אני וחמותי

[שיר לי שני]

איה

אם היינו מתגרשות לפי ההורים של בן הזוג,
רובנו היינו גרושות או לא נמצאות בזוגיות בכלל

 

[mykal]

משהו,

אני מבינה את הכעס על ההתנהלות.
אני רק חושבת שזו איננה משפחה של נצלנים.
זו משפחה שחיתה בסימביוזה קשה.
הם חרוצים, עובדים עבודה פיזית קשה
לא חיים חיי ראוה, ויש שם בת שאיננה נחת גדול,
וההורים נאמנים לבת--אין להם כח מולה--וכן בסימביוזה שנוצרה,
נעזרים ב'יכולים' לעומת ה'רופסת' (בלשון המעטה)

הצטרפה כלה חדשה, שהם מסים לגרום לה להיות עוד אחת מתוך הדבוקה.
זכותה לשמור על עצמאותה, והיא ובעלה צריכים הדרכה
נכונה ונבונה, הכיצד לא ליצור קרע, ובכ"ז להיות גוף לעצמו.
כלים נכונים--יבנו נכון את המערכת.

 

[mykal]

ותוספת ...

לפעמים כשמסתכלים על מציאות כזו, מבלי שרואים קושי של אחר בתוכה,
זה אפילו נשמע, מדהים,
אכפתיות, תמיכה, עזרה לנכדים שלא מקבלים מאמא שלהם.
אז כן,, איך אומרת חברה טובה שלי,
יש לנו ילדים, נשתוק.. תמיד יכול לקרות שיבוש שלא יכולים לו,
ולא יודעים מאיפה מגיע.

 

[רחליקה האחת]

מסכימה עימך , אכן ,mykal יקרה

|
לפעמים דינמיקות משפחתיות מסויימות נראות לאחרים/למתבונן מהצד מוזרות.

משפחת הבעל חשה צורך לתמוך בבת שעברה טראומה לא פשוטה(הוצאת ילד מחזקתה)

לטפל בילדים=נכדים וליטול חלק רגשי פעיל.

לפעמים, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

המשפחה אכן מוכנה ומעוניינת לצרף את הכלה לשורותיהם ולזכות בתמיכה גם מצידה.

לא ארחיב בעניין דיעותי האישיות כרגע אבל אציין שאת צודקת.

בעלי אומר שהגלגל מסתובב, פעם אתה למטה ופעם למעלה...

שבת מצויינת יקירה.

רחליקה

 

[שיר לי שני]

בקטנה

הם רוצים את תמיכתה, אבל לא תומכים בה בכלום.
בעיני, זו לא "לצרף אותה לדבוקה".

 

[רחליקה האחת]

שיר לי שני, שבת שלום

לא אלאה אותך במשנתי .

בנוסף לכך, לדעתי, לא ניתן לשכנע משוכנעים.

רחליקה

 

[רביב35]

תראי

אני מסכימה איתך שצריך לעזור, אבל אין לה שום בעיה רפואית, ולי כרגע יש כמה אחרי לידה מאוחרת ואני צריכה לטפל בהן.

 

[B l u e D e v i l]

אני מסכימה אתך לגבי

מידת הנצלנות של ההורים והעובדה שהם עובדים קשה. היה להם קשה לחשוב על להיפרד מנכדים שלהם (ואז גם היחידים) אז הם הסכימו לקחת על עצמם את גידול ילדיה של ביתם וכל הכבוד להם על כך. לפי דברי הכותבת הם גם גידלו ילדים טובים. הנכדים והבן. הבת שלהם כנראה לא כ"כ בסדר וגם זה לצערנו קורה בלי קשר לחינוך (היתה לי שכנה עם 5 ילדים ובת אחת יצאה בדיוק ככה. היא היתה מחכה לה בתור נערה בבית ומפרקת אותה במכות כשכבר כלו לה כל הקצים אבל זה פשוט לא עזר.היא פשוט נולדה לא בסדר ושום דבר לא יעזור וגם היא מגדלת את הנכדה שלה היום).
כשההורים יגיעו לגיל שבו לא יוכלו לפרנס את עצמם הנכדים כבר יהיו בגיל לדאוג לעצמם (ואולי גם לאימם אם הם ירצו להישאב למעגל הזה וכמובן...לריב עם נשותיהם) וזה טבעי שהבן שלהם ירצה לעזור להם.
הבעיה היא האחות. כי עם כל הכבוד, יש הבדל בין מישהו שלא מסוגל לעבוד ולכן יושב בבית או במוסד וצריך שידאגו לו, לבין מישהו שמעדיף לבזבז את ימיו. ואותה צריך להפריד מהמשפחה אם היא לא יודעת להתנהג.

