אני ישן=אני שקרן

[הצופה.]

אני ישן=אני שקרן

איך "אני" יודע שאני ישן? לפי מה? מה מקור ההשוואה שלי?

 

[ושתי המלכה1]

מהו שקר? איך לדעת מהו שקר? מה מקור ההשוואה? ל

לאמת?

 

[הצופה.]

האמת לא עומדת בפני עצמה

צריך לפחות שניים כדי לאמת אותם אחד מול השני.
כל מחשבה שעולה לך אם את מצליחה לומר את ההפך שלה משמע היא שקרשכן לאמת אין הפך והיא מוכרחת להיות "תמיד=רפרנס פוינט"

 

[ושתי המלכה1]

וגם זהו שקר?

היכולת לאמת אחד מול השני, ההגיון המשווה/מבחין הזה, ניתן לסמוך עליו כפעולת אמת?

 

[הצופה.]

כן

 

[ושתי המלכה1]

כן ניתן לסמוך על המחשבה ההגיונית של האימות?

 

[ושתי המלכה1]

יש תשובה? ניתן לסמוך על ההיגיון כאמת?

 

[הצופה.]

לא

 

[ושתי המלכה1]

יפה.ואם הולכים עם התשובה הזו עד הסוף?

מה קורה?

 

[הצופה.]

מתים ולא מקבלים תשובה חחחח

 

[ושתי המלכה1]

גם זו תשובה הגיונית להפליא

אם לא ניתן לסמוך על יכולת ההבחנה בין אמת ושקר לפי ההיגיון, כל השאלות והתשובות המבוטאות אינן שקר ואינן אמת. אין במה להיאחז.

לדוגמה "הכל קורה" הוא סוג של תשובה הגיונית למציאות הגולמית. אבל לא ניתן לדעת האם זוהי האמת. ולכן גם ב"הכל קורה" לא ניתן להיאחז.

מה שמייתר את כל השאלות הללו שהוטחו בדף הפורום, כל החקירה באמצעות מילים ורעיונות, וכל התשובות ההגיוניות האפשריות. כולל זו ממש עכשיו.

מה נשאר אז?

 

[דניאל גליקר]

אתה לא מודע

לשינה שלך.
כשהגוף ישן, התודעה הטהורה שלך לא מודעת לזה?

 

[דניאל גליקר]

לשינה שלך?

עם סימן שאלה בסוף.

 

[הצופה.]

לא היא לא מודעת לכלום גם שאתה ער

האם האווטר מודע למפעיל שלו?
הבובה על חוט למניפולטור?
הכלום לשום דבר?

 

[דניאל גליקר]

אני מדבר

על אתה.
לא על הגוף.
לא על המחשבות...

האם קיים משהו שהוא אתה?
שהוא לא בובה על חוט? לא אווטר?

 

[נציב המים]

אולי מדויק לומר - אני X = שקר

לומר "אני ישן" ולומר "אני ער" שניהם "שקרים" באותה המידה.
בשני המקרים מדובר בסיפור דמיוני על "מצב האדם".
אינני מכיר את "מצב האדם" באופן סטטי או מתמשך.
בכל רגע האדם נמצא במצב הנוכחי שלו, ולא בשום דבר אחר.
אם הוא מאמץ את היותו ישן, כזה יישאר, ולא משנה כמה יתאמץ "להתעורר", כל עוד לא שחרר את תפישת ה"אני ישן" שלו.
בדיוק באותה הצורה, ברגע שיאמר "אני אדם ער", הרי שזו בדיוק עדות להפך הגמור.
כל מה שניתן לעשות הוא לומר "אני ער עכשיו" וגם זה רק תיאור מילולי של חוויה, שאולי כבר חלפה עד שנאמרה.
לומר "אני ישן עכשיו" נשמע לי כמו סתירה, כי ברגע שאתה מודע לעצמך מספיק בכדי לומר זאת, הרי שאינך ישן כלל.
סוף שבוע מהנה לכולם!

 

[Mist2]

זה נכון מאוד

ובאותה מידה מה שרשמת מאוד לא מדוייק.
אדם שרוב הזמן מעביר במצבי תודעה נמוכים, כלל לא משנה שאותם מצבי תודעה משתנים מנמוך לנמוך עוד יותר.
והרגעים הקצרצרים והבודדים מאוד בהם הוא מגיע לערות יחסית כזו או אחרת, לא ממש נחשבים בהסתכלות כללית על חייו.

יותר מכן, כאשר אותו אדם מתעורר לרגע או חצי רגע, ואז נרדם ושוב מתעורר לרגע, הוא יכול להבין שבין אותם רגעים של התעוררות יחסית הוא ישן לגמרי. ואז לומר: "אני ישן"...

 

[נציב המים]

האין זו הרדמה עצמית?

אדם יכול לזכור כי ישן בעבר (גם אם זה היה לפני חצי דקה), ואם הוא מתעורר מספיק פעמים, אולי גם יכול לומר "אני לרוב ישן".
כמובן, שככל שהוא יכול לומר זאת יותר, כך זה נהיה פחות ופחות נכון.
לומר "אני לרוב X", זו רק סמנטיקה אם בתוך עצמי אני מזדהה עם המצב הזה.
כלומר אם המציאות בה "אני לרוב ישן" מובילה אותי להזדהות עם "אני ישן", אז כלל לא "ניצלתי" את רגעי ההתעוררות הללו בכדי לשים לב למצבי העכשווי.
במילים אחרות, אם כשאדם מתעורר לרגע, הוא נזכר כי לרוב הוא ישן ומזדהה עם המצב הזה, הרי שזה בדיוק מה שמרדים אותו שוב.

 

[Mist2]

למה שברגע בו אתה ער תזדהה?

במקום הזדהות, ההבנה וההקרה, שאני ישן את רוב חיי יוצרת שוק וזעזוע.
אותו זעזוע מאוד הכרחי להמשך העבודה של האדם על עצמו...

 

[נציב המים]

לא חייב להזדהות

נראה לי, שבתחילת הדרך, ההבנה הזו חשובה בכדי לגלות שאינני מודע בכל רגע, ולגלות את האוטומטיות הטבועה בי.
בעצם להבין כי פעמים רבות אינני שולט במעשי כפי שחשבתי עד כה.
אולי גם יש חשיבות להכיר את מצב השינה בכדי ללמוד לזהות אותו כשהוא קורה.
הנקודה היא, שאם הבנה זו מובילה אותי לאיזו הגדרה עצמית של "אני אדם ישן", אז אני שוכח כי אותו מצב שינה הוא זמני, בדיוק כמו כעס, רעב או שמחה.
אני למשל רעב פעמים רבות ביום. כשקמתי בבוקר הייתי רעב, ואולי בקרוב אהיה רעב שוב.
בהחלט אינני יכול לתאר את עצמי כ"אדם רעב".