אני חדשה כאן ...
היי לכולם! אני חדשה כאן והיה לי צורך לשתף אותכם במכתב... שכתבתי ... אהובי, אין לי דרך אחרת לבטא את רגשותיי כיוון שאתה לא מעוניין בהם מאיזושהי סיבה. רק לומר לך, מעולם לא אהבתי. מעולם לא ידעתי גבר כמו שידעתי אותך, מעולם לא הרחשתי יותר מסוחררת מאשר בתקופה שהייתי איתך. אני נתקעת במילים, כי קשה לתאר כמה אני אוהבת. מילים הן סתם אותיות, סתם הברות, שום מילה לא תוכל לבטא כמה אהבה יש לי אליך. כשהייתי איתך, כל בוקר הייתי קמה עם אור בעיניים, אור בלב, נושמת לרווחה, היה לי בשביל מה לקום. לקום בשבילך. היום, אני כבר בקושי קמה, גוררת את השינה בכדי לברוח מהמציאות, לברוח מהכאב, להתחמק ממנו. אני קמה בצהריים עם כאב עמום בלב, שריפה בגרון ועייפות שמושכת אותי כל היום עד השעות הקטנות של הלילה. עייפה כל הזמן, כאילו גוררת את עצמי להמשיך לחיות, מכריחה את עצמי להמשיך בשיגרה. כבר 9 חודשים מאז הפרידה ואני מתה מבפנים. משהו בתוכי מסרב להתעורר. יש משפט שאומר "גם אם לא אתה הרגת אדם, יתכן כי הוא מת בגלל מעשיך". היו זמנים שהאשמתי רק אותך, על היותך כפוי טובה, כעסתי עליך, שנאתי אותך והיו זמנים שכעסתי על עצמי, על היותי טובה מידי, תמימה מידי, טהורה מידי, שנאתי את עצמי, שנאתי את עצמי שהתמסרתי אליך ללא גבולות, שאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר. ומה נשאר לי עכשיו? להמשיך בחיי כאילו כלום? ליבי הוא כמו פאזל שחסר ממנו חלק, והחלק הוא בידך. לא תבין. החלק ששייך לך, הוא אצלי. תפסיק להתחבא מהרגשות שלך ! אתה אוהב אותי, אבל לא רוצה לתת לנו צ'אנס בגלל סיבות שלעולם לא אדע. מעולם לא פגעתי בך, מעולם. אתה יודע שהייתי שם בשבילך ברגעים הכי ירודים בחייך. תמכתי, אהבתי, ליטפתי, דאגתי... ובשביל מה? שאחרי שתחלים ותבריא, תשלח אותי הלאה "להמשיך בחיים"? תביט בעצמך!!! תסתכל על עצמך במראה, תסתכל למה הפכת! איזה בנאדם אוצר היית כשפגשת אותי, איזה רומנטי, מלא חיים ומה עכשיו? תסתכל על עצמך!! גם אתה לא תזהה. אף אחד כבר לא מזהה. כל מילה שיוצאת מפיך חדה כמו סכין, פוצעת כל אדם. מעולם לא היית כזה. מעולם! בורח מהמציאות, דופק ת'ראש, במקום להיות מאושר ולהשלים את הפאזל החסר. אמרת לי להתגבר ולהמשיך הלאה בחיי.... לא אתגבר כמו שאתה לא תתגבר על הבעיה שאתה שרוי בה שנקראת "בריחה מהמציאות" . להמשיך הלאה? לאן? להיות כמוך, לדפוק ת'ראש? זה מה שנקרא "להמשיך הלאה?" המציאות היא, שתתן לי את ידך, ונמשיך הלאה יחד... כמו שהיינו אמורים להמשיך אחרי שהחלמת. המציאות היא שלעולם אבל לעולם לא תמצא מישהי שתאהב אותך כמו שאני אוהבת אותך – וזו עובדה ואתה יודע את זה. ואולי מזה אתה כל כך מפחד. אתה מפחד מהעובדה שאני אוהבת אותך כל כך. זה מרתיע אותך. אם לא רצית שאני אשקיע בך אז, מדוע לא אמרת? מדוע לא אמרת לי שאם אשקיע יותר מידי, אאבד אותך? הרי אתה יודע שלא הייתי לוקחת את הסיכון. מדוע הבטחת לי הבטחות שלא יכולת לקיים? כבר לא מאמינה לשום הבטחה של איש. פעמיים הבטחת, ולא קיימת. הבטחת שהכל יהיה בסדר, ותראה איפה שנינו עומדים עכשיו. אנחנו שנינו עומדים על קצה של צוק, עוד דחיפה קלה ואנחנו למטה. מדוע שלא תביט אחורה, אני מאחוריך ואני רוצה שתהיה גם אתה מאחורי, שתושיט לי יד. בוא נחבר את הפאזל, בוא נהיה שלמים. אוהבת, אני.
