העובדה שסיפור הוא משהו מובנה. הוא הופך סיפור למשהו שקוף הרבה יותר. אין סיפורים שמספרים את עצמם. יש סיפורים שהם עלילות מובנות על ידי גורמים על מנת להעביר מסר. מכאן לטעון שלנרטיב יש הילה זוהי טענה מפוקפקת. נרטיב הוא כלי להעברת מסר. חיובי או שלילי. קיים. וכן, כל סיפור הוא נרטיב. לפחות שאנו שומעים על סיפורים אנו יודעים שיש מישהו מאחוריהם, ולא קונים אותם כמו שהם. אלא עם כן דובר צהל הוא מקור הסיפור, ואז אין נרטיב, יש אמת. אז כן, כל סיפור הוא נרטיבי, דבר זה לא אומר שלסיפור tale, אין חשיבות. אולם הוא טוען שלסיפר tell, יש חשיבות גם כן. עדיין מחכה לתוכן ללא נרטיב.

 

[neoM]

אתה באמת עובד קשה.....

כאן

 

[Gatwork]

u can say that again

 

[אלי 00]

אני מקבל את דבריך (אולי לצערך)

והולך עוד צעד זעיר באותו הכיוון. מוציא את ההצגה מהדברים. כי אם הכל הצגה, הרי הצגה היא כלום. אם היא לא מובחנת משום דבר, הרי היא שום דבר. ועכשיו גם נוציא את הפירוק מהדברים. מאותן סיבות בדיוק שהוצאנו את ההצגה. איפה אנחנו עכשיו?

 

[גופמן]

שם

אנירוצה להיות שם. שם יש, שם יש. ואגב, לא. אני לא מקבל את ההוצאה של הפירוק מהדברים כאנלוגיה להוצאת ההצגה. לכל הפחות אתה צריך לנמק אנלוגיה זו, ולא להניח אותה. תתאמץ, או שתרחם עליי, ותסביר לי מדוע ההצגה והפירוק דומים במקרה זה. אגב, זוהי הטעות שרוב האנשים שקוראים את "הצגת העצמי בחיי היוםיום" עושים, הם חושבים שגופמן טען שהכל הצגה ומכאן חושבים שאכן אין כלום כי הצגה היא דבר ריק. קשה, אבל אפשרי למצוא אצלו טענה שיש מעבר להצגה, מעבר לכך, שהצגה אינה כלום.