מפריע לי.................
א - שבארץ נוצרה דיכוטומיה מלאכותית. בפני הישראלי קיימות שתי אופציות, או שהוא שם זין על כל הקשור למורשת ישראל, או שהוא דתי. נדיר למצוא שלב ביניים, בו הישראלי מעריך את היופי שבעבר שלנו, ויש לו בו הבנה אינטלקטואלית, ובאיזשהו מקום אף יתכן שהדבר משפיע על חייו. חלק נכבד מזה נובע מכך שבארץ החרדים תפסו מונופול על היהדות (והחילונים נתנו להם), ועקב כך לציבור חילוני שלם אין שום קשר לאספקטים היפיפיים שביהדות. נכון שהדתיים לא מונעים מהחילונים להתעניין במורשת ישראל, אבל זהו תוצר טבעי מכך שהאסוציאציה המיידית שיש לחילוני עם מורשת ישראל זו החרדיות, עם כל הגועל שבדבר. ב - הרבה מהקונפליקטים בין החרדים לחילונים היו נפתרים אם החרדים היו חיים לפי ההלכה, ולא לפי עיוות משווע של ההלכה. למשל, הרי ברור שעל-פי ההלכה אין היתר לבחורי ישיבות להשתמט משירות בצבא - פיקוח-נפש דוחה את כל התורה כולה, ובמלחמה קיומית אפילו כלה יוצאת מחופתה כו'. ואם החרדים היו חיים לפי היהדות, הם היו הולכים לעבוד ולא חיים על-חשבון הציבור, דבר שחכמינו התיחסו אליו בסלידה גמורה. הם גם לא היו מילטנטים, כי דברי חכמים בנחת נשמעין. והדוגמאות רבות. ג - החיים בארץ היו טיפ-טיפה יותר קלים, הן לדתיים והן לחילונים. למשל, נשים עגונות מנועות להתחתן בארץ, למרות שישנן הרבה אופציות הלכתיות לטפל בבעיה. בעל מנייאק יכול להרוס לאשתו את החיים בכך שהוא מסרב לתת לה גט (ובמידה ותחייה עם גבר אחר הוא יתבע אותה על ניאוף), ולרבנים אין רגישות אנושית מינימלית לנסות להקל את סיבלה. ד - טימוטומציה מאד מפריעה לי, וכשאני רואה חרדים גדלים עם ראש אטום וסתום לחלוטין, הדבר מפריע לי. לחז"ל היה ראש פתוח והבנה פרקטית בדרישות השעה. הם לא חיו בעולם קפוא - להיפך, בשעתו הם היו מודרנים ומהפכניים. אם הרבנים כיום היו מאמצים לעצמם אלפית מרחבות-המוחין של חז"ל, מצבינו בארץ היה טוב בהרבה, מהרבה בחינות.