מאוד התלבטתי אם להגיב, והחלטתי שכן
חנה, תודה על הלינק. קראתי בהתרגשות רבה את השרשרת בנושא, ובנוסף אמיר שלח לי מייל אישי בעניין. לא התכוונתי לענות כאן בפורום, כי הבנתי שהנושא כבר מוצא כאן (ובכל זאת זה פורום פמיניסטי ולא פורום גאווה, אף על פי שהקשר בין הנושאים הדוק). אני התכוונתי לענות לאמיר במייל וכבר כתבתי את תשובתי, ולפני שלחצתי על send החלטתי שבכל זאת אני רוצה לשתף במסר הזה את כולכם. להלן תשובתי לאמיר: היי אמיר, אז כפי שאתה רואה אני כן מגיב. ולא, אני לא רואה בך הומופוב אלא שבוי בקונספציות שאינך אשם בהם. אני מכיר את האמירה שלכם (סליחה על ההכללה) עלינו החילוניים, שאתם רואים בנו "תינוק שנשבה". בדיוק כך אני רואה אותך "כתינוק שנשבה". אני מתרשם שאתה בן אדם מאוד טוב, מאוד סובלני, וברמה מסויימת גם די פתוח (עד כמה שניתן להיות פתוח במצב שבו אתה שבוי). לכן, הסיבה שאין מקום לדו שיח בנינו בנושא הזה, היא חלילה לא סיבה אישית כלפיך. הסיבה שאין מקום לכזה דו שיח היא שנקודת המוצא שלך היא ההלכה, ונקודת המוצא שלי לא. מבחינתך אם כתוב בהלכה, זה סוף פסוק (כלומר האקט ההומוסקסואלי הוא חטא בעניך, ומי שנולד עם הנטיה הזאת הוא בבעייה ואתה מאחל לו לפתור אותה). למה אין לנו מקום להתדיין בנושא, כי לך יש תשובה שאין עליה מקום לערעור - ההלכה. בעוד שאני לא מכיר בהלכה כמקור שעל פיו אני צריך לחיות את חיי. מאחר ואני בטוח שאתה מכיר את ההלכה טוב ממני, אני לא יכול להתווכח איתך על מה שכתוב או לא כתוב בהלכה, ואפילו לא על הפרשנויות הניתנות להלכה. אני יכול לדבר איתך רק מתוך האמת הפנימית שלי ומתוך ההבנה שלי. האמת שלי היא שאני הומו, אני מאושר להיות הומו, בעד שום הון שבעולם לא הייתי רוצה לשנות את היותי הומו, אני חי בזוגיות מאושרת עם אילן כבר הרבה מאוד שנים, אנחנו נשואים (אמנם לא על פי ההלכה...) ומאושרים, ואני מעריך שתוך כשנתיים שלוש אנחנו גם נהיה הורים מאושרים ואני מאמין הורים לילדים מאושרים. לצערי רוב ההומואים אכן בבעיה כפי שאתה אומר. אני בדיוק כמוך חושב שצריך לפתור את הבעיה, ולרפא את החולי, כי מדובר בפרוש במחלה. אולם מי שחולה זו החברה שמאמללת את אותם הומואים ולא ההומואים עצמם. כך שלרפא את המחלה זה לרפא את החברה. לעולם לא תהיה דרך אחרת לפתור את "בעיית ההומואים" אלא ריפוי החברה, שכן לא ניתן לרפא את מי שאינו חולה. הומואים הם מיעוט בחברה, כשם ששמאליים (איתרי יד ימינם) הם מיעוט בחברה, כשם שיהודים הם מיעוט בגולה, כשם שערבים הם מיעוט בישראל. איזו חברה משעממת נהיה ללא מיעוטים, אם נהיה כולנו חד גוניים. הרי אם תחשוב על זה, אז בעצם כולנו מיעוט. כל בן אדם הוא יחיד ומיוחד ואין עוד מישהו כמותו בעולם. איזה עולם נפלא זה יכל להיות אם כולנו היינו יודעים לקבל ולאהוב אחד את השני בשל אותו ייחודי. זאת המשמעות של דגל הגאווה - כל צבעי הקשת חיים בהרמוניה ביחד. זה העולם שבו אני רוצה לחיות, זאת האמת שלי (וצר לי אם היא לא תואמת להלכה).