אני וחברה שלי...

אני וחברה שלי...

הכרתי אותה שנה שעברה באחד השיעורים... אחרי כמה זמן, היא נעלמה מהשיעור.. החליפה פשוט מורה.. אחר כך פגשתי אותה ביחד עם חברות אחרות.. הינו קבוצה שכזאת.. ואז יום אחד לא מצאנו אותם.. ואני והיא התיישבנו ביחד.. היא מגוטמלה, דוברת ספרדית (השפה שאהובה עליי חוץ מעברית), גדולה ממני בשנה וכיפית. כשחזרתי לבית ספר אחרי החופש הגדול, שמחתי למצוא את חברתה שוב פעם. כשאנחנו ביחד, אני מרגישה פתוחה.. מרגישה ש-ו-נ-ה.. אנחנו צוחקות ביחד, עוזרות אחת לשניה.. מה לא?!... היא עוזרת לי עם הספרדית (אני לומדת ספרדית) ועוזרת לי לבטא את הכל מושלם.. היא אפילו מחמיאה לי ואני מחמיאה לה.. היא בכלל אוהבת את המבטא שלי חחח.. אממ.. פשוט אני מגדירה אותו חברה טובה כי היא לא כמו שר הבנות שהכרתי שנה שעברה והשנה נעלמו לי מבלי להרגיש...
לי מעולם לא היה שיעור איתה ביחד.. יותר נכון לא יותר מ-3 שיעורים.. ואילו עם שאר הבנות שהיה לי שנה שעברה שיעור, פשוט הרגשתי שהן הולכות ונעלמות לי.. נשאר לי אותה ואת החברות החדשות שלי.. אבל, הם כמובן לא אותן אלו שנעלמות.. טוב סטיתי קצת מהנושא... עכשיו הכל קורה רק בבית ספר.. הדיבורים, הצחוקים והכל... אני רוצה להתחיל להפגש איתה אחרי צהרים.. אני רוצה שהיא תהיה חברה גם לשעות אחרי הצהרים.. שאני אוכל לדבר איתה כשקשה לי... והיא תבין אותי.. אני אוכל לספר לה סודות.. איך אני עושה את זה?? איך אני מבקשת את הטלפון? מזמינה אותה ליציאה?? תודה לכל מי שעוזר, קרן
 
ממ..

פעם באה שאת נפגשת איתה תשאלי אותה אם בא לה להיפגש ביום X אחרי הבצפר באותה הזדמנות תחליפו טלפון/אייסי/מסנג'ר וכו'
 

Shoshi53

New member
../images/Emo50.gif

ובקשר להודעה הראשית - את במצב שאולי עוד תפגשי אנשים ותאלצי להיפרד מהן (כלומר לא כל הפרידות הן יזומות ע"י החברות, אלא אילוץ של המציאות עצמה - מעבר כיתה או מעבר לארץ אחרת). מבינה אותך בהחלט שזה לא קל להתחיל כל פעם קשר ולבנות אותו מחדש, אבל מצד שני זה לא בגידה בך, אלא כורח המציאות (קל לך יותר להתמודד עם המחשבה הזאת? זה מקל עלייך? מקווה שעזרתי
).
 

Looovely Girl

New member
אמממ... אני יודעת...

אני לא ממש מחשיבה את זה.. אמ.. הרבה אנשים שאני הכרתי במשך שנתיים וקצת שהייתי בשמע.. אממ פשוט נעלמו... אבל אלה שחשובים לי ואני להם, אני כן בקשר איתם...
 
למעלה