אני וחמותי

[vered4]

אותי מטרידה נקודה מסוימת בסיפור

נכון שאי אפשר לשנות אותה. מצד שני- סבתא היא אדם בעל משמעות לילדים, אז מה מרגיש ילד שנדחה על ידי אדם שיש לו חשיבות במשפחה? צמצום המפגשים מצמצם את כמות הפגיעה אבל לא את העומק שלה. צמצום עומק הפגיעה יכול להתקיים בעזרת פגיעה במעמדה וחשיבותה של הסבתא במשפחה.מה ואז מה עושים עם נושא "מעמדה ומקומה של הסבתא" במשפחה?

 

[חני ב]

אולי אני קיצונית פה

אבל למה הסבתא היא בעלת מעמד במשפחה? בחיים לא התיחסתי כך לא אל סבתא שלי ולא אל אמי וחמותי שהן סבתות.

 

[צימעס]

"מעמד" - לא שררה

אלא אדם חשוב, קרוב, אהוב, אוהב. אמא של אמא/אבא!

 

[חני ב]

חשוב? קרוב? אוהב?

לא הייתי מכנה כך את הסבתא עליה מסופר בהודעה.

 

[vered4]

הסיפור על אבא סבא ונכד- מכירה?

הנכד ראה איך אבא שלו מתייחס לסבא בזלזול, נותן לו לשבת במקום לא מכובד, נותן לו אוכל פחות טוב בכלים לא יפים מעץ. יום אחד האבא רואה את הבן מכין קערה מעץ. הוא שאל אותו מה הוא עושה. ואז הבן אמר לו שהוא מכין לו קערה מעץ ליום שבו הוא יהיה זקן. אז האבא תפס מה הוא עושה- ומיד שינה את יחסו לסבא. אז זה הסיפור, ומה שאני חושבת, זה שבסך הכל הילדים רואים איך אנחנו מתייחסים להורינו ומסיקים מכאן על איך הם יתיחסו אלינו. אז הדילמה היא- איך שומרים על הילד מפני סבתא מתעללת (כי זו התעללות בעיני הדחייה הזו), ומצד שני שומרים על הקנייה של יחסים טובים.

 

[חני ב]

מכירה את הספור

ואני לא הייתי שומרת על יחסים טובים עם סבתא מעליבה. יש לי חברה שהיחסים שלה עם הוריה על הפנים. בעצם אין בכלל קשרים. אבל מה, היא מסכימה שאמה תראה את הילדים שלה. אי מעריצה אותה כי אני לא הייתי שומרת קשר עם הוריי אם הם היו מתיחסים אלי כמו שהוריה מתיחסים אליה. לא מגיע להורים שלה שום כבוד!

 

[ליליה והגמדים]

אחת הדרכים לשמירת מעמדה

(מנסיון, לצערי) זה צמצום חשיפת הילדים לאי שביעות רצונה של אמא מהתנהגותה של סבתא...עקום, אבל לא ממש נורא אם אני לוקחת החשבון את חוסר האפשרות לשנות את סבתא. לכן, אצלינו לפחות - רוב ארוחות שישי המשותפות מתבצעות בלעדי וכולי. אני עובדת, נחה, משתמשת בזמנים הללו לזמן איכות שלי. סבתא התרגלה, אני לא צריכה לחוש לא נח מהערותיה באופן בולט (גם אם אני לא מתכוונת) שגורם לילדים להקרע בין הנאמנות לאמא לנאמנות לסבתא/אבא, ויש לי מספיק אנרגיה להיות נחמדה נורא בימי הולדת וחגים.

 

[צימעס]

אבל פה הילד נפגע ומשתף את אמא.

 

[מאיו]

מעמד וכבוד הם לא מולדים אלא נרכשים

כלומר, לסבתא לא "צריך" להיות מעמד. אלא זה דבר שנבנה עם הזמן. אם סבתא היא מתפקדת ומתנהגת בצורה מסויימת, יהיה לה מעמד מסויים בעיני הילד. אם היא תתנהג אליו אחרת, יהיה לה מעמד אחר בעיני הילד

 

[עדי של דני]

ואם הילד מרגיש ונפגע אך יחד עם זאת

אוהב מאוד ולא יודע בדיוק איך להגיב, מצד אחד הוא אומר במפרוש שסבתא אוהבת את אחיו כי הוא יותר חמוד ויותר יפה, מצד שני אוהב לשחק איתה. ולפעמים אחרי שהוא בא ממנה יש לו התקפי זעם לא ברורים. כרגע החלטתי שהסבתא לא תיקח אותם יותר, והיא יוכלה לראות אותם מתי שתרצה אצלי בבית בנוכחותי, כך אני יכולה להשגיח על הנעשה.

 

[חני ב]

מסכימה איתך

 

[vered4]

לפעמים יש מצב שבו ילד אוהב סבתא

אחת יותר מהשניה. אם כך היה המצב אצלכם, הייתי מעודדת את הכיוון הזה. "נכון שאתה אוהב את סבתא "XX" יותר מאשר את סבתא "YY"? גם "סבתא "XX" אוהבת אותך מאוד. בצורה כזו אפשר גם לשמר את מעמד הסבתא כסבתא.

