אני כאן כדי לפרוק ...
לא בזוגיות כרגע (אחרי פרידה) אבל כן במשבר ... נפרדנו לפני כמה חודשים, היינו מאורסים ... אם אני צריכה להגדיר בקצרה את מה שקרה בינינו אז אפשר לומר שהבחור תפס רגליים קרות ... ממש ככה, כמו שזה קורה בסיפורים של אחרים ואף פעם לא מאמינים שזה יכול לקרות לך . היינו יחד שנה לפני ההצעה - שנינו בגילאי 30+ (הוא קרוב ל40) ... היה לנו ממש טוב יחד ... מכל המשתמע על כך ... היה בו משהו צנוע, פשוט, בלי פוזה שמאוד משך אותי אליו מההתחלה, מאוד התאמנו יחד, היינו מהזוגות האלה שעושים המון יחד ... ככה תמיד ראיתי זוגיות והאמת היא שחשבתי שגם הוא (ככה בכל אופן הוא נתון לי להבין). מההתחלה הוא הדגיש שהוא רואה איתי עתיד משותף, רצה לדעת שגם אני רואה אותו כבן זוג לחיים ולעתיד. הכל היה באמת כזה מבטיח (עד היום אני שואלת את עצמי אם לא השליתי את עצמי או ככה בחרתי לראות את זה, יש רגעים שאני חושבת שאולי הייתי שרויה בקונספט החלום הזוגי שהתגשם עבורי אבל יש רגעים שאני באמת חושבת על הזוגיות ואני מבינה שהיו לי את כל הסיבות להאמין שזה באמת זה ושזה הבן זוג שמתאים לי). ממש אפשר לספור על כף יד אחת את הפעמים שלא הסכמנו על דברים, או שרבנו ממש עם דברים מהותיים ... או שבכלל ישבתי וחשבתי אולי זה לא זה אולי הוא לא מתאים וכד' (לא זוכרת את עצמי יותר מדי חושבת ככה). אחרי שנה מופלאה ומדהימה שהייתי בה כל כך מאושרת הגיעה ההצעה (זה היה באמת הכי טבעי שזה יקרה ואף אחד מסביבנו בכלל לא היה מופתע ... משם הכל התדרדר ... פתאום הוא התחיל לשלוף המון כביסה מלוכלכת החוצה .. פתאום המון דברים הפריעו לו .... הייתי כל כך בשוק והיה לי מאוד קשה להתמודד עם הכל יחד בבת אחת במיוחד לאור העובדה שמעולם לא חשבתי שזה מה שהוא מרגיש או שהוא נתן לי להבין שיש כל כך הרבה דברים שמפריעים לו, מפחידים אותו, שהוא ממש בחרדות מאותם דברים ... פתאום כל טעות הכי קטנה שעשיתי הפכה להיות ביג אישיו ... ממש דברים נוראיים שהוא לא מבין ולא חושב שאפשר לגשר עליהם. הכי לא הבנתי איך הוא הגיע למצב שהוא הציע לי נישואין כשבפועל יש כל כך כך הרבה דברים שמפריעים לו בי או בהתנהלות שלי (הוא טוען שכל הדברים האלו צצו אחרי ההצעה ... לא קונה את זה). כאמור, עברתי חודשיים קשים מההצעה שבמהלכם החלטנו להקפיא את נושא החתונה ולנסות ללבן את הדברים בינינו, הצעתי ללכת לטיפול זוגי .... בהתחלה אני הלכתי כי הבנתי שאני זקוקה לייעץ אובייקטיבי לגבי המצב, אחרי כמה זמן הוא הצטרף ... היינו יחד בכמה מפגשים שהיה נראה שהם עוזרים (אני כותבת היה נראה כי היום אני מבינה שכל מה שהיה בייעוץ נכנס לו מאוזן אחת ויצא מהאוזן השניה). המהלך התקופה הזו וזו שהגיעה אחריה (מובן שלא דיברנו שוב על חתונה) ניסיתי כל שביכולתי לעשות הכל אבל פשוט הכל כדי שיהיה לנו טוב .... ניסיתי לקחת לתשומת ליבי כל הערה שהיתה לו, כל