 

[mykal]

,כון, יש ילדה

שזו הפרעה נפשית מסוימת. יש איזו בעיה שלא מדווחת כאן.
הם כנראה גילו, שהילד שנלקח לה, דרדר את מצבה לחלוטין.
הם הורים, ובתור שכאלה מוכנים למען ילדיהם הרבה מאוד.
יש בן אחד 'נורמלי' שתומך בהם. ושילם מחיר כבד בכל תחומי חייו.
הם לא רעים, הם שורדים.
כשהם(הסבא והסבתא) לא יהיו, הילדים האלה, או יהיו מספיק גדולים כדי לבנות עצמם,
או 'יפלו' על כתפי המדינה--רשויות הרוחה וכד'.
אולי אז האח שלה או יאשפז אותה, או יעזוב אותה--והיא תצטרך לעזור לעצמה.
והוא יצליח לבנות חיים נורמטיביים עם אשתו וילדיו.

לי נראה וכתבתי זאת בדברי הראשונים--היא ובעלה אמורים ללכת ליעוץ לקבל כלים,
איך להתנהל מול ההורים שלו מבלי לפגוע בהם.
ומול אחותו איך להגביל אותה--משהו שאין לה בתודעה בכלל.
לא להורים שלו אין דרך לחנך או לנהל אותה,
והיא סליחה על הביטוי בן אדם 'דפוק'.

אבל הם קבלו את כלתם יפה, והאמא אומרת--זה מה שמרגישה,
לא כביקורת ולא מרוע--מסכנה אמיתית.
והכלה חייבת להמשיך חייה, ע"פ הבנתה ורצונה,
ובתאום עם בעלה. בלי להתמודד מולם, למרות משפטים 'נבובים וסתמיים'

 

[ayaht]

mykal, שירלי וכולן.

מסכימה אתכן, ובכל זאת מתעקשת לקרוא להם "נצלנים". אפילו שברור לי שהם מאוד סובלים.

למה?
נכון, יש להם בת עם בעיות קשות של חוסר תפקוד.
אבל.. את הבן הם הקריבו למענה.
עד גיל 35 הוא חי בבית. לא למד. לא פיתח חיים. הכל כדי לסייע להם.

ועכשיו? הם כל כך עייפים וחלשים וזקוקים לעזרה, שהם מאוד שמחים על הצטרפות הכלה למשפחה.
מישהי עם קריירה וכסף שיכולה לתת קצת.
ולפי האמא, כנראה גם חייבת.
הרי לה יש ולהם אין.
שלא יהיו לאף אחד אשליות. מבחינת המשפחה של מר בחור, היא לא יותר מארנק מהלך.

אני בדעה שצריך להתרחק מאנשים כאלה. טוב לא יצא מזה.
כשמישהו, לא משנה כמה מסכן ואומלל, מתחיל לבדוק מה יש לי ומה אין לי, ואיפה יש לי משהו "מיותר" שמחובתי המוסרית לתת *דווקא* לו, זה השלב שאני חותכת.
ותאמינו לי, נתקלתי בהרבה אנשים כאלה בחיי. לא סתם אני כועסת על מצבים כאלה.

שוב, אני לא מאלה שתומכים ב"קדושת המשפחה".
לא מאלה שחושבים שהכי חשוב זה להמשיך למרות הכל.
אני מאמינה שאם לא טוב, אז עם כל הצער והכאב, עם כל הסנטימנטים, עדיף להמשיך הלאה.

 

[mykal]

אענה בשני מישורים--

ואתחיל מהסוף בין קדושת המשפחה, בין גבולות הטוב והרע,
יש מרחק גדול.
לא צרך להות במקום שסובלים, או שבו אני ספוגת פגיעות.
אבל, במקום אחר שבו לא פוגעים בה,
אלא דוקא ממקום של קרבה, חושביםשאפשר להעזר,
אני מוצאת בכך, אפילו תכלית משפחתית.

גם לא חושבת שהקריבו את הבן, בגלל הבת.
אין לנו מושג אם היו שם שאיפות לימודיות וקידומיות.
אם הבן היה רוצה ויכול, יכול היה להשתדל לעצמו. הוא בין גיל 21 עד 35
ידע, לחשוב ולרצות לבד. לא כל אחד זוכה לתמיכה הורית, והרבה מתקדמים בכ"ז.

ואני לא חושבת שהיא ארנק מהלך,
היא לא אמרה שהיא מפרנסת יחידה. (אני הייתי כמה שנים כזו ולא הייתי ארנק מהלך)
היא בס"ה מרויחה יותר ממנו. (אגב אף אחד לא כתב כאן בדומה לתשובה לדיתה שהיא מתנשאת)
אז מה? היא גם נהנית ממנו בתחומי חיים אחרים.

מה שחסר לזוג הזה זו דרך נכונה להתנהל בלי לפגוע ובלי להפוך להיות נאשמים.