 

[ליליה והגמדים]

אני לא אוהבת החלטות כאלו

יחסי אנוש הם עניין מורכב. בעלך הוא בן שלה ואבא שלהם, והיא לא פועלת מתוך זדון אלא ממניעים אחרים, כנראה לא מודעים. מבלי לרצות את עלולה, בצעד שרירותי או שיכול להתפס ע"י מי מהצדדים כאטום למצוקותיו, להפוך מהכלה הפגועה בצדק, לכלה המכשפה. המיתוס של החמות הוא סטראוטיפ שאינו מוסיף לסובלנות שלנו כלפיה, ולכן לעיתים שטות שממישהו אחר היתה נתפסת ככזו - מקבלת מימדים שמוניים כשהחמות אומרת אותה. הילדים שלך התמודדו עם אפלייה כל חייהם, כמו כולנו, ולא תמיד תהיה לצידם אמא שתנתק ביניהם לבין הגורם המפלה. הייתי בוחרת דווקא בהמשך הקשר ומתן גיבוי וכלי התמודדות. כמו שציינתי בפנייך, זה קורה גם אצלינו אולם ביתר חריפות כי אחד הילדים אינו נכד ביולוגי שלה. עברנו לא מעט טלטלות בדרך ולמדתי לא מעט. בין השאר - שהחלטות כמו זו שלקחת גורמות לעיתים יותר נזק מהבעייה המקורית.

 

[ליליה והגמדים]

שמוניים = דמוניים

 

[חני ב]

נכון מאד

 

[Kalla]

לא לגמרי מסכימה.

סבתא מתחילה מנקודת פתיחה עדיפה כי היא כבר בעלת מעמד מתוקף היותה אימא של ההורה וסבתא של ילדיו. זה נכון שהחל מנקודה זו הרבה מהיחס אליה ייקבע על ידי התנהגותה - כלומר אם היא סבתא "טובה" אז יכבדו ויאהבו אותה עוד יותר ומעמדה רק יילך ויתחזק ואם היא סבתא "רעה" (כלומר אדם לא הגון, או לא אוהבת או לא הוגנת וכו') אז מעמדה יילד ויירד. ולדעתי מוצדק במקרים קיצוניים (ואני לא אומרת שהמקרה שנידון כאן הוא כזה, בכלל לא) אפילו לנתק קשר לחלוטין ולהתייחס לסבתא כאל זרה מוחלטת ולא רצויה (אך בשביל זה, כמובן, הסבתא באמת צריכה להתאמץ מאוד). אבל מראש לא לייחס חשיבות לעצם מעמדה כסבתא לדעתי זו טעות. צריך לזכור שהיא אימא, בדיוק כמו שהבת שלה היא אימא, והיא לא מפסיקה להיות כזו רק כי הבת שלה גדלה והתבגרה. אני בטוחה שאף אימא לא רוצה להרגיש שאין לה מעמד בחיי ילדיה. אף אדם לא מושלם, אך אם יש אהבה ורצון טוב מצד ההורה מגיעים לו הכבוד והמעמד הראויים לו רק מתוקף היותו הורה, שכדי לבטלם צריכה להיות סיבה טובה ולא להפך.

 

[ליליה והגמדים]

תודה שניסחת עבורי ../images/Emo45.gif

 

[ליליה והגמדים]

הריחוק

מאפשר לאמא להיות פחות פגועה או כועסת ולכן דווקא לתמוך טוב יותר בילדים.

 

[עדי של דני]

תודה רבה על העצות../images/Emo25.gif

לומר את האמת, כנראה שאת חמתי לא ניתן לשנות, אבל כשאני קמה בבוקר ורואה את שני הגוזלים שלי ואיך הם שמחים לראות אותי ואת בעלי, אני מאושרת, ההפסד כולו שלה. התחלנו בדרך חדשה בלעדיה - מקווה לטוב יותר

 

[גם אמא לשניים]

בדיוק היום

דיברתי עם חברה שסיפרה לי שסבתא (!) של בעלה אומרת לבן של חברתי (הנין) שאסור לבכות. חברתי אמרה לילד שבתקופה שבה סבתא היתה קטנה אסור היה לבכות, אבל עכשיו כבר אפשר, והוא יכול הסביר את זה לסבתא. כמובן שבפעם הבאה שהיא אמרה לו שאסור לבכות הוא אמר לה, לא נורא סבתא, עכשיו כבר מותר.

העניין הוא כזה, סבתא היא אכן דמות דומיננטית, אבל הדמויות הכי דומיננטיות הן דמותך ודמות בעלך. אפשר להסביר לילד שסבתא טועה. לא להכחיש את המסרים שלה, כי אז הוא יתבלבל, אלא פשוט להגיד: היא טועה. לתת לו את ההרגשה שהוא הכי יפה ומוצלח בעולם. לפי מה שכתבת את טובה בזה.