דבר שהפריע לו, ניסיתי לשנות ולשפר דברים בינינו, לנסות לתקשר איתו יותר טוב (עד כמה שיכולתי כי הוא בן אדם סגור שלא קל לו כנראה כל נושא התקשורת). כנראה שניסיתי יותר מדי כי הגעתי למצב שכבר הייתי קמה בבוקר ולהולכת לישון בלילה רק עם מחשבה של מה אני צריכה לעשות כדי שיהיה לו טוב .... היום אני בדיעבד מבינה שממש מכרתי את נשמתי, הכל כדי לא לאבד אותו ... מאוד אהבתי אותו, מאוד רציתי אותו, לא ראיתי את עצמי עם גבר אחר או עם מישהו אחר שיכול להתאים לי יותר ממנו. בכל ליבי באמת האמנתי שזה רק משבר וששנינו נעבור אותו ושהאהבה באמת מגשרת על הכל .... הכי האמנתי שהוא לעולם לא יוותר עליי. כנראה שאני רומנטיקנית בשקל כי האמנתי שהוא עם כל שנות חייו לא הצליח כמעט לפתח קשר של יותר מחצי שנה עם מישהי ואיתי כן אז הוא יידע להעריך את זה ולא לוותר על זה (היום אני מבינה שדווקא זה שהוא בגילו <38> לא הצליח למצוא מישהי רצינית, לגור איתה, לפתח קשר משמעותי באמת .... אז זה כנראה אומר דרשני). אני בחורה רוחנית מבית מסורתי וכנראה שחונכתי על זה שזוגיות זה דבר מקודש, חתונה ומשפחה זה ערך עליון ולא משהו שמוותרים עליו בקלות ... חשבתי שברגע שמצאת משהו טוב ... אתה לא מוותר עליו אם קצת קשה .... אחרי כמה חודשים העליתי שוב את נושא החתונה, כדי להבין מה קורה בינינו ואם בכלל זה הולך לכיון הזה או שהוא לא רואה לנו עתיד, שוב הוא שידר לי שהכל בסדר בינינו, שידר לי שהוא רוצה להתחתן איתי .. והחלטנו להתחיל לראות מקומות לחתונה (שוב,בפעם השניה כי אחרי ההצעה גם התחלנו לראות). ראינו כמה מקומות עד שמקום אחד ממש מצא חן בעיני בצורה מיוחדת אבל ראיתי שהוא לא שותף לשמחה הזו או לרצון הזה לקבוע תאריך וכששאלתי אותו מה קורה ... הוא שתק. הרגשתי כאילו אני נופלת לתהום .... אכזבה נוראית ... הבנתי שזה נגמר .... למרות שהוא הכחיש ורק אמר שהוא צריך זמן קצת להיות עם עצמו ולחשוב ... הבנתי שאין סיכוי. שחצי שנה מאז ההצעה עשיתי כל מה שיכולתי כדי שלא יהיו לו הלבטים הללו .... הבנתי שאם הכל בדיוק כמו בנקודת ההתחלה אז חבל .... פשוט חבל ... אבל לא אמרתי כלום , שמרתי את דעותיי לעצמי ... בכיתי המון, ארזתי תיק ונסעתי להורים שלי (נתתי לו מה שנקרא פסק זמן למרות שאני אישית לא מאמינה בפסקי זמן). לצערי הרב, פסק הזמן שהוא ביקש לכמה ימים התארך לו ליותר משבועיים שבמהלכם לא שמעתי ממנו כל סימן חייים ... הבנתי גם אני במהלך התקופה הזו שזה נגמר, שאני לא יכולה יותר לתת אמון בבן אדם שברגעי האמת נעלם ולא נמצא שם עבורי ... בבן אדם שבורח במקום להתמודד או בבן אדם שלא באמת רוצה אותי כנראה. כולם הגדירו את זה רגליים קרות, אמרו לי שהוא כנראה לא באמת יכול להתחייב ושאני אקבל את זה שהכל היה טוב כל עוד לא היה שום דיבור על מחויבות אבל ברגע שזה נהיה רציני .... הוא לא מסוגל. המשך יבוא עוד מעט ...