 

[ayaht]

מסכימה איתך בהחלט לגבי השורה האחרונה.

באמת מה שחסר לזוג הזה זו דרך נכונה להתנהל בלי להפוך לנאשמים.

השמטתי בכוונה את ה"בלי לפגוע" מפני שאני בטוחה שהם לא רוצים לפגוע.
ובטוחה שהצד השני דווקא ירגיש שהוא כן נפגע.
בגלל שאנשים שחושבים שכל העולם חייב להם תמיד נורא נפגעים כשהם לא מקבלים את מה שהם רוצים.

לגבי קדושת המשפחה:
לצערי, לעיתים הגבולות בין הטוב והרע מטשטשים, או נמחקים לגמרי בגלל קדושת המשפחה.
כמה פעמים אמרו פה למי שבאה להתייעץ: "אבל היא הסבתא של הנכדים"? "אבל היא האמא של בעלך"?
כן, אלו התירוצים שניתנים פה כדי להצדיק הבלגה על פגיעה.
בגלל שזו משפחה, אז צריך להיפגע ולספוג את מה שלא היינו מוכנים לקבל מאדם זר.
בינינו, יש הרבה דברים שאם אדם זר ברחוב היה אומר או עושה, הוא היה חוטף.
אבל כשזו החמות... אז יש מליון תירוצים למה צריך להרכין ראש ולסבול את זה.
אותו דבר כשמדובר בכלה שפוחדים להרגיז כי אחרת עלול להיות ניתוק מהנכדים...
אני אישית מסרבת לחיות ככה.
משפחה בשבילי היא הדבר הכי רחוק מקדושה. להיפך.

 

[שיר לי שני]

עם הסיומת אני מסכימה

אבל למה להתגרש, למה?
מר בחור, כפי שקראת לו, דוקא לצדה, עד רמה מספקת, בעיני...

 

[ayaht]

לקח לי זמן להבין שהוא לצידה.

זה לא היה ברור לי מההודעה הראשונה.

כל עוד הוא לצידה - מעולה. ושתהיה גם לצידו, כי נשמע לי שהוא זקוק לזה.
עושים לו הרבה "ריגשי" המשפחה שלו.
הוא לא בא ממשפחה שתומכת בו או מפרגנת לו.
וזה כאב לב גדול לחיות ככה.
פלא שהוא לא השקיע בעצמו כל השנים?
זה לא עניין של כסף. זה עניין של תפיסה.
הוא לא באמת מרגיש שמגיע לו.
וזו הבעיה.
שאם לא מגיע לו, ורק להורים ולאחותו מגיע, אז גם לא מגיע לאשתו.
זה כיוון שאם הוא חלילה יתעקש לקחת - כדאי לברוח ממנו.

 

[רביב35]

בדיוק

הילד הראשון של נולד כאשר יא הייתה בת 28. מה בדיוק יא עשתה 10 שנים? לא התגייסה, לא עבדה ולא למדה. היום אישה כמעט בת 40, היה לה מספיק זמן. הילדים עד השעה 16:00 במסגרת. שאלתי אותה מדוע אינה עובדת? היא ענתה שלא מצאה עבודה. בעלי טוען שהוא לא יודע למה וזה לא עיניינו, אלו חייה שהיא תנהל אותם.

 

[שיר לי שני]

אם זה לא עניינו ואלה הם חייה

שיתן לה לנהל אותם, ולשלם את המחירים בעצמה.
אם יש פגיעה שגורמת לה לא לעבוד, זה סיפור אחר.

 

[רביב35]

אין

שום בעיה רפואית.

 

[שיר לי שני]

עשית לה בדיקה פסיכיאטרית?

אם לקחו ממנה ילד, היתה סיבה.
את אולי לא יודעת אותה.
אני לא אומרת שזה מצדיק את הטפילות שלה, אני אומרת שיתכן שיש משהו שאינך יודעת.

 

[רביב35]

למען האמת

לא עשיתי לה בדיקה פסיכיאטרית, אבל גם בעלי וגם חמותי טוענים שאין לה שום בעיה, וגם היא לא נראית אדם חולה או משהו אחר.

 

[שיר לי שני]

תראי

אנשים עם בעיה פסיכיאטרית הם לא בהכרח כאלה שמתלבשים בבגדים פרומים, מריירים, ומדברים שטויות.
הם יכולים להיות סופר-קוהרנטיים ואינטיליגנטים, מסודרים ומאורגנים למראה ולא תדעי דבר. הפרעת אישיות גבולית, למשל, היא משהו שקשה מאד לאתר בעין בלתי מזויינת בידע מקצועי נרחב. וזו רק דוגמה אחת מיני עשרות.
כיוון שלא בקלות (שלא לומר, בקושי רב) מוציאים ילד מחזקת אמו, כנראה שיש פה משהו שאינך יודעת.