היי לכולם! אני חדשה כאן והיה לי צורך לשתף אותכם במכתב... שכתבתי ... אהובי, אין לי דרך אחרת לבטא את רגשותיי כיוון שאתה לא מעוניין בהם מאיזושהי סיבה. רק לומר לך, מעולם לא אהבתי. מעולם לא ידעתי גבר כמו שידעתי אותך, מעולם לא הרחשתי יותר מסוחררת מאשר בתקופה שהייתי איתך. אני נתקעת במילים, כי קשה לתאר כמה אני אוהבת. מילים הן סתם אותיות, סתם הברות, שום מילה לא תוכל לבטא כמה אהבה יש לי אליך. כשהייתי איתך, כל בוקר הייתי קמה עם אור בעיניים, אור בלב, נושמת לרווחה, היה לי בשביל מה לקום. לקום בשבילך. היום, אני כבר בקושי קמה, גוררת את השינה בכדי לברוח מהמציאות, לברוח מהכאב, להתחמק ממנו. אני קמה בצהריים עם כאב עמום בלב, שריפה בגרון ועייפות שמושכת אותי כל היום עד השעות הקטנות של הלילה. עייפה כל הזמן, כאילו גוררת את עצמי להמשיך לחיות, מכריחה את עצמי להמשיך בשיגרה. כבר 9 חודשים מאז הפרידה ואני מתה מבפנים. משהו בתוכי מסרב להתעורר. יש משפט שאומר "גם אם לא אתה הרגת אדם, יתכן כי הוא מת בגלל מעשיך". היו זמנים שהאשמתי רק אותך, על היותך כפוי טובה, כעסתי עליך, שנאתי אותך והיו זמנים שכעסתי על עצמי, על היותי טובה מידי, תמימה מידי, טהורה מידי, שנאתי את עצמי, שנאתי את עצמי שהתמסרתי אליך ללא גבולות, שאהבתי אותך יותר מכל דבר אחר. ומה נשאר לי עכשיו? להמשיך בחיי כאילו כלום? ליבי הוא כמו פאזל שחסר ממנו חלק, והחלק הוא בידך. לא תבין. החלק ששייך לך, הוא אצלי. תפסיק להתחבא מהרגשות שלך ! אתה אוהב אותי, אבל לא רוצה לתת לנו צ'אנס בגלל סיבות שלעולם לא אדע. מעולם לא פגעתי בך, מעולם. אתה יודע שהייתי שם בשבילך ברגעים הכי ירודים בחייך. תמכתי, אהבתי, ליטפתי, דאגתי... ובשביל מה? שאחרי שתחלים ותבריא, תשלח אותי הלאה "להמשיך בחיים"? תביט בעצמך!!! תסתכל על עצמך במראה, תסתכל למה הפכת! איזה בנאדם אוצר היית כשפגשת אותי, איזה רומנטי, מלא חיים ומה עכשיו? תסתכל על עצמך!! גם אתה לא תזהה. אף אחד כבר לא מזהה. כל מילה שיוצאת מפיך חדה כמו סכין, פוצעת כל אדם. מעולם לא היית כזה. מעולם! בורח מהמציאות, דופק ת'ראש, במקום להיות מאושר ולהשלים את הפאזל החסר. אמרת לי להתגבר ולהמשיך הלאה בחיי.... לא אתגבר כמו שאתה לא תתגבר על הבעיה שאתה שרוי בה שנקראת "בריחה מהמציאות" . להמשיך הלאה? לאן? להיות כמוך, לדפוק ת'ראש? זה מה שנקרא "להמשיך הלאה?" המציאות היא, שתתן לי את ידך, ונמשיך הלאה יחד... כמו שהיינו אמורים להמשיך אחרי שהחלמת. המציאות היא שלעולם אבל לעולם לא תמצא מישהי שתאהב אותך כמו שאני אוהבת אותך – וזו עובדה ואתה יודע את זה. ואולי מזה אתה כל כך מפחד. אתה מפחד מהעובדה שאני אוהבת אותך כל כך. זה מרתיע אותך. אם לא רצית שאני אשקיע בך אז, מדוע לא אמרת? מדוע לא אמרת לי שאם אשקיע יותר מידי, אאבד אותך? הרי אתה יודע שלא הייתי לוקחת את הסיכון. מדוע הבטחת לי הבטחות שלא יכולת לקיים? כבר לא מאמינה לשום הבטחה של איש. פעמיים הבטחת, ולא קיימת. הבטחת שהכל יהיה בסדר, ותראה איפה שנינו עומדים עכשיו. אנחנו שנינו עומדים על קצה של צוק, עוד דחיפה קלה ואנחנו למטה. מדוע שלא תביט אחורה, אני מאחוריך ואני רוצה שתהיה גם אתה מאחורי, שתושיט לי יד. בוא נחבר את הפאזל, בוא נהיה שלמים. אוהבת, אני.