לא בזוגיות כרגע (אחרי פרידה) אבל כן במשבר ... נפרדנו לפני כמה חודשים, היינו מאורסים ... אם אני צריכה להגדיר בקצרה את מה שקרה בינינו אז אפשר לומר שהבחור תפס רגליים קרות ... ממש ככה, כמו שזה קורה בסיפורים של אחרים ואף פעם לא מאמינים שזה יכול לקרות לך . היינו יחד שנה לפני ההצעה - שנינו בגילאי 30+ (הוא קרוב ל40) ... היה לנו ממש טוב יחד ... מכל המשתמע על כך ... היה בו משהו צנוע, פשוט, בלי פוזה שמאוד משך אותי אליו מההתחלה, מאוד התאמנו יחד, היינו מהזוגות האלה שעושים המון יחד ... ככה תמיד ראיתי זוגיות והאמת היא שחשבתי שגם הוא (ככה בכל אופן הוא נתון לי להבין). מההתחלה הוא הדגיש שהוא רואה איתי עתיד משותף, רצה לדעת שגם אני רואה אותו כבן זוג לחיים ולעתיד. הכל היה באמת כזה מבטיח (עד היום אני שואלת את עצמי אם לא השליתי את עצמי או ככה בחרתי לראות את זה, יש רגעים שאני חושבת שאולי הייתי שרויה בקונספט החלום הזוגי שהתגשם עבורי אבל יש רגעים שאני באמת חושבת על הזוגיות ואני מבינה שהיו לי את כל הסיבות להאמין שזה באמת זה ושזה הבן זוג שמתאים לי). ממש אפשר לספור על כף יד אחת את הפעמים שלא הסכמנו על דברים, או שרבנו ממש עם דברים מהותיים ... או שבכלל ישבתי וחשבתי אולי זה לא זה אולי הוא לא מתאים וכד' (לא זוכרת את עצמי יותר מדי חושבת ככה). אחרי שנה מופלאה ומדהימה שהייתי בה כל כך מאושרת הגיעה ההצעה (זה היה באמת הכי טבעי שזה יקרה ואף אחד מסביבנו בכלל לא היה מופתע ... משם הכל התדרדר ... פתאום הוא התחיל לשלוף המון כביסה מלוכלכת החוצה .. פתאום המון דברים הפריעו לו .... הייתי כל כך בשוק והיה לי מאוד קשה להתמודד עם הכל יחד בבת אחת במיוחד לאור העובדה שמעולם לא חשבתי שזה מה שהוא מרגיש או שהוא נתן לי להבין שיש כל כך הרבה דברים שמפריעים לו, מפחידים אותו, שהוא ממש בחרדות מאותם דברים ... פתאום כל טעות הכי קטנה שעשיתי הפכה להיות ביג אישיו ... ממש דברים נוראיים שהוא לא מבין ולא חושב שאפשר לגשר עליהם. הכי לא הבנתי איך הוא הגיע למצב שהוא הציע לי נישואין כשבפועל יש כל כך כך הרבה דברים שמפריעים לו בי או בהתנהלות שלי (הוא טוען שכל הדברים האלו צצו אחרי ההצעה ... לא קונה את זה). כאמור, עברתי חודשיים קשים מההצעה שבמהלכם החלטנו להקפיא את נושא החתונה ולנסות ללבן את הדברים בינינו, הצעתי ללכת לטיפול זוגי .... בהתחלה אני הלכתי כי הבנתי שאני זקוקה לייעץ אובייקטיבי לגבי המצב, אחרי כמה זמן הוא הצטרף ... היינו יחד בכמה מפגשים שהיה נראה שהם עוזרים (אני כותבת היה נראה כי היום אני מבינה שכל מה שהיה בייעוץ נכנס לו מאוזן אחת ויצא מהאוזן השניה). המהלך התקופה הזו וזו שהגיעה אחריה (מובן שלא דיברנו שוב על חתונה) ניסיתי כל שביכולתי לעשות הכל אבל פשוט הכל כדי שיהיה לנו טוב .... ניסיתי לקחת לתשומת ליבי כל הערה שהיתה לו, כל דבר שהפריע לו, ניסיתי לשנות ולשפר דברים בינינו, לנסות לתקשר איתו יותר טוב (עד כמה שיכולתי כי הוא בן אדם סגור שלא קל לו כנראה כל נושא התקשורת). כנראה שניסיתי יותר מדי כי