דגיגה בכוס יין
New member
אני חיה בשקר?
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברתי בתקופה האחרונה ואשמח לשמוע תגובות. בחודשיים שלושה האחרונים אני נמצאת בקשר עם מישהו. זה לא התחיל כקשר בין בחור לבחורה אלא התחיל כקשר חברי עם תחומי עניין משותפים, כך לפחות מבחינתי. אני יודעת שמבחינתו היו לו אינטרסים אחרים אך זרמתי בקשר בכיף. מפה לשם הקשר התחיל לקבל צורה אחרת, התחילה משיכה עצומה משני הצדדים, אך רק בעזרת אלכוהול היינו מרשים לעצמנו לפרוץ גבולות מפעם לפעם (לא ממש הגענו לעיקר, פשוט לא הגענו לאהבה מתוך זה...), וזה גם לא קרה לעיתים קרובות. בכל הזמן שאני איתו ידעתי שהוא לא טיפוס שמתאים לי, אנו מאד שונים בתפיסה שלנו לגבי זוגיות ואהבה, וידעתי עמוק בלב שאני עלולה ליפול בקשר הזה ולהיפגע, הייתי ערה לזה כל הזמן ולא הקשבתי ללב. גם כשהוא אמר לי כל הזמן שהוא לא פתוח לזוגיות שבה אני מעוניינת המשכתי בקשר כי פשוט היה לי קשה להפסיק. שיקרתי לעצמי הרבה זמן, גם הוא הרגיש כך שהוא משקר את עצמו בקשר הזה, כי שנינו לא היינו מסוגלים להיפרד אך ידענו שזה הולך למקום מאד פגיע בייחוד מבחינתי. למה אין לי את הכוח הזה לקום ולהגיד די! זה לא טוב לי, אני חייבת לעבור למקום אחר, למרות הלב שיודע הכל ולא מסתיר ממני שום דבר, אני לא נותנת לו את מלא תשומת הלב ואני רואה את עצמי לפעמים מובלת על ידי עצמי להתרסקויות גם במערכות יחסים וגם בלימודים וגם בעבודה, למרות שתמיד עמוק בלב אני יודעת את מה שיקרה. הדבר הכי מפתיע שקרה לי בעקבות הקשר הזה שאני נמצאת במודעות עצמית גבוהה ואני צופה כל הזמן במתרחש ואני יודעת בדיוק לאן אני הולכת ומה קורה איתי, אך אני עדיין לא בשליטה על הדברים אני לא מספיק חזקה כדי להרים את הראש ולהגיד לעצמי את האמת. האם זהו חלק מתהליך ההגעה לשלמות הפנימית, כל ההתבוננויות הללו מהצד על עצמנו? אני בדרך נכונה? איך אני אוכל לחזק את השליטה העצמית שלי? שתהיה שבת של חיוכים...
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברתי בתקופה האחרונה ואשמח לשמוע תגובות. בחודשיים שלושה האחרונים אני נמצאת בקשר עם מישהו. זה לא התחיל כקשר בין בחור לבחורה אלא התחיל כקשר חברי עם תחומי עניין משותפים, כך לפחות מבחינתי. אני יודעת שמבחינתו היו לו אינטרסים אחרים אך זרמתי בקשר בכיף. מפה לשם הקשר התחיל לקבל צורה אחרת, התחילה משיכה עצומה משני הצדדים, אך רק בעזרת אלכוהול היינו מרשים לעצמנו לפרוץ גבולות מפעם לפעם (לא ממש הגענו לעיקר, פשוט לא הגענו לאהבה מתוך זה...), וזה גם לא קרה לעיתים קרובות. בכל הזמן שאני איתו ידעתי שהוא לא טיפוס שמתאים לי, אנו מאד שונים בתפיסה שלנו לגבי זוגיות ואהבה, וידעתי עמוק בלב שאני עלולה ליפול בקשר הזה ולהיפגע, הייתי ערה לזה כל הזמן ולא הקשבתי ללב. גם כשהוא אמר לי כל הזמן שהוא לא פתוח לזוגיות שבה אני מעוניינת המשכתי בקשר כי פשוט היה לי קשה להפסיק. שיקרתי לעצמי הרבה זמן, גם הוא הרגיש כך שהוא משקר את עצמו בקשר הזה, כי שנינו לא היינו מסוגלים להיפרד אך ידענו שזה הולך למקום מאד פגיע בייחוד מבחינתי. למה אין לי את הכוח הזה לקום ולהגיד די! זה לא טוב לי, אני חייבת לעבור למקום אחר, למרות הלב שיודע הכל ולא מסתיר ממני שום דבר, אני לא נותנת לו את מלא תשומת הלב ואני רואה את עצמי לפעמים מובלת על ידי עצמי להתרסקויות גם במערכות יחסים וגם בלימודים וגם בעבודה, למרות שתמיד עמוק בלב אני יודעת את מה שיקרה. הדבר הכי מפתיע שקרה לי בעקבות הקשר הזה שאני נמצאת במודעות עצמית גבוהה ואני צופה כל הזמן במתרחש ואני יודעת בדיוק לאן אני הולכת ומה קורה איתי, אך אני עדיין לא בשליטה על הדברים אני לא מספיק חזקה כדי להרים את הראש ולהגיד לעצמי את האמת. האם זהו חלק מתהליך ההגעה לשלמות הפנימית, כל ההתבוננויות הללו מהצד על עצמנו? אני בדרך נכונה? איך אני אוכל לחזק את השליטה העצמית שלי? שתהיה שבת של חיוכים...
