דרסז'- רכיבה אומנותית
הכתבה לקוחה מהתאר mypet.co.il: למרות שהדרסז' הוא אחד הענפים העתיקים ביותר מבין ענפי ספורט הרכיבה, הוא מעולם לא הצליח למשוך קהל רב לתחרויות. הסיבה העיקרית היא הקושי של הצופה מן הצד לדעת מי הוא המנצח. להבדיל מתחרות קפיצות, בה הפרמטרים לניצחון הם מדעיים (זמן וניקוד), בענף זה רק שופט ותיק או צופה מנוסה יודעים לעשות את ההבדלה בין הביצועים של הרוכבים השונים. מהו בעצם הדרסז'? בדרסז' שואף הרוכב להגיע לשלמות בתנועת הסוס עליו הוא רוכב ובהרמוניה בינו לבין סוסו. כל רוכב מכיר את המקצבים של הסוס - ההליכה, הטרוט והקנטר, ולמרות שהם מהווים את אבני היסוד של הדרסז', לא די בהכרתם על מנת להבין את מהותו. אז מה המהות? מקור המילה דרסז', ששימושה הוא בינלאומי, הנו בצרפתית ופירושו סידור, ישור או אילוף. הדרסז' עוסק בפיתוח סוס מאולף, שמגיב טוב לעזרים (אותות שנותן הרוכב לסוס בידיו, ברגליו ובמשקל שלו באוכף). "סידור" זאת אומרת מראה תנועות קבועות, סדירות ושוות, ו"ישר" זאת אומרת שני צדי גופו זהים כמה שיותר בעוצמתם ובתנועתם. דבר זה קשה במיוחד להשיג, מאחר והן לרוכב והן לסוס צד אחד חזק ואחר חלש יותר. חשוב להדגיש שבדרסז' לא נדרש הסוס לבצע שום דבר שלא מצוי כבר בטבעו, ואת כל המקצבים והתנועות הסוסים מבצעים בעת משחק וחיי עדר בטבע או במרעה. ההבדל הוא שבדרסז' התנועות מתבצעות לפי פקודת הרוכב, שינסה להראותן בשלמות מרבית. כמו כן, ינסה הרוכב להגיע למצב בו העזרים שלו הם כל כך עדינים, עד שאינם נראים לעין. על הרוכב גם להבין שביצוע לא נכון של העזרים לא רק שיגרום לביצוע לא טוב, אלא יעשה את ביצוע התרגיל הרצוי לבלתי אפשרי. זאת אומרת שהאשם בטעויות הוא תמיד הרוכב ולא הסוס. מטרת ספורט הדרסז' היא להראות, על סמך שורה של תרגילים, שמידת הקושי שלהם עולה מרמה לרמה, שהרוכב והסוס הגיעו לשיתוף פעולה הרמוני, בו הרוכב גורם לסוס להראות את תנועותיו במיטבם בכל המקצבים, קריא בהליכה, בטרוט (ריצה) ובקנטר (דהירה קלה). על הסוס להיות בשיווי משקל טוב ובפעולה נכונה, שבה רוב העוצמה מגיע מן הרגליים האחוריות, אותן רואים כמנוע של הסוס. בשלב הבא ידגים הרוכב הארכות צעד במקצבים השונים. על הסוס להגדיל את צעדיו ללא הגברת קצב. ברמות הגבוהות יותר יראה הרוכב שהוא מסוגל לכנס את הסוס, זאת אומרת לגרום לסוס לעשות צעדים קטנים אך נישאים יותר עם מידות אנרגיה וגמישות גבוהים. כמו כן, יוכיח הרוכב שהוא מסוגל לשמור על התנועה הנכונה גם בעת ביצוע תרגילים, כגון מעגלים ולולאות, הליכה הצידה בה הסוס מצליב את רגליו ומעברים תכופים בין המקצבים השונים והתנועות במנז' (מגרש הדרסז'). הפיאף והפסאז' הם התרגילים עם מידת הכינוס הגבוהה ביותר, המבוססים על מקצב הטרוט. הפיאף הוא טרוט המבוצע במקום (מותר לסוס לנוע קלות קדימה, אך כמה שפחות - יותר טוב). הפסאז' הוא טרוט כל כך מכונס, שיש לו תקופת השעיה, בה רגלי הסוס נראים כאילו כל התנועה נעצרה באוויר. בקנטר ברמות הגבוהות יש להראות חילופי רגליים רבים (חילוף בין קנטר ימני לשמאלי בעת רגע השהייה, בו כל רגלי הסוס נמצאות באוויר). דרך השיפוט: כל הרוכבים, המתחרים באותה הרמה, יבצעו את אותם התרגילים באותו הסדר, ויקבלו ציון מתוך 10 על כל תרגיל ותרגיל. הרוכב בעל הניקוד הגבוה ביותר יזכה במקצה בו הוא רכב.