הגעתי למצב שכבר הייתי קמה בבוקר ולהולכת לישון בלילה רק עם מחשבה של מה אני צריכה לעשות כדי שיהיה לו טוב .... היום אני בדיעבד מבינה שממש מכרתי את נשמתי, הכל כדי לא לאבד אותו ... מאוד אהבתי אותו, מאוד רציתי אותו, לא ראיתי את עצמי עם גבר אחר או עם מישהו אחר שיכול להתאים לי יותר ממנו. בכל ליבי באמת האמנתי שזה רק משבר וששנינו נעבור אותו ושהאהבה באמת מגשרת על הכל .... הכי האמנתי שהוא לעולם לא יוותר עליי. כנראה שאני רומנטיקנית בשקל כי האמנתי שהוא עם כל שנות חייו לא הצליח כמעט לפתח קשר של יותר מחצי שנה עם מישהי ואיתי כן אז הוא יידע להעריך את זה ולא לוותר על זה (היום אני מבינה שדווקא זה שהוא בגילו <38> לא הצליח למצוא מישהי רצינית, לגור איתה, לפתח קשר משמעותי באמת .... אז זה כנראה אומר דרשני). אני בחורה רוחנית מבית מסורתי וכנראה שחונכתי על זה שזוגיות זה דבר מקודש, חתונה ומשפחה זה ערך עליון ולא משהו שמוותרים עליו בקלות ... חשבתי שברגע שמצאת משהו טוב ... אתה לא מוותר עליו אם קצת קשה .... אחרי כמה חודשים העליתי שוב את נושא החתונה, כדי להבין מה קורה בינינו ואם בכלל זה הולך לכיון הזה או שהוא לא רואה לנו עתיד, שוב הוא שידר לי שהכל בסדר בינינו, שידר לי שהוא רוצה להתחתן איתי .. והחלטנו להתחיל לראות מקומות לחתונה (שוב,בפעם השניה כי אחרי ההצעה גם התחלנו לראות). ראינו כמה מקומות עד שמקום אחד ממש מצא חן בעיני בצורה מיוחדת אבל ראיתי שהוא לא שותף לשמחה הזו או לרצון הזה לקבוע תאריך וכששאלתי אותו מה קורה ... הוא שתק. הרגשתי כאילו אני נופלת לתהום .... אכזבה נוראית ... הבנתי שזה נגמר .... למרות שהוא הכחיש ורק אמר שהוא צריך זמן קצת להיות עם עצמו ולחשוב ... הבנתי שאין סיכוי. שחצי שנה מאז ההצעה עשיתי כל מה שיכולתי כדי שלא יהיו לו הלבטים הללו .... הבנתי שאם הכל בדיוק כמו בנקודת ההתחלה אז חבל .... פשוט חבל ... אבל לא אמרתי כלום , שמרתי את דעותיי לעצמי ... בכיתי המון, ארזתי תיק ונסעתי להורים שלי (נתתי לו מה שנקרא פסק זמן למרות שאני אישית לא מאמינה בפסקי זמן). לצערי הרב, פסק הזמן שהוא ביקש לכמה ימים התארך לו ליותר משבועיים שבמהלכם לא שמעתי ממנו כל סימן חייים ... הבנתי גם אני במהלך התקופה הזו שזה נגמר, שאני לא יכולה יותר לתת אמון בבן אדם שברגעי האמת נעלם ולא נמצא שם עבורי ... בבן אדם שבורח במקום להתמודד או בבן אדם שלא באמת רוצה אותי כנראה. כולם הגדירו את זה רגליים קרות, אמרו לי שהוא כנראה לא באמת יכול להתחייב ושאני אקבל את זה שהכל היה טוב כל עוד לא היה שום דיבור על מחויבות אבל ברגע שזה נהיה רציני .... הוא לא מסוגל. המשך יבוא עוד מעט ...
תתאבלי, תתגברי, תמחקי אותו מהפייסבוק את לא צריכה להתעלל בעצמך בלדעת מה הוא עושה וכמה חוגג (זה הכל מסכות אגב, גם הוא יש לו על מה להתגבר וגם הוא יצא ממערכת יחסים של שנה) מעבר לזה, 100% מהאנשים שהצליחו בחיים , נכשלו מספר פעמים קודם. לאט לאט וזה יעבור. בינתיים קבלי חיבוק וחיזוק וכמו שאמרתי בהתחלה. ברוך שפטרך מעונשו של זה.
